סעיף א - 743 [גליון]

טלטול בגן העיר ובבית החיים [גליון]

הרב שמואל זייאנץ

ר"מ בישיבת תות"ל - חובבי תורה

הנה בגליון ו [תשמב] דנו הרב שלום דובער שי' לוין והרב יצחק שי' צירקינד בענין היתר טלטול בשבת בבית החיים (אצל האהל), שהוא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה.

הרב לוין שי' כותב שאדמוה"ז מגדיר "הוקף לדירה" מה ש"עשוי לכניסה ויציאה תמיד" (כשיטת רש"י). וכן הדגיש הצ"צ "דאם עשוי לכניסה ויציאה תמיד אע"פ שאין שם תשמיש אחר חשוב מוקף לדירה". ולפ"ז גם בבית החיים שעשוי לכניסה ויציאה תמיד הרי זה נחשב מוקף לדירה.

והקשה ממ"ש אדה"ז (שנח ס"ג) "וחצר המשכן ג"כ לא היה מוקף לדירה", אע"פ שגם בו היו נכנסין ויוצאין. ומחלק עפמ"ש אדה"ז רס"י שסב לאחר שכותב שצ"ל "לכניסה ויציאה תמיד", מבאר שאינו נקרא מוקף לדירה אם "אינו דר בה יומם ולילה . . אפי' יום ולילה אחד בקביעות . . ", שלכן כיון שתשמישו הקבוע של חצר המשכן היה ביום ולא בלילה אינו נקרא מוקף לדירה. ולפ"ז לא יהיה היתר לכאורה לטלטל בשבת בבית החיים שהוא סגור בדרך כלל בלילות.

הרב צירקינד שי' כותב שהגם שפי' ד"הוקף לדירה" הוא כניסה ויציאה תמיד אבל כיון דבסי' שסב מבואר דמחיצות העשויות לשמירה אינם מוקפים לדירה (כי אין זה קביעות) וא"כ בית החיים נכלל בכלל זה.

לפענ"ד נראה שיש ב' אופנים ב("הוקף) לדירה": א) כשיש במה שבתוכו תשמיש של דירה, דהיינו ד"נכנסים ויוצאים תמיד". וזהו המובא בסי' שנח ס"ה, ממשנה דף יח, ב) קרפף "שאינו חשוב דירה כ"כ" (ל' אדה"ז שנח סע' יז): ומבאר אדה"ז ב' אופנים בזה גופא: א – כשאין שם ענין של דירה ממש, אלא תשמיש של "צניעות", ותשמיש של "שמירה". ב – כשפתוח לתוכו בית דירה. (והוא המבואר בסע' ו' מהגמ' שם כג, ב וע"א).

באופן הא' דדירה, שהיא דירה בעצם אין צריך שישתמש שם "יומם ולילה", אלא מספיק שנכנסים "תמיד", גם אם הוא רק ביום, להיחשב דירה.

באופן הב' דדירה שאינו (תשמיש ד)דירה בעצם: א – כשהוא תשמיש של שמירה וכיו"ב, מוכרח להיות התשמיש ביום ובלילה להיחשב תשמיש של דירה. ב – כשבנה בו תחילה בית דירה אע"פ שאינו דר שם בקביעות.

ולכן מדוייק בל' אדה"ז (שבין בסי' שנח ס"ו ובין) בסי' שסב מובא הצורך של "דר ביום ובלילה" רק בסוכה של שמירה או של הבנאים. אבל כשמבאר בסשנ"ח ס"ו כנ"ל הקרפף שהקיפו לבית דירה מבאר שאין צורך בקביעות. " . . ומהו הוקף לדירה זו שעשה תחלה סוכת שומרים שדר בה השומר ביום ובלילה או שבנה בו תחילה בית דירה אע"פ שאינו דר בה בקביעות . . ".

ובפשטות נראה (מהסעיפים שלפנ"ז, ולדוגמא ס"ה "כל מקום שהוקף לדירה דהיינו לכניסה ויציאה תמיד כגון . . ") שמה שמשתמשים בו לכניסה ויציאה תמיד, הוא ממש "הוקף לדירה" (והיינו שדרגתו הוא למעלה מקרפף המוקף לדירה – בב' האופנים שלו – שלכן לאחרי ביאורו בס"ה על מעלת מקום המוקף לדירה, "דהיינו לכניסה ויציאה תמיד", מביא בס"ו ש"אפי' קרפף . . אם הקיפו לדירה דינו כחצר . . ", והיינו שמקום המיועד לכניסה ויציאה תמיד הוא ממש "הוקף לדירה", וקרפף המקיף לענין תשמיש של צניעות או לבית דירה יש בו חידוש שגם בזה דינו כחצר), וא"כ לא צריך לדור בה בקביעות וביום ובלילה.

וכן במג"א (שסב סק"א) מביא הצורך "לדור בו יום ולילה", רק במחיצה לשמירה או לישב בו לשמור.

ועד"ז בב"ח סשנ"ח שאפי' בבורגנין שבשדות שהשומר יושב בתוכו ביום ואוכל שם את פתו ג"כ אינו הוקף לדירה כיון שהשומר לן בביתו בלילה "ואין תשמישו עשוי אלא לאויר לישב בתוכו ולשמור השדות . . ". ונראה ממנו כנ"ל שכיון שאינו תשמיש של דירה בעצם לכן מוכרח שיהיה בקביעות שם ביום ובלילה שיחשב תשמיש ומחיצה של דירה.

וא"כ בית החיים שהוא עשוי ל"כניסה ויציאה תמיד" שהוא ענין של דירה ממש אינו צריך התנאי שנכנסים שם גם בלילה בכדי שייחשב הוקף לדירה.

והנה הרב יצחק שי' צירקינד הוסיף שאפי' אם יעשו פרצות המבטלות המחיצה ולתקנם כדי שיהיה מוקף לדירה לכניסה ויציאה תמיד, יהיה תלוי בטעם הא שהמשכן אינו מוקף לדירה: שאם נאמר שהוא משום דאין זה לתשמיש האדם, והוא רק מקום שמקיימים בו מצות הבורא, (ומביא מהערוך השולחן שגם בהכנ"ס אינו הוקף לדירה1), וא"כ מאחר דטעם כניסה ויציאה לבית החיים הוא לתפילה אין זה מוקף לדירה ואפי' נכנסים ויוצאים גם בלילה לא יועיל.

אבל לפי האמור לעיל הנה גם במחיצה שאינו תשמיש של דירה ממש (תשמיש של צניעות) הרי מועיל הא דמשתמשים בו ביום ובלילה להיחשב מחיצה לדירה.

ואת"ל לחלק בין תשמיש של שמירה (תשמיש האדם) ותשמיש של משכן (תשמיש של קיום מצות הבורא), הרי לכאורה אינו כן, דהנה: התוס' בעירובין כ"ג ד"ה שהוא, הקשה למה לומדים שיעור מקום הקרפף שלא הוקף לדירה מהמשכן (שהוא ע' ושיריים) ולא מהר הבית ועזרת נשים שהוא קל"ה או עזרת ישראל שהוא קפ"ז. ומת' ב' תי': (תי' א' שכל מילי דשבת לומדים ממשכן). ובתי' ב' שגם "העזרות חשיבי מוקפים לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה". הנה שגם העזרה (שהיה ג"כ מקום שמקיימים בו מצות הבורא) נחשב כהוקף לדירה ע"י שמשתמשים שם גם בלילה (ע"י ששומרים אותו)2.

(ואת"ל שבזה חולקים ב' התי' דתוס', דתי' הא' סוברים שגם מקדש אינו הוקף לדירה גם אם נשמר בלילה כיון שאינו כלל תשמיש אדם, ואפי' בבחינת תשמיש של צניעות, א"כ מנ"ל לחלק במחיצה של שמירה בין שמירה ביום ושמירה ביום ובלילה, שהרי בפשטות משמע מהב"ח שם שהמקור לחילוק זה הוא מתי' הב' של התוס', שהא דלומדין ממשכן הוא משום שהמקדש נחשב כהוקף לדירה משום ששומרים ביום ובלילה, ואם יש ביאור אחר להא דלומדים מן המשכן, ולא מן המקדש, אין מקור והכרח לכאורה לחילוק הנ"ל בסוכת שומרים)3.

ואם כנים הדברים, הרי מהא דמחלקים בזה, מוכח דסוברים כתי' הב' וא"כ גם בשתשמיש דמקדש אם משתמשים ביום ובלילה נחשב כמוקף לדירה.

וא"כ גם אם נאמר שהבית החיים עיקר ענין ה"דירה" שבו אינו תשמיש האדם, אבל ע"י השתמשותו ביום ובלילה הרי זה נחשב לדירה (כמו המקדש).

ויש להוסיף ב' נקודות: א) שבבית החיים ד(עיקר) עניינו הוא כניסת ויציאה תמיד לקבור המת ולהתעסק בכל צרכי המת. וכיון ש(שבנוסף שהוא מצוה בין אדם למקום לשיטת הרמב"ם פי"ב מה' אבל ה"א) זה כולל (גם להרמב"ם) גמ"ח בגופו (רמב"ם פי"ד מהל' אבל "ולהתעסק בכל צרכי הקבורה. לשאת על הכתף. ולילך לפניו ולספוד כו', בכלל ואהבת לרעך כמוך". ועיין גם בשו"ע אדה"ז סי' עב סע' א' " . . (ואע"פ שהלוית המת הוא בכלל גמ"ח . . )". ובנוסף לזה גם ענין דכבוד הבריות לשלול בזיונו ובזיון דמשפחה או אפי' בזיון דכולהו חיי (כמבואר בטוש"ע יו"ד שמח ונ"כ), יש לומר שהוא ענין דתשמיש האדם.

ב) דבאם בהבית החיים ישנו שם בית א' (משרדים כו') שבו יושבים עובדי המשרד של הבית החיים (או הנהלתו וכיו"ב) בקביעות, ובנו תחילה בית דירה זו ואח"כ הקיפו מבחוץ, אולי אפשר שזה נכלל בסי' שנ"ח סע' ו-ז שנחשב הוקף לדירה.

אבל יש סברא להיפך: דהנה הנו"ב מהדו"ת סמ"ז שדן בענין קרפף של חיות, מסיק: שאפי' הוקף לדירת שומר ביום ובלילה לא מהני, מק"ו דאם אמרו דע"י דנזרע רובו בטיל דירתו דבזרעים לא דיירי אינשי, ק"ו דלא דיירי אינשי בגדודי חיות וא"כ בטל דירתו אפי' יש דירה לשומר (ואולי אפי' אם אין בו יותר מבית סאתיים). וא"כ כמו"כ בבית החיים, דלא דייר אינשי בבית החיים (היינו מקום שנשלל דירת אדם ע"ד זרעים ומקום גדודי חיות), ויתירה מזו, הרי אסור לאכול ולשתות (ולישון) בבית הקברות, כפי שנפסק ביו"ד שסח4, א"כ אפשר שאין זה "הוקף לדירה" גם כשנכנסים ביום ובלילה.

ואולי יש לחלק: דזרעים מבטלי דירה משום שחלק הזרעים מושלל לגמרי מענין הדירה (ולכן יש להם כח לבטל גם חלק הדירה שבקרפף). וכן בגן החיות דבמקום החיות ממש, הרי אין שם "דיירי אינשי" ומושלל עניינו, משא"כ אם נאמר שכניסת אדם לבית החיים והתעסקותו שם עם המתים וכו' היא "תשמיש אדם" הרי עניינו דבית החיים בכללותו הוא ענין ד"דירה" (בנוגע להלכה זו) א"כ בוודאי שאינו נשלל לגמרי לבטל ענין הדירה.

אבל יש לדחות סברא זו: אם נאמר שזרעים מבטלי דירה גם בחצר (דספק הוא שם בסע' יז) והיינו שהא דזרעים שוללים ענין דירה, יש בכוחו לבטל גם דירת חצר (לא רק בית דירה בקרפף או דירת שומר לקרפף) א"כ כמו"כ יש בכוחו לבטל ענין ד"דירה" "דכניסה ויציאה תמיד" בבית החיים.

ואולי גם בזה יש לחלק: דדוקא בזרעים דבמקום הזרעים מושלל לגמרי ענין הדירה לכן בכוחו לבטל ענין הדירה גם ממקום החצר (כיון שבמקומו נשלל ענין הדירה), אבל בבית החיים דאם נאמר דכניסתו תמיד למקום הקברות הוא ענין של דירה, הרי אין בכח זה דא"א לדור שם כדדיירי אינשי לבטל ענין הדירה הנמצאת שם. (ובזה גופא יש סברא להיפך: דכיון דבמקום דדירה, דנכנסים ויוצאים תמיד, מושלל ענין הדירה כפשוטו אפשר שבזה בוודאי שמבטל ענין "מקום המוקף לדירה" שבזה).