סעיף ז - 749 [גליון]

בדין תוכחה במשנת רבינו הזקן [גליון]

הרב גדלי' אבערלאנדער

מח"ס פדיון הבן כהלכתו

בגליון תשמח עמ' 75 האריך הר"נ גרינוואלד שי' בענין הסתירות בדברי רבינו הזקן לגבי דיני תוכחה, ומבאר שם שאדה"ז חזר בו בסי' קנו ממש"כ בסי' תרח. ובגליונות הקודמים כתבו רב"א שי' וריי"ק שי' וחלקו בין סי' תרח שמדובר רק על עבירה אחת שאז אין להוכיח מעבר לנזיפה, לבין דין דסי' קנו דמיירי בכללות האדם שאם קילל או היכה אין להוכיח אותו האדם על שום חטא, עיי"ש.

ומבלי לחזור לתוך תוכו של הסוגיה – שכבר האריך בזה בטו"ט ר' נ.ג. – ברצוני לציין דעתו של כ"ק רבינו זי"ע בזה, והוא במכתבו מי"ב כסלו תשכ"ב (נדפס גם בלקו"ש חלק לז שי"ל ז"ע עמ' 200) שכותב וז"ל: "כן עיקר גדול בתורה, וגם זה ענין כללי ולא מצוה פרטית, שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נד, ב). וכיון שידעו חז"ל שאפשר שהיצר יבוא ויבלבל ויפתה שאין תועלת המחאה, כי אפי' כשימחה לא יקבלו, הודיעונו אשר בענינים כאלו רק לפני רבוש"ע גלוי ולבנ"א מי גלוי (שבת נה, א) – שהמדובר שם הוא באלו שר"ל עבדו ע"ז בזמן המקדש ובמשך שנים רבות, ובכ"ז אמרו רז"ל כנ"ל ולא הסתפקו בהודעה האמורה, והורונו ברורות אשר המחאה הוכח תוכיח, מחויבים בזה (ולכל הדעות זהו מדאורייתא) עד הכאה קללה ונזיפה, ובאיזה הכאה מדובר, גם זה מפורש, שזהו הכאה מהסוג, דויטל שאול את החנית עליו להכותו (עיין היטיב ערכין טז, ב). והאמנם יכול לאמר ע"ע בלב שלם – שהוא בסוג עליו אמרו חז"ל, שלפניו גלוי האם תועיל ההוכחה וכבר הוכיח עד כדי נזיפה וקללה עכ"פ. [גם זה אין מספיק וצ"ל עד כדי הכאה – בפס"ד בהאמור (להרמב"ם. ועיין אחרונים לשו"ע או"ח ר"ס תר"ח)]". עכלה"ק הנוגע לעניננו. ולכאורה משמע מדבריו שבכל אופן אינו מספיק כדי נזיפה וקללה ועד שלא הגיע לידי הכאה מחויב למחות. וזהו כדעת אדה"ז בסי' קנו, ומשמע עוד דגם בציבור שחטאו מחויב להוכיחם עד כדי הכאה, דהרי בגמ' שבת שם מיירי בזמן חורבן הבית שהרבה עבדו ע"ז והיה זה ציבור שחטאו ואפי"ה כתב דהיה להם להוכיחם עד כדי הכאה, ומכל זה משמע שסובר ג"כ שאדה"ז חזר בו ממש"כ בסי' תר"ח.