סעיף יט - 1082

בענין ספק ברכה

הרב משה מרקוביץ

ברוקלין, ניו יורק

בש"ע רבינו או"ח סימן רצ"ו סעיף י"ט בענין הפלוגתא אם נשים חייבות בהבדלה כותב: "יש לחוש לסברא הראשונה שלא יבדיל לנשים מי שאינו צריך להבדיל בשביל עצמו שכבר יצא ידי חובתו וגם אין זכרים אחרים גדולים או קטנים שומעים ממנו אלא נשים בלבד, שלפי סברא הראשונה שהנשים פטורות מהבדלה הרי זה מברך לבטלה".

היינו למרות שהעיקר כדעת היש אומרים שנשים חייבות בהבדלה, מ"מ הברכה עצמה מוטלת בספק, וכמו שכותב בכף החיים סימן רצ"ו אות נ"ד שבמילי דברכות יש לחוש למיעוטא ואפי' כנגד הרוב, וצריכים לחוש שלא ליכנס לספק ברכה לבטלה.

ונראה ברור שדעת רבינו שלא יבדיל לנשים מי שכבר יצא ידי חובתו אפי' אם הנשים אינן יכולות להבדיל לעצמן, ולא כמו שיש לדייק ממ"ב ס"ק ל"ו שאם הנשים אינן יכולות להבדיל יכול מי שיצא כבר להבדיל להן.

והנה בסימן ת"ר סעיף ה' כותב רבינו: "אבל בליל שני של ראש השנה י"א שאין אומרים זמן כיון ששני הימים הן קדושה אחת וכיום אחד הן חשובין א"כ נפטר בזמן של אתמול וכו' אבל י"א שצריך לומר זמן כו' משום שמה שהן נחשבין כיום אחד ארוך אינו אלא מחמת מנהג אבותינו כו' וכיון שאבותינו היו מברכין זמן ביום שני אף שהיו עושין אותן קדושה אחת כו' לפיכך גם לנו יש לברך זמן בליל שני כו' כדי שלא לשנות ממנהג אבותינו". ובסעיף ו' כותב "והלכה כסברא האחרונה. וכדי שלא ליכנס לספק ברכה ילבש בגד חדש או ישים פרי חדש לפניו", ומסיים רבינו "ואם אין לו בגד חדש ופרי חדש עכ"ז יברך שהחיינו שהעיקר כסברא האחרונה".

ולכאורה אינו מובן, בנוגע להבדלה לנשים פוסק שלא יבדיל לנשים מי שכבר יצא ידי חובתו כדי שלא ליכנס לספק ברכה לבטלה אע"פ שהעיקר כי"א שנשים חייבות בהבדלה, ובנוגע לברכת הזמן ביום שני של ר"ה פוסק שיברך שהחיינו אפי' בלי בגד חדש או פרי חדש ואינו חושש לספק ברכה לבטלה כיון שהעיקר כי"א שחייבים לברך זמן גם ביום שני.

והביאור: בנוגע להבדלה הרי לדעת הי"א שנשים אינן חייבות בהבדלה אין אצלן חיוב לברך ברכת הבדלה כיון שאינן חייבות בהבדלה כלל וכלל, וא"כ מי שמברך להן הרי זה ספק ברכה לבטלה, אבל ביום שני של ר"ה יש חיוב לברך שהחיינו גם ביום שני אלא שלדעת הי"א שלא לברך הוא מטעם שכבר נפטר מזה בברכה מאתמול, לכן כדי לצאת גם לסברא זו לכתחילה ילבש בגד חדש או ישים פרי חדש, אבל אם אין לו בגד חדש או פרי חדש, גם כן יברך שהחיינו כיון שלכל הדעות חייב יום שני ג"כ בברכת הזמן, וא"כ אין כאן ספק ברכה לבטלה כלל, וכן מבואר בלק"ש חל"ז עמוד 17 בהערה. והרי גם לסברא הראשונה מודים שאבותינו היו מברכים זמן גם שהיו השני ימים קדושה א' וכיום אחד.