סעיף ד - 1106

הטעם שאין שואלין ודורשין בהלכות היום בר"ה ויו"כ

הרב משה מרקוביץ

ברוקלין נ.י.

בשיחת פורים תשכ"ה (תורת מנחם כרך מג ע' 19 ואילך, הנחה בלתי מוגה) מבואר הטעם שבראש השנה ויום כיפור אין ציווי לדרוש בהלכות היום, ע"פ דיוק הלשון בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סתכ"ט ס"ד) "שיהי'..דורש..בכל רגל בענינו של יום נס הנעשה בו ביום..וג"כ ידרוש..הלכות הצריכות לבו ביום, שיודיע להם האסור והמותר בו ביום..אע"פ שדרש להם הלכות הרגל ל' יום לפניו":

"סדר דברי רבינו הזקן שמקדים הדרשה "בענינו של יום נס הנעשה בו ביום" להדרשה "ב"הלכות הצריכות לבו ביום" הוא מצד הקדימה בענין, היינו, שהדרשה ב"הלכות הצריכות לבו ביום" היא רק כאשר מתאספים בלאו הכי כדי לשמע הדרשה "בענין של יום נס הנעשה בו ביום"..ועפ"ז מובן הטעם שאין שואלין ודורשין בר"ה ויוהכ"פ בהלכות הצריכות לבו ביום – שהרי בר"ה ויוהכ"פ אין ענין חדש (ענין של נס) שבשבילו יש לאסוף את הציבור, ואילו בשביל ההלכות הצריכות לבו ביום בלבד אין לאסוף את הציבור, כיון שכבר למדו הלכות אלו לפני זה".

והעירני ח"א דלכאורה צ"ע מהמפורש בקונטרס אחרון בשוע"ר לקמן סימן תקכט (סעיף יוד) אות א, שהדרשה בהלכה היא לפני הסעודה והדרשה באגדה היא אחרי הסעודה, ואם כן צ"ב הכוונה בהביאור שבהשיחה שהדרשה בהלכה היא בהמשך לדרשה באגדה.

ובפשטות זה שבסימן תקכט סעיף יוד שם בפנים אינו מזכיר כלל הדרשה בהלכה מתאים עם המבואר כאן בסימן תכט סעיף ד שעכשיו אין נוהגין לדרוש הלכות בחג עצמו, אבל כשהיו דורשין שניהן מפורש לכאורה בקו"א שדרשו ההלכה הקודם עם הפסק סעודה ביניהם, ומהי הכוונה בביאור שבשיחה הנ"ל.