סעיף א - 1100

"שתרגומו לא יתתקן גבר בתקוני אתתא"

הרב ישכר שלמה ביסצריצקי

רב הראשי - האמבורג

חבר המערכת מלפנים

"אבוהון דכולהו"

כתב אדה"ז בשו"ע סי' ש"מ סעיף א': אבל התולש צמר בידו מן הבהמה או מהעור פטור שאין דרך גזיזה בכך וכן הנוטל שערו וצפורניו בידו או בשיניו פטור אבל אסור מדברי סופרים ליטול ביד אפילו לאחרים אע"פ שאינו יכול לאמן ידיו ליטול יפה בלא כלי לאחרים. אבל אם חתכן בכלי חייב אפילו על ב' שערות בלבד, ועל אחת פטור אבל אסור מן התורה כשאר חצי שיעור, ומלקט לבנות מתוך שחורות שלא יהא נראה זקן אפילו באחת חייב, ודבר זה אפילו בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה שתרגומו לא יתתקן גבר בתקוני אתתא.

ויש לעיין בלשון אדה"ז במה שכתב "שתרגומו לא יתתקן גבר בתקוני אתתא", שהרי בסי' ש"ב סעיף כ"ה (כבר הזכיר דין 'לא ילבש') וכתב "אבל מותר להסתכל במראה שאין בה חשש זה אפילו אינה קבוע אם הוא בענין שאין איסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה על דרך שנתבאר ביו"ד סי' קנ"ו ולא מסביר 'שתרגומו וכו''. ועוד שלא מופיע נוסח זה בשו"ע ונו"כ ואין זה מדרך הרגיל לתרגם בשו"ע.

ונראה להסביר על פי ביאור הגמרא בנזיר בהסבר האיסור של "לא ילבש" ודברי הכסף משנה על הראב"ד בהלכות עבודת כוכבים:

בגמ' נזיר (נ"ט ע"א): "לא יהיה כלי גבר על אשה מאי תלמוד לומר אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה היא ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים, רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקן איש בתיקוני אשה". ורש"י בד"ה שלא יתקן איש בתוקני אשה כתב "דהכי מתרגמינן ליה שלא יכחול ולא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה".

הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים (פרק יב הלכה י) כתב: לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו, או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים הכל כמנהג המדינה. איש שעדה עדי אשה ואשה שעדתה עדי איש לוקין. המלקט שערות לבנות מתוך השחורות, מראשו או מזקנו, משילקט שערה אחת לוקה מפני שעדה עדי אשה. וכן אם צבע שערו שחור, משיצבע שיער לבנה אחת לוקה.

וכתב הכסף משנה: "המלקט שערות וכו'. ברייתא פרק בתרא דמכות (כ') ושבת (צ"ד:) פ' המצניע הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב וכמה מלא פי הזוג שתים רבי אליעזר אומר אחת ומודים חכמים לר"א במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה.

כתב הראב"ד, א"א לא מחוור שיהא לוקה באחת שלא אמרו אלא אסור, ועוד מאי עדי אשה איכא בחדא והא לא מינכרא מילתא כלל עכ"ל.

ורבינו סובר דאפילו בחול אסור ולוקה נמי דכיון דמקרא יליף לה מהי תיתי לן למימר דלא ילקה עליה. ומ"ש ועוד מאי עדי אשה איכא בחדא וכו' יש לתמוה דהא חזינן דבגמ' [מכות כ':] דעל אפילו אחת קאמר ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר וכו'.

וי"ל דהראב"ד סובר דיש לפרש דכשאמרו ודבר זה אפי' בחול אסור, על מלקט לבנות מתוך שחורות קאי, לא על אפילו אחת, וכך פירוש דבריו: ולא מחוור שיהא לוקה באחת, שלא אמרו אלא אסור ולא אמרו חייב, ועוד דאפשר לפרש דלא קאי אסור על אפילו אחת דמאי עדי אשה איכא בחדא וכו'. ולדעת רבינו יש לומר דבחדא נמי מינכרא מילתא, ולמד רבינו לצובע בהוא הדין ואפשר דבשום דוכתא איתיה".

ועפ"ז יש לבאר, דמכיון שבליקט שערה לבנה אחת מתוך שערות שחורות ישנה דיעה להתיר (הראב"ד) מכיון שלא ניכר ומימלא 'מאי עדי אשה איכא בחדא?', בא אדה"ז בהלכה זו ומבאר שהאיסור הוא לאו משום דמינכרא, אלא משום דהוי "מתקן בתקוני אתתא". (משא"כ בסי' ש"ב אין צורך לשלול ה"א אם נכלל ב'לא ילבש' ולכן לא מתרגם אדה"ז שם).