קונטרס אחרון ס"ק יב - 1018

בדין כובע בשבת

הרב משה מנחם מענדל פעווזנער

כולל אברכים תומכי תמימים נחלת הר חב"ד

כתב אדה"ז בקונטרס אחרון (בדין כובע גדול שאסור משום אהל) סי' שא ס"ק יב וז"ל: "ועיין בסי' שט"ו שכתב עוד היתר ממה שכתב הר"ן גבי סדינים שע"ג המטות שלנו, עיין שם. וזה אינו, דשאני התם דאין איסור כלל בעשיית מחיצות לגג העשוי מתחלה, דהוי לי' מלמעלה למטה דשרי אפילו במחיצות שמגיעות לארץ כמבואר שם בס"ג".

והנה, דברי אדה"ז נכתבו בקיצור ובעומק, והרבה יש לעיין בדברי אדה"ז להבינם על בוריים, כי ניתן לפרש את הדברים בכמה אופנים, אך בכל ביאור שוברו נמצא בצדו, ואבקש מהקוראים להביע את דעתם בפירוש הדברים, וכדי להקל על המעיין כ' את הדברים מפוענחים בכמה אופנים.

אופן הא'

ועיין בסי' שט"ו שכתב הט"ז (ס"ק ח) עוד היתר למנהג שיוצאים בשבת עם כובע קשה, ויסוד דבריו הוא ממה שכתב הר"ן [נו,ב. ד"ה ודאמרינן] גבי סדינים שע"ג המטות שלנו, עיין שם, אך באמת דברי הט"ז נסתרים המה, ומכמה פנים, וכדלקמן.

וכדי לעמוד על בירור דברי הט"ז נקדים, דהנה בגמ' [קלח ע"ב] שנינו ד"כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה . . ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח אבל נחית מפוריא טפח אסור" וע"ז כ' הר"ן "ודאמרינן בגמרא דאי נחתא מפוריא טפח אסורה היינו טעמא לפי שהכילה פרוסה לצל" וסיים וכ' "אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינין מפוריא טפח [לית לן בה[1]], כיון דבפריסת סדינין ע"ג מטה ליכא משום אהל לית לן בה"

והנה, מאריכות ל' הר"ן, שלא כתב בקצרה ד"אע"ג דנחתי סדינין מפוריא, ליכא משום אהל" אלא הוסיף וכתב טעם לדבר ד"כיון שע"ג מטה ליכא משום אהל, לית לן בה" מכאן למד הט"ז שהפירוש בדברי הר"ן הוא, שמכיון שבחלק אחד של הסדינים (היינו החלק שע"ג המטה) אין בו דין אהל, א"כ גם בחלק היוצא ממנו בתחתית המטה אין בו דין אהל, ומזה יש ללמוד גם לגבי כובע, שמכיון שהחלק שע"ג הראש אין בו דין אהל, א"כ גם בחלק היוצא מראשו אין בו דין אהל.

ואמנם, זה אינו הפירוש בדברי הר"ן, שהרי פשוטם של דברים הוא שהפורס סדין ע"ג מיטה, ליכא בו משום אהל כלל, והיינו משום שאינו מחשב בדעתו לא לעשות גג ולא לעשות מחיצות, ובמילא אין שם אהל כלל לא על הגג ולא על המחיצות שנעשו, ואין אנו צריכים לבוא לסברא מחודשת (הנזכרת בט"ז) שמתוך שבעיקרו (בגגו) ליכא אהל, כמו"כ גם על המחיצות ליכא שם אהל ואין להעמיס בדברי הר"ן חידוש זה, דזה אינו (ואריכות לשון הר"ן - יתבאר לקמן אות ב).

- ואף שעדיין יש מקום לתמוה על היתר הר"ן לפרוס סדין על מיטה, מדין אחר, דהרי אף אי נימא דפריסת הסדין ל"ה אהל, הא מ"מ בפריסה זו נעשה גג ומחיצות, והלכה פסוקה היא (סי' שטו ס"ג) דכל שעושה גג ומחיצות הוי דומה לאוהל ואסור,

אך בקל יש ליישב, דשאני התם דמכיון שבפעולת פריסת הסדינים אינו עושה גג אלא רק מוסיף מחיצות, וא"כ אין איסור כלל בעשיית מחיצות לגג העשוי מתחלה, דהוי לי' מלמעלה למטה דשרי אפילו במחיצות שמגיעות לארץ כמבואר שם בס"ג[2], שאף שהמעמיד מיטה ומחיצות הוי דומה לאהל, מ"מ, יש להתיר באם עושה בדרך מלמעלה למטה דהיינו שעושה בתחלה הגג ואח"כ המחיצות, וה"נ בפריסת הסדינים, הרי אין הוא עושה אלא את המחיצות, ונמצא שהגג קדם למחיצות.

* * *

ע"כ פירשנו את הבנת דברי רבינו שכתב "וזה אינו", היינו שחולק על הט"ז בהבנת דברי הר"ן (ורבינו ס"ל פי' אחר בדברי הר"ן), אמנם הרבה מן הדוחק יש בפירוש דברי רבינו כך, שהרי פירוש זה אינו הולם את לשונו הזהב שכתב "וזה אינו, דשאני התם" דממרוצת ל' רבינו נראה דהיסוד לחלוק על הט"ז ("זה אינו") הוא משום ד"שאני התם", וזהו הסיבה למש"כ "וזה אינו", ולפי מה שכתבנו ע"כ זהו ענין בפני עצמו, ודוחק קצת לפרש כן.

אופן הב'

ובאמת אפשר לפרש דבריו באופן אחר, שרבינו בדבריו בא לשלול את הדמיון שמדמה הט"ז בין כובע למטה, ולפ"ז יתפרשו הדברים כך:

וההיתר שכתב הט"ז בכובע ע"פ דברי הר"ן במטה, זה אינו, דמכיון שבכובע הנידון הוא על תוספת גג, ובמטה הנדון הוא על תוספת מחיצות לגג העשוי בתחלה, א"כ א"א כלל לדמות כובע למטה, דשאני התם דמכיון שבפעולת פריסת הסדינים אינו עושה גג, אלא רק מוסיף מחיצות, וא"כ אין איסור כלל בעשיית מחיצות לגג העשוי מתחלה, דהוי לי' מלמעלה למטה, דשרי אפילו במחיצות שמגיעות לארץ, כמבואר שם בס"ג, שאף שהמעמיד מיטה ומחיצות הוי דומה לאהל, מ"מ, יש להתיר באם עושה בדרך מלמעלה למטה דהיינו שעושה בתחלה הגג ואח"כ המחיצות, וה"נ בפריסת הסדינים, הרי אין הוא עושה אלא את המחיצות, ונמצא שהגג קדם למחיצות.

ולפי' זה יומתק לשון רבינו שכתב לקמן [בקו"א] "אבל בגג האהל איפכא שמעינן" והיינו שכוונתו דנוסף ע"כ שמדברי הר"ן אין ראי' להט"ז, מכיון שהר"ן קאי בתוספת מחיצות לגג, והט"ז קאי בתוספת גג, הנה בדין זה דהט"ז גופא והיינו "בגג איפכא שמעינן", ראה שם.

אמנם גם לפי' זה צ"ע, שלפ"ז יוצא שכל טעם ההיתר במטה, הוא מצד הדין דבאהל ארעי מותר עשייתו בדרך מלמעלה למטה, ולכאורה טובא הוה לי' למימר, שאין עליו שם אהל כלל, וע"כ אין מקום כלל לומר שהיוצא תחת המטה יחשב למחיצה של אהל, וא"כ מדוע כותב רבינו שכל ההיתר הוא מדין מלמעלה למטה.