התחלת חיבור שו"ע אדה"ז - 1072 [גליון]

התחלת כתיבת שו"ע אדה"ז - הלכות ציצית והלכות פסח

הרב לוי יצחק גרליק

א. הקדמה

בהקדמת בני הגאון המחבר לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, מתואר בארוכה ש"מפני צוק העיתים... ודעתם קצרה... לידע מוצא הדין בארוכה... משמיא אסכימו על ידי' דהרב הקדוש הנ"ל [המגיד ממיזעריטש] לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח בו... לעשות מלאכה זו... והיתה התחלתו [של אדמו"ר הזקן]....בהלכות ציצית ובהלכות פסח, ושניהם נגמרו שמה, עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא... הגאונים המפורסמים... ר' שמעלקא ואחיו הרב מ"ו פינחס... והי' לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני הלכות הנ"ל וקלסוהו ושבחוהו עד למאוד מאוד ואמרו לו חזק... " [ואחרי זה כתב אדה"ז כל השו"ע וכו']. עכלה"ק בנוגע לעניננו.

ובגליון הקודם הקשו שאלה עצומה, שלכאו' למה אדה"ז התחיל כתיבת השו"ע בהל' ציצית והל' פסח[1].

והנה, לא מצאתי (לע"ע) ביאור בזה, ומי אני ומה אני, ובפרט ע"פ מ"ש בהקדמה הנ"ל אודות אדה"ז ש"אין חקר לתבונתו" וכו' וכפשוט. אבל לאידך, הרבי האריך כמ"פ[2] "מען דארף לערנען דעם אלטן רבי'נס שו"ע בעיון, פארטיפן זיך בסגנון לשונו און מדייק זיין אין זיינעם א ווארט וכו'", עאכו"כ כשמדובר בענין כללי הנוגע לכל השולחן ערוך שזה הי' ה"יסוד" וה"חיזוק" להמשיך לכתוב, כנ"ל.

ולכן, אחרי שהרבי גילה לנו, ובאריכות נפלאה ובפרטיות, את הקשר והשייכות בין הרמב"ם ואדמו"ר הזקן בכלל[3], ובפרטיות יותר, השייכות בין ספר הי"ד לשו"ע אדמו"ר הזקן -

הנה אולי בדרך אפשר תתורץ גם השאלה הנ"ל.

ב. ז' נושאים הצריכים בירור:

ובהקדים כמה נקודות שצריכים להבהיר:

1. 1. מהי הנקודה המשותפת בין אדמו"ר הזקן בשולחנו לספר היד להרמב"ם.
2. 2. מהו הענין שבו שונה שולחנו הזהב של אדה"ז מהשולחן ערוך של הב"י (בנוגע לעניננו).
3. 3. הנקודה המשותפת בהקדמת הרמב"ם ושו"ע אדה"ז.
4. 4. מהו הענין המיוחד במצוות ציצית.
5. 5. ולמה התחיל אדה"ז כתיבת השו"ע בהלכות ציצית ולא התחיל בהלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים כנדפס בשו"ע לפועל.
6. 6. למה המצוה/ההלכה השני' שכתב אדה"ז היא הלכות פסח.
7. 7. מהו התוכן הפנימי בין שני מצוות אלו, ובפרט להתחלת כתיבת חיבור השו"ע ע"י אדה"ז.

והביאור בדרך אפשר (בקיצור):

א. הנקודה המשותפת בין אדמו"ר הזקן בשלחנו לספר היד להרמב"ם:

איתא בשיחת ש"פ במדבר תשמ"ה: "בהמשך להמדובר אודות גודל הדיוק ברמב"ם – יש להזכיר גם על גודל החביבות והדיוק ברמב"ם שהיתה אצל אדמו"ר הזקן, ועד שבריבוי מקומות העתיק אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו את לשון הרמב"ם, וברוב ההלכות פוסק כמותו כידוע ומפורסם[4]  ... בתור הקדמה להלכות פסח כותב אדמו"ר הזקן "הלכות פסח יש בכללן שמונה מצוות..." ע"ד לשונו של הרמב"ם בריש הלכות חמץ ומצה!... הפלא הוא, שמצינו את זה רק בהלכות פסח... ועפ"ז דורש ביאור והסבר מדוע בהלכות פסח דוקא בחר אדה"ז בדרכו של הרמב"ם למנות ולפרט פרטי הלכות אלו? ויש לומר הביאור בזה: מסופר בהקדמת בני המחבר... (ש)היתה התחלתו (כתיבת השו"ע).. בהלכות ציצית והלכות פסח... ועפ"ז מובן טעם דיוקו של אדמו"ר הזקן בדרכו ולשונו של הרמב"ם בהלכות פסח דוקא – מכיון  שבהלכות אלו התחיל את כתיבת השו"ע. ואף שהתחיל "בהלכות ציצית והלכות פסח" – הרי בהלכות ציצית יש רק מצות עשה אחת, שאין כל חידוש בפתיחה זו...משא"כ בהלכות פסח ישנן שמונה מצוות וכמה פרטים בדבר, לכן, בחר אדה"ז לפתוח בלשונו של הרמב"ם בהלכות פסח דוקא.." עכ"ל בנוגע לעניננו. 

דהיינו, שאדה"ז בשולחנו הזהב נקט "בלשונו וסגנונו" של הרמב"ם[5], ובפרט בהתחלת כתיבת ספרו, וכדלקמן.

ב. מהו הענין שבו שונה שולחנו הזהב של אדה"ז מהשולחן ערוך של הב"י (בנוגע לעניננו).

לאידך, הרי אדה"ז נתבקש מהרב המגיד לכתוב "שולחן ערוך" ולא ספר הרמב"ם... והרי השוני ביניהם הוא בכמה ענינים: הן הסדר של ההלכות (הרמב"ם מתחיל מהלכות יסודי התורה, דעות, ת"ת, ע"ז, תשובה וכו' והשו"ע מתחיל מהלכות השכמת הבוקר, נטילת ידים, ציצית וכו'[6]), והן הסוג של ההלכות (הרמב"ם כתב גם הלכות בית המקדש, טומאת צרעת, הלכתא למשיחא וכו' משא"כ השו"ע של המחבר) ועוד -?

ע"ז מסביר הרבי[7]: און ווי גערעדט כמה פעמים, אז כאשט דער סדר פון דעם אלטן רבי'נס שו"ע איז ניט לויטן סדר פון ספר היד נאר לויטן סדר פון שו"ע המחבר, איז אבער סגנונו ולשונו קרוב צום לשון הרמב"ם... [וראה שם שמביא שהן המילים הראשונות והן התוכן הם שווים, עיי"ש בארוכה]. ולהעיר, ששם משווה גם בין הפרקים הראשונים של ספר היד לפרקים הראשונים של.. ספר התניא!

מזה יוצא שאדה"ז עשה כאן "שילוב": מצד א' הסדר של שו"ע אדה"ז הוא כהסדר של השו"ע של המחבר, אבל הסגנון הוא סגנונו של הרמב"ם. (וראה לקמן בנוגע ל"נסתר" שברמב"ם ושו"ע אדה"ז).

ג. הנקודה המשותפת בהקדמת הרמב"ם ושו"ע אדה"ז.

ולכן, מהו "סגנונו" של הרמב"ם בתחילת ספרו?

הפסוק "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך". פסוק הרומז, שספר זה הוא ביאור על כללות כל המצוות -

דהיינו: בפסוק זה ישנם (בכללות) ג' פרטים: א. "אז[8] (לא אבוש)" ב. "בהביטי" ג. "אל כל מצוותיך". וישנם ריבוי ביאורים בתורת רבותינו נשיאנו למה הרמב"ם מתחיל בפסוק זה, ומהם (ובקיצור):

"אז" – שייך לכללות כל המצוות; שייך למספר שמונה; רומז על הגאולה (אז ישיר וכו'); כו"כ ענינים ע"פ קבלה (א' רוכב על הז' וכו') ועוד ריבוי פרטים כמבואר בארוכה בספר הערכים ערך "אז"[9] ועוד.

"בהביטי אל כל מצוותיך" - מוסבר בכמה מקומות בשיחות ק'[10], שכוונת הרמב"ם בהקדמה זו היא, שהיות והרמב"ם "התבונן ובירר את ההלכות דכל המצוות כולן מבלי להחסיר אפילו מצוה אחת... ולכן מדגיש "בהביטי אל כל מצוותיך"... ואין זה סתירה לענין הענווה..." עיי"ש בארוכה.

דהיינו שהרמב"ם כותב בתור "הקדמה" לספרו, פסוק המרמז שבספר זה ימצא הלומד כל ההלכות של כל המצוות הצריכות לו עם כל הרמזים הנ"ל.

עד"ז, אדה"ז מתחיל כתיבת ספרו באותו סגנון, דהיינו, בהלכה הקשורה ל:

1. 1. מצוה[11].
2. 2. מצוה כללית שכוללת כל המצוות.
3. 3. מצוה ששווה לקטן ולגדול.
4. 4. מצוה שמקיימים אותה בכל מקום ובכל זמן.
5. 5. מצוה שנמצאת עם האדם המקיימה בכל רגע של היום (והלילה)[12].
6. 6. מצוה שצריך לראות אותה ("וראיתם", "בהביטי").
7. 7. מצוה שההסתכלות בה (בהביטי) נרמז בשמה (ראה לקמן בסס"ד הביאור ע"פ דא"ח למה נקראת "ציצית").
8. 8. המצוה הראשונה של היום,
9. 9. המצוה הראשונה שילד מקיים (שמברך עלי' וכו') במעגל החיים.
10. 10. מצוה שגם לשיטת הרמב"ם ישנן למצוה זו כל המעלות הנ"ל.
11. 11. מצוה המסמלת מסירה ונתינה כללית להקב"ה, וכו'.
12. 12. מצוה הקשורה למספר שמונה.
13. 13. (ועיקר:?) מצוה שבשמה מרומזות כל התרי"ג מצוות.
14. 14. מצוה היחידה ששייכת גם לאחר מיתה.

באיזו מצוה מצינו כל כל המעלות האלה? מצינו את זה (רק?) במצות ציצית, וכדלקמן:

ד. מהו הענין המיוחד במצות ציצית.

איתא בספר השיחות תשמ"ט ע' 540 וז"ל: במצות ציצית יש מעלה מיוחדת שעל ידה באים לקיום כל המצוות, כמ"ש "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי", ובל' הרמב"ם (סוף הל' ציצית): "הכתוב שקלה ותלה בה[13] כל המצוות כולן". ובפרטיות יותר – שכוללת כל חילוקי הדרגות שבמצוות. הן "מצוות ה'", והן "מצוותי" (ראה סידור עם דא"ח וכו'). ומוסיף הרמב"ם (בסוף הל' ציצית):  "אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המיוחדת בציצית כדי שיקיים מצוה זו". עכלה"ק.

הרי, שמצות ציצית היא מצוה כללית עוד יותר אפי' משאר המצוות ה"כלליות", ואפילו אלו שנאמר עליהן ש"שקולות כנגד כל המצוות"[14].

[ולהעיר,שבהלכות ציצית מביא אדה"ז גם ה"כלל" והחידוש בנוגע לנשים, שיכולות לברך על מ"ע שפטורות מהן וכו' – כדאיתא בספר השיחות תשמ"ז ע' 416 (בנוגע לשייכות הנשים ללימוד הרמב"ם), וזלה"ק: אדה"ז פוסק בהלכות ת"ת  ש"הנשים חייבות ללמוד ההלכות הצריכות להן לידע אותן כו'" ובהערה 62 מוסיף: "וגם בנוגע לשאר ההלכות – הרי, נשים שלמדו שאר הלכות יש להן שכר (רמב"ם הל' ת"ת ספ"א. הל' ת"ת לאדה"ז), ומברכות ברכת התורה, כשם שמקיימות ומברכות גם על מ"ע שפטורות מהן (שו"ע הלכות ציצית סי"ז ס"ג). עכלה"ק. דהיינו, שמיד במצוה הראשונה שבהתחלת כתיבת חיבורו כתב אדה"ז גם ה"כלל גדול" הזה השייך לנשים.]

ועיקר: הרי ידוע לכל בן חמש למקרא, הן שהמצוה היחידה שבה מרומזות כל התרי"ג מצוות, ובשמה, הרי זו מצות ציצית. והן, שבמצות ציצית ישנו ציווי מיוחד מה"ת של "וראיתם אותו" – שצריך להסתכל על המצוה ("בהביטי אל כל מצוותיך").

ובפרט ע"פ הביאור בדא"ח[15] ש"ולכן נק' ציצית לשון מציץ מן החרכים, שהוא ענין הסתכלות שיבואו לבחי' ראיית האלקית... ולכן נאמר בציצית וראיתם אותו וכו'."

וישנה בה שמונה חוטים (כמספר "אז" - וכדלהלן).

[ובשו"ע יו"ד סשנ"א ס"ב: אין קוברין את המת אלא בטלית שיש בה ציצית )וצריך לפסול אותם וכו').]

ויש להאריך בכל הנ"ל.

ה. למה התחיל אדה"ז בהלכות ציצית ואח"כ הלכות פסח, ולא התחיל בהלכות נטילת ידים כבשו"ע.

אשר לכן, ע"פ הנ"ל, אולי יש לומר שלכן התחיל אדה"ז כתיבת חיבורו בהלכות ציצית, שבזה הולך בסגנונו של הרמב"ם[16].

ואכן מתחיל הלכות ציצית בזה הלשון:

" הלכות ציצית. סימן ח [בגימטירא אז]... סעיף א. כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. והואיל שכל אדם צריך להיות זהיר וזריז להקדים המצוה[17] בכל מה דאפשר, לכן תיכף ומיד אחרי נטילת ידים שידיו נקיות ויכול לברך, יתעטף בציצית... סעיף י. יחזור ב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו כדי שיהא מסובב במצוות. יש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל כדי שיהא מסובב במצוות." עכלה"ק.

דהיינו, שמיד בתחילת היום, תיכף ומיד יתחיל במצוה, הראשונה[18], הכוללת כל המצוות, ומצוה שסובבת את האדם וכו' כנ"ל.

ומפורש הדבר עוד יותר בספר השיחות תשמ"ח ע' 308: בהמשך להביאור שמאורע (של הסתלקות) דנשמה פרטית נוגע ושייך גם לכללות ישראל, מביא ראי' מענין הקדיש שזה שייך לכאו"א מישראל עד לפשוט שבפשוטים וקטן שבקטנים עיי"ש בארוכה, וממשיך: "ויש להוסיף שמצינו מעין ודוגמא לזה (לא רק בענינים מיוחדים מזמן לזמן, אלא) גם בחיי היום-יום: במצוות ציצית – השקולה כנגד כל המצוות  [ובהערה 25 שציצית עם החוטים והקשרים בגימטריא תרי"ג] – כאשר איש פרטי מישראל, אפילו קטן שהגיע לחינוך לובש טלית קטן, הרי, מקרא מלא דיבר הכתוב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם", כלומר, שהציצית דקטן מזכירה (לא רק מצות הצצית דגדול, אלא יתירה מזה – שמזכירה) ומביאה לידי קיום ד"כל מצוות ה'", גם לכל או"א מישראל שרואה את הציצית (גם דהקטן)....

ושם בהערה 27: "ראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר... מיום הגזיזה והנחת פיאות הראש נהגו להרגיל התינוק בענין נשיאת טלית קטן... בצוואת כ"ק אדמו"ר הרש"ב לזוגתו ע"ד חינוך בנם כ"ק מו"ח אדמו"ר ("בחלק הצוואה..הנהגה וחינוך לילד משנולד בפרט"): וכשיתחיל לילך ברגליו להלבישו ציצית..".

הרי שזו המצוה הראשונה של מעגל החיים בחיי האדם.

ובעומק יותר:

איתא בלקו"ש חל"ו ע' 159: ..שתוכן מצוה זו [ציצית] הוא מסירה ונתינה כללית להקב"ה, מצד עצם נפשו שלכן נאמר בה (לא רק "וזכרתם את כל מצוות ה'" אלא גם) "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי", לא רק "מצוות ה'" אלא גם "מצוותי", "התחברות והתקשרות עצמותו ממש", להמשיך עצמות אוא"ס...   

*         *        *         *

עד כאן הסברנו בדרך אפשר המעלות שישנן במצוות ציצית בתור מצוה כללית, מצוה הראשונה וכו'. ולכן אוי"ל שתחילת כתיבת שולחנו הזהב היתה עם מצוה זו - ע"ד סגנון הרמב"ם שמתחיל עם פסוק המרמז לכללות המצוות.

[ואולי יש להוסיף לחידודי: המילים הראשונות בחלק ההלכות של הרמב"ם (אחרי ההקדמה) הם יסוד היסודות ועמוד החכמות שבהם מרומז שם הוי', כידוע.

כמדומני שהמקום היחידי בשו"ע אדה"ז שהובא שעושים משהו כי בו מרומז שם הוי' זה ב(מצות ו)הלכות ציצית:

1. סי"א ס"ל: נוהגים לכרוך באויר הראשון ז' כריכות ובשני ח' ובג' י"א וברביעי י"ג כריכות שעולים כולם למספר ל"ט כמנין הוי' אח"ד...
2. סכ"ד ס"ז: כשמסתכל בציצית יסתכל בב' ציצית שלפניו שיש בהם עשרה קשרים, רמז לעשר ספירות שהן קשורים ואחודין זה בזה, וגם יש בהם ט"ז חוטין וי' קשרים, עולים כ"ו כשם הוי' ב"ה. ועצ"ע].

ו. למה המצוה השני' שכתב אדה"ז היא הלכות פסח?

עכשיו צריך ביאור למה להתחלת כתיבת חיבורו בחר גם בהלכות פסח, וביחד עם הלכות ציצית? איפה זה בסגנונו של הרמב"ם[19]?

ויובן בהקדים ב' נקודות כלליות בנוגע למצוות בכלל, דהיינו, החילוק בקיומן בזמן הגלות ולע"ל, והחילוק בין הגוף לנשמת המצוה: 

א. קיומן בזמן הגלות, והתכלית והשלימות לקיומן (לע"ל):

מבואר בלקו"ש חכ"א ע' 281 (ועוד) ש"דער קיום המצוות בזמן הגלות, איז מערניט ווי א ציון וסימן, כמ"ש "הציבי לך ציונים", ד.ה. אז דאס איז א ענין של חינוך כדי מען זאל וויסן ווי אזוי צו מקיים זיין "מצוות רצוניך" לעתיד לבא..." עכלה"ק. וגם - הרי ידוע מה שאדה"ז כותב בתניא פרק לז שכל הגילויים דלע"ל תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות וכו'. ולכן במצוות ישנו גם -

ב. הגוף של המצוה והנשמה של המצוה: במצוות ישנו מעשה המצוה (ה"גוף", חלק ה"נגלה" של הנשמה), וטעם המצוה (ה"נשמה", חלק ה"נסתר" של המצוה). כמפורש בלקו"ש חי"ד ע' 311 הערה 13 וזלה"ק: ומכיון שגליא דתורה הוא ה"גופי תורה", ופנימיות התורה "נשמתא דאורייתא"... ועד"ז במצוות, מעשה המצוה הוא גוף המצוה, וכוונת המצוה היא הנשמה... – עכלה"ק.

דהיינו, שבזמן הגלות ישנו הענין של "גוף"/"נגלה"/"מעשה" המצוה, ולע"ל יהי' התכלית והשלימות של המצוות, כי אז יתגלו "נשמת"/"נסתר"/"טעמי" המצוה.

וב' ענינים אלה מרומזים בספר הרמב"ם:

מובא בכו"כ שיחות בנוגע להרמב"ם, שהרמב"ם [שהוא ספר של – לכאו' - נגלה דתורה, ומסביר המצוות כפשוטם], מסיים ספרו במ"ם סתומה שזה מרמז על הנסתר דתורה, שיתגלה לעתיד לבא, שאז יהי' התכלית והשלימות של קיום המצוות דלעתיד לבא, ולכן, "שייכות זו בין ספר משנה תורה לגאולה העתידה מרומזת ג"כ בכך, שסיומו וחותמו של ספר משנה תורה הוא בענין הגאולה – כלומר ע"י שלימות התורה... מגיעים לשלימות דלע"ל"[20].

עד"ז בשולחן ערוך אדה"ז, ספר של הלכות - ישנו בו הן נגלה דתורה והן פנימיות התורה:

כמ"ש בהתוועדויות תנש"א ח"ד ע' 299 הערה 33 וז"ל: ולהעיר, שהשו"ע של רבינו הזקן מיוסד כולו לגמרי על פנימיות התורה, אבל ביחד עם זה, דבר ברור הוא שלהיותו "שולחן ערוך", צריכות כל ההלכות שבו להיות באופן "ערוך" דוקא, ועוד יותר משו"ע הבית יוסף, שלכן נתוספו בשו"ע אדה"ז גם טעמי ההלכות... עכ"ל.

אשר לכן, כמו שהרמב"ם מסיים ספרו בהלכות הקשורות להגאולה, כי אז תהי' התכלית והשלימות של קיום המצוות -  עד"ז סיום (התחלת כתיבת חיבורו) של אדמו"ר הזקן נגמר בהלכות פסח, בסגנונו של הרמב"ם, כי הלכות פסח הם ההלכות השייכות באופן ישיר ליציאת וגאולת מצרים שהיא השורש לכל הגאולות (כדלקמן).

ז. מהו התוכן הפנימי של ב' מצוות אלו לחיבור השו"ע ע"י אדה"ז.

ולהעיר, שההגדה של הרבי מתחילה עם המילים "הל' פסח. הי' הראשונות שנדפסו משו"ע רבינו הזקן... והן גם הראשונות שנכתבו (ביחד עם הלכות ציצית) שנכתבו ונגמרו ע"י רבינו הזקן עוד "בהיותו יושב בשבת תחכמוני" במעזריטש..."[21]. ולכאו', הלשון בהקדמת בני המחבר היא "הלכות ציצית והלכות פסח", והרבי כותב "ביחד" עם הלכות ציצית? ולכאו' הי' צריך לכתוב "אחר" הלכות ציצית וכיו"ב?

וי"ל בדא"פ,להדגיש ששני מצוות/ענינים אלה הם "ביחד", שישנה שייכות משותפת ביניהם:

כי בספר השיחות תשמ"ח ע' 308 בהערה 31 כותב וזלה"ק: וסיום הפרשה (של ציצית) - "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (יצי"מ, שהיא התחלת ושורש כל הגאולות), היינו שמצות ציצית קשורה ומביאה את הגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות". ובשוה"ג שם: "ארבע כנפות... כנגד ד' לשונות של גאולה" (פירש"י סוף פ' שלח). ולהעיר שגם הגאולה היא "מארבע כנפות הארץ". עכלה"ק.

[וגם – שני מצוות אלו קשורות עם מספר שמונה: בציצית ישנם שמונה חוטים[22], וב"הל' פסח יש בכללן שמונה מצוות וכו'", שכנ"ל בשיחה, אדה"ז מתחיל במילים אלה הלכות פסח, בסגנון הרמב"ם].

וכמבואר בארוכה בלקו"ש ח"ח ע' 94 ואילך בנוגע לזה ש"שמונה חוטים שבה [בציצית] כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים" וכו'.

אשר לכן, ע"פ הנ"ל אולי יש לומר הטעם למה אדה"ז התחיל כתיבת חיבורו בשני מצוות אלו כי שניהן מבטאות, בסגנון הרמב"ם, כללות כל המצוות ושלימות כל המצוות, כנ"ל.

ועדיין יש להאריך בכל הנ"ל. וכתבתי רק בדרך אפשר. ואם שגיתי - ה' הטוב יכפר.

ונסיים בדברי הרבי שם (בלקו"ש ח"ח): און דאס [ציצית - עבודת השמונה חוטים, חוטי לבן וכו'] ברענגט צו אלע דרגות (שמונה ימים) פון "יציאת מצרים", וואס "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ביז צו אמירת שירה – "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו" [הל' פסח סתע"ג], בקרוב ממש.

*            *             *

ואם כנים הדברים, יצא לנו לכאו' דבר נפלא:

 ב"היום יום" בהוצאת הרב זליגסון שי' (תשד"מ) הוא מביא באופן נפלא, איך שה"היום יום" נכתב באותו הסדר של הרמב"ם (וכידוע מה שהוא שאל להרבי (כשלא מצא כמה קישורים בהנ"ל) ומה שהרבי ענה וכו' ואכ"מ).

בנוגע להתחלת ה"היום יום" הוא מביא שהפתגם הראשון ב"היום יום" מתחיל עם המילים[23]: "יום התוועדות וקבלת החלטות" שזהו ר"ת של שם הוי', ועד"ז הרמב"ם התחיל ספר הי"ד עם "יסוד היסודות ועמוד החכמות" ר"ת הוי'.

ולכאו' נשאלת השאלה: "יסוד היסודות ועמוד החכמות" הוא התחלת חלק ההלכות, אבל איפה הרמז להקדמת הרמב"ם? ועוד: מהי המצוה הראשונה הנידונה ב"היום יום"?

וראה זה פלא:

עוד לפני הפתגם של יום התוועדות וכו' מה כתוב ב"היום יום"? "אין הש"ץ מתעטף בטלית למנחה או למעריב, לא בשויו"ט ולא בר"ח"! – מצות ציצית!

ועד"ז בסוף ה"היום יום" שזה מסתיים עם הפתגם של אדה"ז "איך וויל ניט דיין ג"ע, איך וויל ניט דיין עוה"ב כו' איך וויל מער ניט אז דיך אליין'" הוא כמו סיום הרמב"ם "לא נתאוו החכמים.. אלא לדעת את ה' בלבד". נתבאר חילוקם – בדרך מצוותיך מצות ציצית (!)....

ובתור מאמר המוסגר: בתור הכנה לגאולה, ישנו הענין של הפצת התורה ומצוותי', ובתור דוגמא מובא דוקא ענין הציצית, כמ"ש בלקו"ש חט"ז ע' 121: דער רבי [אדמו"ר הקודם] האט זיך אליין משתדל געווען בהפצת התורה ומצוותי' ביז צו מסירת נפש, און ביז צו פארשפרייטן קיום מצוות מעשיות צווישן יעדער סוג אידן, ביז צו מתעסק זיין זיך בזה מיט איין איינצעלנעם אידן, כמפורסם כו"כ סיפורים אין דעם, און אין אן אופן – ווי ער האט געטייטשט אין א שיחה "כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם, אז מיא זעט א אידן א נאקעטן אהן ציצית און אהן תפילין[24], וכסיתו.." ומקשר את זה עם השני מצוות שניתנו לישראל (פסח ומילה) בצאתם (ושעל ידם יצאו) ממצרים וכו' עיי"ש בארוכה. ואכ"מ.

והכל הולך אחר החיתום, נסיים בדברי אדה"ז בסוף הלכות ציצית:  "וכל הזהיר במצות ציצית[25] זוכה ורואה פני השכינה[26]". כסגנון הרמב"ם בסיום ספרו: "ולא יהי עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" שזה קאי על "ההנאה מזיו השכינה" [ראה בארוכה בס"ד של ה"פתיחה" להדרן הגדול על הרמב"ם ומס' תענית].