סעיף א - 1069
רשות היחיד גמורה *
הרב אליהו נתן הכהן סילבערבערג
ראש מתיבתא ליובאוויטש ד'שיקאגא
א. כתב כ"ק אדמו"ר הזקן בשלחנו (סימן שמ"ה ס"א): "ארבע רשויות לשבת .. איזו היא רשות היחיד מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים ויש בחללו ד' טפחים על ד' טפחים שזהו שיעור מקום חשוב הראוי להשתמש בו. וכן חריץ עמוק עשרה טפחים שנמצא חללו מוקף במחיצות גבוהות עשרה אם רוחב חללו הוא ד' טפחים על ד' טפחים שהוא שיעור מקום הרי הוא רשות היחיד גמורה בתוכו אפילו הוא ברשות הרבים. וכן עמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד' הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק דהיינו שאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות סביב לו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד'".
והיינו דדיבר כאן על ג' אופנים של רה"י; תחלה – כאשר הקדים "איזו היא רשות היחיד" – דיבר על הציור הרגיל של מקום המוקף מחיצות, וע"ז הוסיף חריץ, ואח"כ עמוד או תל. ויש לדייק דבקשר לחריץ כתב שהוא רה"י גמורה, ואילו בקשר לעמוד או תל לא כתב כן אלא ד"הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה וכו'".
ולהלן (בס"ג) כתב: "עמוד גבוה עשרה שיש בראשו ד' על ד' ומתקצר והולך למטה וכשמגיע ג' טפחים סמוך לארץ יש בו ג' טפחים על ג' טפחים הרי הוא רשות היחיד על ראשו לפי שהלכה למשה מסיני היא שאומרים גוד אחית דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה עד לארץ והרי זה כאילו מחיצות מקיפות אותו מכל צדדיו עד ראשו וכיון שבראשו יש ד' על ד' הרי הוא שם רשות היחיד גמורה ואפילו אם כשהגיע לפחות מג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים על ג' טפחים אין בכך כלום שכל שהוא פחות מג' טפחים לארץ כלבוד הוא וכאילו הגיע לארץ. אבל תחת ראשו ועד הארץ אע"פ שאנו רואים כאילו מחיצות מקיפות שם אין זה מועיל לעשות שם רשות היחיד לפי שאין שם ריוח ד' על ד' שיהא ראוי להשתמש שם שהרי תחתית העמוד מפסיק שם". והיינו דכאן כתב גם לגבי מצב של עמוד דהוה רה"י גמורה.
ואח"ז (בס"ד) כתב: "עמוד שיש בעביו ד' על ד' במשך גובה עשרה ואח"כ מתמעט והולך אע"פ שכשמגיע לג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים או אפילו אם כבר אין בעביו ג' טפחים למעלה הרבה יותר מג' טפחים סמוך לארץ הרי הוא רשות היחיד על גבה משום שאומרים גוד אסיק גובה י' טפחים של צדדיו למעלה כמו שנתבאר. אבל למטה תחת השיפוע אינו רשות היחיד כיון שאי אפשר לומר שם גוד אחית מחמת בקיעת הגדיים כי כל מחיצה שאינו מגעת ג' טפחים לארץ אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה אבל פחות מג' טפחים שאינן יכולין לעבור שם אפילו אין בה אלא ז' טפחים ומשהו אנו אומרים לבוד וכאלו הגיע לארץ". והיינו דכאן כבר לא משתמש בלשון זה של רה"י גמורה.
ויעויין לקמן (סי' שס"ב ס"ד) שכתב "תל שגבוה ה' טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר שהרי יש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו שאומרים בו גוד אסיק מחיצה למעלה כמ"ש בסי' שמ"ה וה' טפחים מן המחיצה שהמחיצה וגוד מצטרפין". הרי לנו שכאן משתמש עם לשון זה של רה"י גמורה.
ועכ"פ יש לעיין בביאור חילוקים אלו, היינו מדוע לפעמים מדייק אדה"ז להגדיר איזו רה"י כ'גמורה' ולפעמים מגדירו כרה"י סתם. גם צ"ע למאי נפק"מ בדבר זה, הרי אם הוא רה"י מדאורייתא, אז למאי נפק"מ אם הוה 'גמורה' או לא.
ב. והנה כשנתבונן בההבדל בין חמשת ציורים הנ"ל – היינו חריץ, עמוד או תל גבוה עשרה, עמוד עשרה שמתקצר והולך למטה וכשמגיע ג"ט סמוך לארץ יש בו ג"ט, עמוד עשרה שמתקצר ואין לו ג"ט בתוך ג"ט סמוך לארץ, תל גבוה ה"ט ועשה עליו מחיצה ה"ט – נראה, דבשלשתן ישנה מציאות של אויר ומקום פנוי בין המחיצות, משא"כ בשתיים מהן דליתא;
דהרי בהחריץ בודאי ישנה לאויר בין המחיצות, ועד"ז בעמוד גבוה עשרה שמתקצר אבל ישנה ג"ט בתוך ג"ט לארץ, הרי אמרינן גוד אחית מחיצות, ונמצא דבמחיצות אלו של גובה עשרה ישנה אויר ומקום פנוי ביניהן, ועד"ז בהתל גבוה ה"ט שעשו עליה מחיצה של ה"ט, הרי בהחלק שמסובב במחיצה ישנה מקום פנוי. ואילו בעמוד גבוה עשרה, וגם בהעמוד של עשרה שאינו מגיע ברוחב ג"ט עד לג"ט סמוך לארץ, הרי בשתי עמודים אלו, המחיצות עשרה אינם סובבים שום אויר ומקום פנוי.
וכאן רואים הדיוק בדברי אדה"ז; דבשלשת הציורים שישנה לאויר ומקום פנוי בין המחיצות, כתב שהן מהווים רה"י גמורה, ואילו בשתי המקרים דליתא בין המחיצות אויר ומקום פנוי, כתב שאכן הן (גם הם) הוו רה"י, אבל בלי 'גמורה'.
והנה באמת יש הבדל גדול בין שלשת המקרים איפה שישנה לאויר בין המחיצות; דבמקרה של חריץ, ישנה אויר של י"ט בין המחיצות, והיינו אויר המספיק עבור כל השיעור של הרה"י. ואילו במקרה (השלישי) של תל גבוה חמשה עם מחיצות חמשה, ישנה אויר רה"י (רק) של חמשה טפחים. ואילו בציור של עמוד עשרה המתקצר כו', הרי האויר של בין העמודים אינו אורי רה"י בכלל (משום שאין בתוכו ד"ט, כמו שהעתקתי למעלה מדברי אדה"ז), ואילו הרה"י עצמו אינו נתהווה אלא מעל העמוד (כמו שמפורש שם כנ"ל)! ובכ"ז רואים שבשלה מקרים הנ"ל משתמש אדה"ז עם הלשון 'גמורה'.
ונמצינו למדים מזה דמה שנוגע לענין הגדרה זו של רה"י גמורה, אינו שהאויר שבין המחיצות יהי' עליו 'דין' רה"י, אלא מה שנוגע הוא ה'מציאות' שמחיצות אלו סובבים ומקיפים אויר, דאז הרי הרה"י שמחיצות אלו מהווים, הוה רה"י גמורה, משא"כ אם במציאות הם מחיות סתומות שאינם סובבים ומקיפים אויר ומקום פנוי, אז לא מהווים רה"י 'גמורה'.
ג. והנה לקמן (בסכ"ג) מביא אדה"ז פלוגתא בענין הצורך לגוד אסיק עבור מחיצות רה"י: "גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם .. אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק ולכן על גבי הגג אינו רשות היחיד .. ויש מי שאומר .. אע"פ שאין לו אלא מחיצות הבית ואין אומרים בהם גוד אסיק מכל מקום כיון שהבית שתחתיו רשות היחיד הרי רשות היחיד עולה עד לרקיע, ולא הוצרכו לומר גוד אסיק אלא בדבר שתחתיו אינו רשות היחיד גמורה בהיקף מחיצות סביבה כגון עמוד ברשות הרבים וכיוצא בה .. ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים".
מבואר מדבריו דישנה הבדל ונפק"מ גדולה בין רה"י כמו עמוד, לעומת "רה"י גמורה בהיקף מחיצות סביבה"; דברה"י כזה אמרינן דל"צ בכלל לגוד אסיק עבור המקום שעל גבה בכדי להחשיבה רה"י.
(ובביאור שיטה זו אואפ"ל, דבכדי לומר הכלל ד"אויר רה"י עולה עד לרקיע", צריכים ל'אויר', ואשר זהו המעליותא ברה"י גמורה בהיקף מחיצות – שמאחר שישנה אויר ברה"י זו, שוב י"ל דאויר שה עולה עד לרקיע).
ואשר לפ"ז נמצא דחילוקים הנ"ל בדיוקי לשונות אדה"ז נוגעים גם לדינא – עכ"פ לשיטה זו, דאדה"ז פסק ד"יש לסמוך על דבריו" – לענין הצורך לגוד אסיק.
ומדוייק להפליא עוד דבר; כאשר אדה"ז מדבר (בס"ג) על העמוד הזה שאומר עליו דע"ג הוה רה"י גמורה – וכנ"ל דזהו משום שישנה אויר בין אותן מחיצות – אינו מזכיר בכלל שיש צורך לגוד אסיק! משא"כ כשמדבר (בס"ד) על העמוד הזה שאינו רה"י גמורה – וכנ"ל דזהו משום דבאותו ציור ליתא אויר בין המחיצות – כותב דע"ג הוה רה"י מדין גוד אסיק (וכבר נתקשה בזה הגאון בעל 'דברי נחמי' בהגהותיו על שו"ע אדה"ז כאן).
אמנם להנ"ל מבואר היטיב; דבאמת היכא דישנה מצב של רה"י גמורה מחמת האויר שבין המחיצות, שוב אין זה פשוט שצריכים לגוד אסיק, ושנוי בפלוגתא בהמשך הסימן, ושלכן אינו מזכירו שם, משא"כ ב'עמוד' השני דלא הוה רה"י גמורה מחמת זה שאין אויר בין המחיצות הרי בזה צריכים לגוד אסיק לכו"ע כמשנ"ת.
(והנה מובן שיש מקום לחלק ולומר דרק היכא שלמטה הוה רה"י גמורה לפועל שוב נאמר דלמעלה מזה לא צריכים לגוד אסיק, משא"כ במקרה של אותו עמוד דלפועל ליתא רה"י גמורה למטה מראש העמוד (מחמת חיסרון מקום דע"ד כנ"ל), מ"מ י"ל גם כמ"ש, שתלוי בזה שיש מקום פנוי והיקף מחיצות סביבה כנ"ל, ובפרט שכן מדוייק מדברי אדה"ז כאן כמשנ"ת).
*
ד. והנה בדין דבר העומד ברה"ר מחלק אדה"ז (בסי"ג) בין דבר שפחות מג"ט (דבטל לרה"ר) לדבר שהוא מג' עד ט' (דתלוי בהרוחב שלו, אם הוה כרמלית או מקו"פ), לדבר שהוא גבוה ט' (דאז ישנה לדין רבים מכתפין), ומסיים: "אבל מעשרה ולמעלה אף אם ראוי הוא לכיתוף ומכתפים עליו הרי נשתנה לרשות אחרת שאם הוא רחב ד' על ד' הוא רשות היחיד וכו'".
ולקמן (סי"ז) מבאר אדה"ז איך ש"אויר רשות הרבים אינו רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים", ולמעלה מזה הוה מקו"פ לעין דבר שאינו מסויים, ומסיים: "אבל דבר מסויים כגון חור שבכותל או ראש עמוד .. ואם יש בו ד' על ד' גם למעלה מעשרה אינו מקום פטור אלא רשות היחיד גמורה הוא".
הרי לנו דבדין הראשון כשמדבר על אותו דבר העומד ברה"ר כתב סתם שהוא רה"י, ואילו בדין השני כשמדבר על אותו דבר מסויים למעלה מעשרה, כותב שהוא רה"י 'גמורה'. וטעמא בעי.
ה. ואולי יש לבאר גם חילוק זה על יסוד הנ"ל, בקצרה עכ"פ; דהנה זה שביארנו דתל ועמוד אינם נחשבין רה"י גמורה מצד זה שחסרים האויר ומקום פנוי בין המחיצות, הרי זה התל ועמוד עצמם, משא"כ לענין האויר שעל גביהם הרי אחרי שישנה המחיצות של 'גוד אסיק' שוב הרי מחיצות אלו סובבים אויר ומקום פנוי, וא"כ שוב הוה בגדר רה"י גמורה.
ליתר ביאור: כשמדברים על תל ועמוד יש ב' ענינים; זה שהם עצמם נחשבים כרה"י, ואשר לכן כשמניחים משהו עליהם נמצא שמונח על רה"י (ולזה אומרים שהמחיצות עשרה של התל ועמוד נמשכים למעלה וסובבים אותו מקום שע"ג), ונוסף לזה מה שע"י גוד אסיק ישנה מציאות חדשה של רה"י למעלה מהם ע"י מחיצות עשרה של גוד אסיק.
(ואולי יש נפק"מ בין שני ענינים אלו לגבי מצב שליתא אויר עשרה ע"ג התל, אשר כידוע דפליגי ראשונים ואחרונים במצב זה – ראה בתוספות הרא"ש, מהרש"א, שפת אמת ועוד על הגמרא ז,ב בסוגיית חורי רה"ר. ואכהמ"ל).
ואשר לפ"ז נאמר דתחלה (בסי"ג) דיבר אדה"ז על העמוד והתל עצמם, דהרי תוכן אותה סעיף הי' לבאר מהו דין אותם דברים העומדים ברה"ר לענין ביטולם לרה"ר או לא, וא"כ הרי גם במצב שנהי' בגדר רה"י, עדיין לא הוה רה"י גמורה כמשנ"ת. ואילו אח"כ (בסי"ז) מדבר על מצב של האויר מעל הרה"ר, ואשר בזה שפיר י"ל דאותה אויר שמעל המקום מסויים יכולה להחשב אפילו כרה"י גמורה וכמשנ"ת. ועצ"ע.