סעיף ח - 1069
חורי רה"י המפולשין לרה"ר למטה מי' טפחים
הרב יהודה ליב שפירא
ראש הישיבה – ישיבה גדולה, מיאמי רבתי
אי' בשבת (ז, ב): איתמר, חורי רה"י כרה"י דמי, חורי רה"ר, אביי אמר כרה"ר דמו, רבא אומר לאו כרה"ר דמו . . [ומקשה:] תנן הזורק ד' אמות בכותל, למעלה מי' טפחים כזורק באויר, למטה מי' טפחים כזורק בארץ, והוינן בה, מאי כזורק בארץ, והא לא נח, וא"ר יוחנן בדבילה שמינה שנו, ואי ס"ד חורי רה"ר כרה"ר דמו, למה לי לאוקמה בדבילה שמינה, לוקמה בצרור וחפץ, ודנח בחור . . זימנין משני לה בכותל דלית בי' חור, ממאי מדקתני רישא זרק למעלה מי' טפחים כזורק באויר, ואי ס"ד בכותל דאית בי' חור, אמאי כזורק באויר, הא נח בחור. וכי תימא מתני' דלית בהו ד' על ד', והאמר רב יהודא א"ר חייא זרק למעלה מי' טפחים והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן, דר"מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים, אלא לאו ש"מ בכותל דלית בי' חור ש"מ.
ופרש"י (ד"ה רבי מאיר) וז"ל: ר"מ סבר – דבר שאין בו שיעור, ויש שם עובי ורחב לחקוק ולהשלים לכשיעור, אמרינן כמאן דחקוק דמי, והכא נמי לר"מ חוקקין להשלים, וחייב. עכ"ל. כלומר, שרש"י ס"ל שהחור כל שהוא בנידון דידן הוא אכן חור קטן שאין בו ד' על ד', ואעפ"כ לר"מ, שס"ל חוקקין להשלים, ה"ז כאילו יש בו דע"ד.
אמנם תוס' (ד"ה והלכה) הקשו על רש"י, ומפרשים באופן אחר, וז"ל: ואומר ר"י דאיירי בחורין שדרכן לעשות בשעת הבנין שמפולשין לרה"ר, ובצד רה"י הם רחבים ד', אבל לא מצד רה"ר, ולכו"ע הוי חור רה"י, דהא חור רה"י כרה"י דמי, ולא פליגי אלא לשווי' מקום ד' על ד', דלר"מ חוקקין להשלים, והוי כד' על ד' . . [-והחילוק בחור זה בין למעלה מי' שלר"מ חייב, ולמטה מי' שפטור, מפרשים התוס':] ודווקא אותם שלמעלה מי' חשיבי חורי רה"י, אבל שלמטה מעשרה אין בני רה"י משתמשין שם, מפני בני רה"ר שמשתמשין שם. עכ"ל.
וכתב המגן אברהם (סשמ"ה סק"ב) [על מ"ש המחבר (שם, ס"ד) "חורים שבכתלי רה"י שכלפי רה"י הם רה"י] וז"ל: ואפי' הם למטה מי'. ומ"ש התוס' דלמטה מי' שייך לרה"ר, היינו לפי הס"ד כנ"ל, דלא כע"ש. עכ"ל. וכפי שפירשו המפרשים שכוונתו שמ"ש התוס' שלמטה מי' אינו רה"י, ה"ז רק לבאר סברת אביי, אבל ההלכה היא כרבא, ובמילא איצ"ל שיש נפק"מ בין החורי שלמע' מי' ולמטה מי', וכולם רה"י הם.
וכן פסק אדמוה"ז בשלחנו (שם, ס"ח) וז"ל: חורים שבכתלי רה"י שכלפי רה"י הם רה"י, ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרה"ר, והם למטה מי' טפחים, ששם הוא אויר רה"ר, ובני רה"ר משתמשים בהם, אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרה"י, הרי הם בטלים אצלה, ונחשבים כמוה. עכ"ל.
אמנם המשנה ברורה כותב (שם, סק"י) וז"ל: מסתימת המחבר משמע דאפילו אם החורים הם למטה מעשרה טפחים, כיון שמפולשים כלפי פנים, דינם כרה"י, וכן משמע מלשון רמ"א שכ' דאם אינם עוברין כלפי פנים נידונין לפי גבהן ורחבן, משמע דאם החורין עוברין כלפי פנים, אין אנו מסתכלין על גבהן ורחבן ולעולם כרה"י חשיבי. וכ"כ המג"א ותו"ש, ובא"ר כתב דדבר זה פלוגתא היא בין הראשונים, דיש מן הראשונים דס"ל דכיון שהוא למטה מעשרה אין בני רה"י משתמשין בה, מפני שהוא נמוך בני רה"ר משתמשין שם, וע"כ דינם כחורי רה"ר המבואר לקמן בסי"ג, וכן הוא דעת הגר"א בביאור בסימן זה ובסימן שנג, עיי"ש. עכ"ל. ובשעה"צ מציין שראשונים אלו הם "תוספות ורבינו ירוחם [ומש"כ המג"א דדבריהם (-של התוס') בשבת הוא רק לפי הס"ד, לא ניחא להו להרבה אחרונים בזה]".
והנה לבאר סברת אדמוה"ז שפסק כהמג"א שלפי האמת (גם התוס' ס"ל ש)גם החורים שלמטה מי"ט הם רה"י, יובן בדיוק לשון אדמוה"ז "כיון שאפשר להשתמש בהם מרה"י הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה", שלכאו' הי' מספיק לכתוב "הרי הם בטלים אצלה", ומה מוסיף בהמלים "ונחשבים כמוה". וגם: מהו תוכן הענין "שאפשר להשתמש בהם מרה"י", והרי לפועל "אין בני רה"י משתמשין שם מפני בני רה"ר שמשתמשין שם", כלשון התוס'. [ודוחק גדול לומר שגם זה כתבו התוס' רק לפי הקס"ד, אבל למסקנא אינו כן, כ"א שגם בני רה"י משתמשין שם. שהרי זהו ענין שבמציאות, וגם: לא כתב אדמוה"ז שלפועל משתמשין בו גם בני רה"י, כ"א כתב "שאפשר להשתמש בהם מרה"י", היינו שלפועל אכן "אין בני רה"י משתמשין שם" – וא"כ צ"ע מהו ענין זה "שאפשר להשתמש בהם מרה"י"?]
וי"ל בזה בהקדים מה שכתב הרמב"ם (הל' שבת פי"ד הכ"ג) וז"ל: בור ברשות הרבים עמוק עשרה ורחב ארבעה. מילא מים וזרק לתוכו חפץ ונח על גבי המים חייב. שאין המים מבטלין המחיצות. עכ"ל. ומקורו בגמ' (שבת ק, א): "בור ברה"ר עמוקה י' ורחבה ד' מלאה מים וזרק לתוכה חייב וכו', מאי טעמא מים לא מבטלי מחיצתא".
אח"כ שם (הכ"ד) כתב וז"ל: רקק מים שהוא עובר ברשות הרבים ורבים מהלכין בו, אם אין בעומקו עשרה טפחים הרי הוא כרשות הרבים וכו', ואם יש בעומקו עשרה או יתר הרי הוא ככרמלית כשאר הימים. והוא שיש ברוחבו ארבעה טפחים או יתר על כן, שאין כרמלית פחותה מארבעה. עכ"ל.
ומקור תחילת דבריו (אם אין בעמקו י"ט) הוא במשנה (שם ק, ב. הובא בגמ' ח, ב): "אם הי' רקק מים ורה"ר מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות חייב, וכמה הוא רקק מים, פחותת מי"ט". אמנם סוף דברי הרמב"ם מה דינו דרקק זה אם יש בו עשרה טפחים, אין מפורש בגמ'. וס"ל להרמב"ם שדינו ככרמלית, וכן סבירא לעוד ראשונים, כמפורש בפירוש ופסקי הרי"ד (שם). ובמאירי (שם). וכן משמע מפירש"י (שם ד"ה וכמה) ממה שכותב "כמה עומקו דנימא אכתי רה"ר הוא ולא נעשה כרמלית". וכן פסק במג"א (סשמ"ה סקי"א), הובאו דבריו בשו"ע אדה"ז בקו"א (שם, ס"ק ב).
והקשו הרבה אחרונים דלכאו' סתרי ב' דינים אלו אהדדי: הרי בהלכה כ"ג כתב הרמב"ם עצמו בנוגע לבור שאם יש בו י"ט ורחב ד' ה"ה רה"י, ואין המים מבטלים המחיצות, ואם כן למה ברקק ס"ל שהוה כרמלית, הרי לכאו' הוא שוה ממש לבור. וכן הקשה גם הצ"צ בחידושיו על הש"ס.
ובכו"כ אחרונים נלאו למצוא חילוק בין הדינים. ראה אור שמח על הרמב"ם שם. פרמ"ג (סשמ"ה א"א ס"ק י"א). מקור הלכה (סי' נד). וגם המאירי (בתחלת המס') מוצא חילוק בין הדינים וכו'. ובכמה מקומות.
וראה רמב"ם הוצאת קאפח במ"ש לבאר דברי הרמב"ם.
ויש להוסיף בזה בהקדים מה דאי' לעיל (ז, א) שתיבת "והכרמלית" שבהברייתא (ו, ב) מרבה "קרן זוית הסמוכה לרה"ר". וכותב ע"ז הבעל המאור וז"ל: זו היא כרמלית שגזרו עלי' חכמים וכו', וכולהו הנך אחרניתא, משום לתא דהך גזרו רבנן בהו, וזו היא עיקר הגזירה. עכ"ל. כלומר,, שאמיתית הכרמלית הוא הקרן זוית הסמוכה לרה"ר, ושאר הכרמלית הם רק הסתעפות מזה.
וי"ל בסגנון אחר: הקרן זוית הסמוכה לרה"ר ה"ה "חפצא" של כרמלית, ושאר הכרמלית ה"ז רק שיש להתנהג בהם בכל דיני כרמלית, אבל אין הם ה"חפצא" של כרמלית.
עפ"ז י"ל שכ"ה בנוגע לרה"ר, שישנו מקום שהוא "חפצא" של רה"ר, ויש מקום שאינו "חפצא" של רה"ר, ומ"מ יש ע"ז כל דיני רה"ר [אף שפשוט שקל יותר לומר כן בנוגע כרמלית, שהוא רק מדרבנן – מ"מ בנוגע דין דאורייתא אפ"ל כן. ולהעיר מלקו"ש (חכ"ב שיחה ב' לפ' בהר) שמבאר כו"כ ענינים בסברא כעין זו, שישנם ענינים מדאורייתא, שיש בהם ב' דרגות, א) כפי שהענין הוא בעצם. ב) כפי שהענין אינו בעצם. עיי"ש].
ונקודת הביאור בזה: בכל רשות ישנם שיעורים המהווים גדר הרשות, וישנו גם תוכן הרשות. זאת אומרת למה עשויה הרשות, ומה תוכן השתמשותה. ואם ישנו להמקום ב' הגדרים, הן השיעור והן ההשתמשות, אז הוה מקום זה "חפצא" של אותה הרשות, ואם אין להמקום התוכן של הרשות, אם יש בו עכ"פ השיעורים וכו', יש ע"ז "דין" אותה הרשות, אף שאין זה "חפצא" הרשות הזאת. ומצד זה ישנו גם ברה"ר. שאם יש בזה ב' התנאים ד"ה "חפצא" רה"ר, ואם יש בזה רק השעורים וכו' של הרה"ר, יש ע"ז דין רה"ר, אף שאין זה החפצא של רה"ר. ויש להאריך בביאור הדבר.
ואולי י"ל שזהו עומק הפי' במ"ש החכ"צ (סל"ז) בביאור דברי הרשב"א (בעבוה"ק) לחלק שבסרטיא ופלטיא גדולה אפי' דלתותי' ננעלות בלילה תורת רה"ר עלי', משא"כ מבואות המפולשין אם דלתותי' ננעלות בלילה אינן רה"ר. ולכאו' מהו החילוק. וכ' לחלק שמבואות לפי שהן מיוחדות לאנשי המבוי ואין יד כל אדם שוה בו, בזה אם דלתותי' ננעלות בלילה אי"ז רה"ר. ובסרטיא ופלטיא גדולה שיד כל אדם שוה בו, אפי' נעולות בלילה הוה רה"ר.
וי"ל הביאור בזה: סרטיא ופלטיא גדולה שעשויים מעיקרא להילוך והשתמשות הרבים הוה "חפצא" דרה"ר. משא"כ מבואות המפולשין, שבעצם עשויות רק להשתמשות בני המבוי, רק שמשתמשין בהם גם בני רה"ר, חל עליהן דין רה"ר, אבל אינו חפצא דרה"ר. וזהו טעם החילוק:
דבר שהוא בעצם במצב מסוים, הנה כדי לבטלו ממה שהוא, צריכים דבר חזק, משא"כ אם אינו כן בעצם, כ"א ההנהגה של ה"גברא כלפי הדבר הוא באופן מסוים, קל יותר לבטלו. כי אין מבטלים הדבר (שהרי אין על הדבר שום חלות דין), כ"א שאין ממשיכים ההנהגה. וידוע שקשה יותר לבטל איזה דבר מלמנוע שלא תחול מעיקרא איזה חלות על הדבר [וכ"ש מלמנוע הנהגה מסוימת כלפי הדבר]. [וזה באמת עומק תוכן קושיית הגמ' (ד, ב) "ודילמא הנחה הוא דלא בעיא הא עקירה בעיא". וכן במ"ש תוס' (ח, א ד"ה רחבה) בסופו "דדילמא עקירה בעינן שתהא חשובה אבל בהנחה לא"].
ולכן בסרטיא ופלטיא גדולה שהוה "חפצא" דרה"ר, אין מספיק מה שדלתותי' ננעלות בלילה כדי לבטלה ממה שהיא, רה"ר, משא"כ מבואות המפולשין, שעליהן רק "דין" רה"ר, זה מתבטל ג"כ בשלתותי' בעולתות בלילה. [ופשוט שצריכים להאריך בביאור הדבר, אבל אכ"מ].
והנה ע"ד כהנ"ל יש לומר גם ברה"י, שישנם ב' אופנים: א) "חפצא" דרה"י. ב) מקום שיש עליו "דין" רה"י. והוא כנ"ל: תוכן גדר רה"י הוא מה שיחידים משתמשים באותו מקום, ונוסף לזה צריכים להיות בזה שיעורים מסוימים (ד' על ד' וגבוה י'). ואם יש בהמקום ב' הענינים ה"ז "חפצא" דרה"י. ואם חסר התוכן, אלא שיש בו השיעור אז יש ע"ז "דין" רה"י. [יש להעיר לכלות ענין זה ממ"ש בחי' ר"ח הלוי על הרמב"ם (הל' שבת פי"ד ה"א)].
ואם זה נכון יש לבאר עפ"ז החילוק בין בור ברה"ר לגבי רקק ברה"ר: "בור" מגדיר מקום שמשתמשים בו. ולכן אם יש בו גם שיעור רה"י (דע"ד וגבוה י'), ה"ז "חפצא" של רה"י. משא"כ "רקק" ברה"ר תוכנו מקום ברה"ר המבלבל ההילוך, ואין ענינו השתמשות, כ"א להיפך, וכמעט תמיד יש בו מים [שלכן מעיקרא התואר הוא "רקק-מים", משא"כ בבור הלשון בגמראה הוא "בור ברה"ר וכו' מלאה מים", ז.א. שמציאות בור היא מציאות ריקה, אלא שמלאוהו מים. וכן ברמב"ם הלשון הוא "בור ברה"ר וכו' מלא מים", ובפרט לפי הניקוד שהמ"ם חרוקה והלמ"ד צרויה, ולא מ"ם בקמ"ץ, הרי בודאי שענינו להיות בלי מים, אלא שאירע ומלאוהו מים, משא"כ רקק כמעט תמיד מלא מים, ולכן אין הלשון "רקק שמלאוהו מים" וכיו"ב, כ"א "רקק-מים"]. ובמילא אף שאם יש בו השיעור דרה"י, דע"ד וגבוה י"ט, ויהי' מקרה שהוא ריק, יש עליו "דין" רה"י, מ"מ אי"ז "חפצא" של רה"י. כי בעצם אין זה מקום להשתמשות.
ומזה נובע החילוק בנידון שיש בו מים, שבבור אמרינן שאין המים מבטלים המחיצות ונשאר רה"י, וברקק אומרים שהמים מבטלים המחיצות והוה כרמלית:
במים ישנם ב' תכונות הפכיות; מצד אחד הרי הם ממלאים את כל המקום בו הם נמצאים [ובפרט אחד – גם יותר מפירות (שע"ז אמרו בגמ' (שם) שפירות מבטלין המחיצות), כי המים תופסים כל נקודה ונקודה של השטח שבו נמצאים, משא"כ כשמלא פירות], ומצד שני הרי מים ניידי ואינם קבועים במקום אחד (ולהעיר מהסוגיא לעיל (ה, ב) "אגוז ע"ג מים כו'", ואכ"מ), שנאמר שהמקום נתמעט מחמת המים. ז.א. שמים אינם כשאר דברים גושיים (אטומים) שהם ממלאים המקום, כ"א יש בהם תכונת המילוי קצת.
והנה מטעם תכונתם הא' צריכים המים לבטל המחיצות כמו פירות ועוד יותר מזה. ומצד תכונתם הב' פשוט שאין המים מבטלים המחיצות.
ולכן בנידון בור שהוה "חפצא" דרה"י, ז.א. רה"י בעצם, ומה שמניחים בתוכו צריך לבטל מה שיש כבר, ע"ז אומרים שמים אין מספיקין לבטל הרה"י. כי אין תכונת המילוי שלהם תכונה גמורה, וכדי לבטל מה שבעצם הוה רה"י צ"ל דברי שתכונתו לגמרי לבטל המקום הריקן, וכל זמן שאין זה דבר שענינו ביטול המקום הריקן, אין בכחו לבטל הרה"י שהוא כבר.
וזוהי כוונת התורי"ד (ק,א ) במה שמביא הטעם למה בבור אין מים מבטלים המחיצות, כי "החפץ שוקע לתוכן ויורד למטה ושוקע וכאילו היתה ריקנית". ז.א. לפי שיש במים גם תכונה שאין ממלא המקום באופן גוש, לכן אין מספיק שהמים יבטלו המחיצות.
משא"כ ברקק-מים, שאין זה "חפצא" דרשות היחיד, אלא שעליו "דין" רה"י, הרי אין צריכים לבטל מה שיש כבר, כי אין שם חלות על המקום. אלא שצריכים לבטל המשך ההנהגה לגבי מקום זה, שלא להתנהג עם המקום בדיני רה"י – בזה אין צריכים דבר גוש ממש, כ"א מספיק מה שבמים ישנו, עכ"פ במקצת, תכונה של מילוי המקום הריקן, לבטל הדין דרה"י. וע"ד הנ"ל בנוגע לרה"ר, שבמבואות המפולשין, שאינם "חפצא" דרה"ר, מספיק מה שדלתותיה ננעלות בלילה למנוע ממנו דין רה"ר, כי אין מבטלין מה שיש כבר. משא"כ בסרטיא ופלטיא שהוה "חפצא" דרה"ר אי"ז מספיק לבטלו מתורת רה"ר, כי בזה צריכים לבטל מה שיש כבר.
והנה עד"ז י"ל בנוגע חורי רה"ר, שבאם יש בזה ב' התנאים, הן מה שזה נמצא בתוך הרה"י, היינו שיש בזה (כעין) השעור של רה"י, והן שמשמשים בזה בני רה"י, אז הוה זה "חפצא" דרה"י, כמו הרה"י עצמו. אבל אם זה אכן נמצא בתוך הרה"י, אבל אין בני רה"י משתמשים שם, אז אין זה "חפצא" של רה"י, אבל עדיין יש ע"ז "דין" רה"י (כמו חור ברה"י שגבוה מאד, ואין דרך להשתמש בזה, מ"מ יש ע"ז דין רה"י), אבל באם לא רק שאין בני רה"י משתמשים שם, כ"א להיפף, שבני רה"ר משתמשין שם, הנה ההשתמשות של בני רה"ר מבטל מן החור "דין" רה"י.
כלומר: באם הוא "חפצא" של רה"י, אין זה שבני רה"ר משתמשין בזה מבטל ממנו גדר רה"י, משא"כ באם רק יש ע"ז "דין" רה"י, בזה מספיק השתמשות הרבים לבטלו מדין רה"י, כי אם זהו "חפצא" של רה"י, צריכים דבר חזק לבטלו, משא"כ באם יש ע"ז רק "דין" רה"י. ואינו בעצם רה"י, כ"א ההנהגה בזה צריכה להיות כהנהגה ברה"י, אי"צ לבטל שום דבר, כ"א שאין ממשיכים הנהגה זו, וזה קל יותר לפעול, ולכן מספיק השתמשות רבים לגרום שלא להמשיך להתנהג בזה כרשות היחיד. וע"ד הנתבאר לעיל בנוגע החילוק בין בור מלא מים לרקק מים.
וזוהי סברת אלו הסוברים שלפועל חורי רה"י שלמטה מי' טפחים המפולשים לרה"ר, אין לו דין רה"י – כי היות "ואין בני רה"י משתמשין שם" הרי זה רק "דין" רה"י, ולכן היות "בני רה"ר משתמשין שם", ה"ז מבטל מחור זה "דין" רה"י. וכנ"ל.
וע"ז כותב אדמוה"ז "כיון שאפשר להשתמש בהם מרה"י, הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה" – כלומר, שמה "שאפשר להשתמש בהם מרה"י", מספיק לומר שאי"ז רק "דין" רה"י, כ"א שזהו "חפצא" רה"י, ובמילא מה ש"בני רה"ר משתמשין שם" אינו מספיק לבטלו מהיות רה"י. ז.א. שאולי אמת שמה שרק "אפשר להשתמש בהם מרה"י" לבד אינו מספיק לעשותו רה"י, היות ו"אין בני רה"י משתמשין שם", מ"מ היות שבלא"ה יש ע"ז "דין" רה"י (למרות ש"אין בני רה"י משתמשין שם"), מטעם שיש ע"ז (כעין) שעור רה"י, בזה שנמצא בתוך הרה"י, בזה מספיק מה ש"אפשר להשתמש בהם מרה"י" שתחול ע"ז גדר "חפצא" של רה"י, ובדרך ממילא כבר אין בכח מה ש"בני רה"ר משתמשין שם" לבטלו מהיות רה"י.
ולכן מוסיף אדמוה"ז "ונחשבים כמוה" כי בעוד הי' כותב רק "הרי הם בטילים אצלה", הי' אפשר לומר שכוונתו שיש ע"ז רק "דין" רה"י, ובמילא לא הי' מובן מדוע אין זה ש"בני רה"ר משתמשים" מבטל ממנו "דין" רה"י, לכן מוסף "ונחשבים כמוה" להדגיש שחור זה ה"ה ממש כהרה"י עצמו, היינו שזהו "חפצא" של רה"י, ובמילא לא נתבטל ממנו גדר רה"י, למרות ש"בני רה"ר משתמשים בהם".