סעיף יב-יג - 746

אפיית פת לכבוד שבת

הת' נחמן סגל

תות"ל 770

אדה"ז בתחילת הל' שבת סי' רמב סעי' יב וז"ל: נוהגין ללוש כדי שיעור חלה כל אחד בביתו לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת. ולא ליקח לחם מן השוק כמו בשאר ימים. ודבר זה מכבוד שבת ויו"ט. ואין לשנות המנהג.

ובסעי' יג ממשיך וז"ל: (ובמקומות שאוכלים פת של נכרים כל ימות החול טוב ליזהר שלא לאכול בשבת ויו"ט כי אם מלחמים הכשרים שנילושו בביתו שזהו כבוד שבת ויו"ט).

והנה מקור הדין בסעי' יב הוא ברמ"א בהגה סעי' א וז"ל: נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט, [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה] והוא מכבוד שבת ויו"ט ואין לשנות,

וע"ז מוסיף בסעי' יג דלא רק שנוהגין ללוש לכבוד שבת ויו"ט, אלא דטוב ליזהר לימנע מפת עכו"ם בשבת באם אינו נזהר בשאר ימי השבוע.

והמקור לדין זה דסעי' יג, הוא פסק המגן אברהם סק"ד וז"ל: ומביא בד"מ סמך לזה מדכ' הטור סי' תר"ב שיאכל חולין בטהרה בז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ וקשה הלא ט' הם אע"כ ביו"ט בלא"ה אוכל בטהרה ומקשה הד"מ ע"ז וצ"ע דאדרבא משם מוכח דבשבת א"צ ליזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה, וי"ל דר"ח היה מקדש ע"פ הראיה כדאיתא בגמ' ר"ה וא"כ היה רק יום א' יו"ט, וממשיך, ולי נראה ראיה לזה מתענית דף כ"ה, דביתהו דרב חנינא כל ע"ש היתה מסקת התנור שיהיו סבורים שאפת פת, ומ"מ מוכח מדברי רמ"א שהטעם לאכול פת כשר וא"כ צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר, ע"כ.

דהטור בסי' תרג מביא ירולשמי דר"ח מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא, אכול שבעה ימים בשתא, וכתב אבי"ה קבלתי אלו הם שבעה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ע"כ קורא אותן ז' ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהר לאכול בטהרה שפשיטא שיאכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא נשאר עדיין אלא ז' ימי חול שהוצרך להזהירו עליהם, וע"כ נוהגין באשכנז שאף מי שאינו נזהר מפת של עו"ג בעשי"ת הוא נזהר.

והד"מ כתב על הטור, וז"ל והמרדכי ריש מס' ר"ה כתב טעם אחר שפשיטא שביו"ט היה לו פת טהור דהכל לשין בתוך בתיהן לכבוד יו"ט עכ"ל, ומזה יש לנהוג ללוש כ"א בביתו לכבוד י"ט אבל לשבת משמע דא"צ דא"כ לא היו נשארים רק ו' ימים, מיהו המנהג בכ"מ לעשותן אף לשבת, ומתקנת עזרא ב"ק פ"ב ע"א, שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש ואע"פ שאין ראיה כ"כ משום דהתם היתה אופה בלא"ה, מ"מ רואין דאית ביה משום כבוד שבת הואיל ונקט ע"ש ולכן אין לשנות המנהג.

דמכל הנ"ל נראה דפסק הרמ"א נסמך על דברי הטור בסי' תרג דבכל שבת ויו"ט צריכים לאכול פת בטהרה, דהיינו פת ישראל, כמובא במ"א.

אך המחצית השקל מביא את פי' הא"ר דחולק על מקור המ"א, דאי"ז מדברי הטור אלא מדברי המרדכי ריש מסכת ר"ה וז"ל:

שהטעם שצ"ל פת כשר, דהיינו פת ישראל דהא מה"ט לא הזהיר ר"ח לרב על יו"ט ושבת דבלא"ה מצד קדושת שבת ויו"ט אכל פת טהור וא"כ לדידן דא"א ליזהר מטומאה עכ"פ בשבת ויו"ט צריך פת ישראל אפי' מי שאינו נזהר בחול מפת גוי דאם יאכל פת גוי בשבת מה בצע באפייתו לצורך שבת כיון דאוכל גם מפת גוי, אך בספר א"ר (אליהו רבה) השיגו דע"כ רמ"א לא דייק דבריו מהטור. דהא הטור כתב דעל יו"ט לא היה צריך להזהירו דבלא"ה היה אוכל בטהרה דהא חייב אדם לטהר א"ע ברגל, וא"כ איך יליף רמ"א שבת מיניה דהא בשבת אין אדם צריך לטהר א"ע. אע"כ דרמ"א דייק כן מן המרדכי וכן נרשם בש"ע וכ"ה בד"מ סי' תרג ס"ק ב' ובמרדכי כ' דעל י"ט ל"צ להזהירו דבלא"ה היה אופה לכבוד י"ט, ור"ל אע"ג שלא היה כוונת האפיה משום טהרה אלא משום כבוד יו"ט מ"מ כיון שנאפ' בביתו בודאי היה טהור, ומזה יליף רמ"א כיון דמוכח דזה הוא מכלל כיבוד י"ט לאפות לצורך י"ט א"כ ה"ה בשבת צריך לאפות לכבוד שבת, וא"כ אין מזה ראיה דאם אפה לכבוד שבת ולא הספיק לו וכדומה שאינו רשאי לאכול פת גוי, וכן הסכים בס' ת"ש.

דמדברי המחצית השקל משמע, דבנוסף לזה שיש הבדל מהו מקורו של הד"מ האם דברי הטור או דברי המרדכי, ישנו גם נפק"מ לענין שבת, באם אפה לכבוד שבת ולא הספיק לו, האם יכול לאכול פת נכרים, דלמ"א דהטעם הוא מצד טהרה אינו יכול, ולא"ר שהטעם הוא מצד כבוד שבת כבמרדכי, יכול לסיים את אכילתו בפת נכרים.

דעפ"י כל הנ"ל אפשר להבין את ההוספה בסעי' יג, על סעי' יב, דבסעי' י"ב פסק אדה"ז כרמ"א, וכדמשמע מלשון הד"מ בסימן תרג דראייתו היא מהמרדכי וכן ממ"ש הא"ר דשם מוזכר רק כבוד יו"ט ושבת ולא ענין פת כשר, ולכן כתב "ודבר זה מכבוד שבת ויו"ט" ולא הזכיר שאסור לאכול פת אחר.

אך בסעי' יג פסק להוסיף יותר לחומרא כפסק המג"א ליזהר שלא לאכול בשבת ויו"ט כי אם מלחמים הכשרים שנילושו בביתו, וכתב זה בסוגריים משום דהעיקר כהא"ר וכדמוכח מהד"מ בעצמו.