סעיף יט - 746 [גליון]

בענין בורר אוכל מתוך פסולת [גליון]

הרב מאיר צירקינד

תושב השכונה

בגליון ח תמהתי על מ"ש אדה"ז בסדורו הלכתא רבתא לשבתא שבנטית ידו נקרא בורר אוכל מתוך פסולת, ממ"ש בשלחנו סי' שיט סי"ט דכשמערה השומן מעל גבי התבשיל ה"ז בורר פסולת מתוך אוכל. וליתר ביאור, התמי' היא דבהקדמה להלכתא רבתא כתב כ"ק "להרים מכשולות ושגגות השכיחות ומצויות, ולפ"ד הרבה מגדולי הראשונים יש בהם איסור כרת וכו'", ובדבר זה הוא מסיר מכשול של כף ומקיל בנטי', ולפיכך יש שאלה אם ב' דינים אלה הם בעצם אותו דין (וכ"ק חזר בו בסידורו), או באמת הם ב' דינים מחולקים.

ונראה, דבאמת הם שני דינים מחולקים (ולא ראי זה כראי זה), דבנפל הזבוב בהמשקה נעשה הברירה כשפסק האדם את קילוח המשקין ששופך, ומה ברר ממה? ברר את הכוס עם המשקה ( – אוכל) מן הקילוח שהי' בו הזבוב ( – פסולת). אבל בהשומן, האדם לא פסק את הקילוח כלל (דהא מדובר מן שומן (לח) ע"ג תבשיל (יבש)), דכ"ק דייק וכתב "לערותו כולו", ורק לאחר שנשפך כל השמן, נטל הכלי עם התבשיל לאכלו, וזה הי' אחר שכבר נעשה ברירת השומן ( – פסולת) מהתבשיל ( – אוכל).

ולראי' שהם דינים מחולקים הוא, דכשכתב הצ"צ בפסקי דינים שלו (דף יג ע"ב) וז"ל: א"כ הי' ראוי לכאורה להקל כהט"ז. אך בפמ"ג כתב סברא להחמיר אף גם באופן שהתיר אאזמו"ר נ"ע בסידור. עכ"ל. למה כתב שהפמ"ג כתב סברא להחמיר, הא כ"ק אדה"ז עצמו בשלחנו כתב סברא להחמיר?! אלא דודאי דלא סבר הצ"צ שהם דינים אחדים. (והיינו דלא כמוה"ר נחמי' ז"ל מדובראוונא (בהוספות ח"ב של שו"ע אדה"ז עמוד תכד), ודלא כהקצות השלחן).

ומ"ש הרב מ.ל. שיחי' בגליון ט שיש חילוק דבאם דבר יבש בתוך לח אין בו דין בורר, זה דבר תמוה, והוא ממש לנגד מש"כ בסידור.