סעיף ה - 1061 [גליון]

מוקצה בשבת (גליון)

הרב פנחס קארף

משפיע בישיבה

בגליון א'נח הביא הרב וו.ר. בענין המובא בשו"ע אדה"ז סי' רסה ס"ו "אסור ליגע בנר דלוק כשהוא תלוי אע"פ שאינו מטלטל ואין איסור במוקצה בנגיעה בעלמא, מכל מקום אסור פן יתנדנד קצת מנגיעה ומכל מקום אם הי' דבר היתר מונח עליו מותר לטלו מעליו . . במה דברים אמורים בנר של שעוה וכיוצא בו, אבל אם הי' נר של שמן תלוי אסור ליטל דבר המותר מעליו פן יתנדנד הנר קצתו ויתקרב השמן אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר או יתרחק קצת ממנה ויש בו משום מכבה". ושם בהערתו חוקר בזה, שהרי אין זה פסיק רישי' מאחר שכ' "פן יתנדנד", ולמה זה אסור? ועיין שם בדבריו מה שמיישב בזה.

והנראה לי לבאר עפ"י מ"ש בסי' רעז ס"א "נר דלוק שהוא מונח קרוב אל הדלת (נגד פתיחת הדלת ממש) בענין שכשיפתח הדלת יוכל לכבות אם ינשב הרוח מבחוץ, אסור לפתוח הדלת כנגדו שמא יכבנו הרוח, ואף שאינו מתכוין לכיבוי ודבר שאינו מתכוין מותר, מכל מקום כיון שאם ינשב הרוח אי אפשר שלא יכבה ופסיק רישי' ולא ימות הוא".

ומכאן רואים שאם הספק אם תעשה המלאכה אם לאו אינו תלוי בפעולתו (היינו שיהי' ספק אם פעולתו תעשה המלאכה) כ"א שהספק אם יארע הדבר אם לא, ואם יארע הדבר אזי ודאי שפעולתו תעשה המלאכה, זה נקרא פסיק רישי'.

ועפ"ז יש לפרש שכן הדבר כאן, שהספק אם ע"י נגיעתו בהנר, או ע"י נטילתו הדבר מהנר, הנר יתנדנד או לא, אינו תלוי בו אלא תלוי במצב הנר (באיזה אופן הוא תלוי, וכיוצא בו) ואם הנר הוא במצב שאם יגעו בו יתנענע, ה"ז פסיק רישי'.

ושם בהערה הנ"ל מביא סתירה בין מ"ש בסי' רעו ס"ט "שלא אסרו לעשות ע"י נכרי בשבת אלא דברים שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו", ואם כן איך התיר רבינו לומר לנכרי לנער הטבלא שיש נר של שמן עליו בסי' רעז ס"ה משום שכל פסיק רישי' מותר ע"י נכרי, הרי אין לישראל שום היתר לנער הטבלא?

וע"ש בדבריו איך שתירץ זה בב' אופנים.

ואיני מבין הקושיא מלכתחילה, כי שם בסי' רעז ס"ה כתב "שכל פסיק רישי' מותר ע"י נכרי כמו שנתבאר בסי' רנג".

ושם בסי' רנג ס"י כ' "ואף שהוא אינו מתכוין לחתות מכל מקום פסיק רישי' ולא ימות הוא שאי אפשר ליטול הקדרה שלא יחתה בגחלים ומכל מקום מותר לומר לנכרי ליטלה, ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו מכל מקום כיוון שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכיון והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר המותר אם כן אף שמאליו נעשה האיסור הרי לא נעשה בשליחות הישראל שהישראל לא צווהו על ככה והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור".

הרי שפסיק רישי' שונה מכל האיסורים, שכל האיסורים אסור לומר לנכרי לעשות, משא"כ פסיק רישי' כי הוא מצוה על דבר המותר, והאיסור נעשה מאליו.