סעיף ה - 1055 [גליון]2

מוקצה בשבת (גליון)

הרב וו. רוזנבלום

תושב השכונה

א. בגליון יד (א'נג) הקשה הרב מ.צ. שי' מה שנראה כסתירה בדברי כ"ק אדמוה"ז בשו"ע, שבסימן רעז סעיף ה' אסר טלטול מן הצד בנר של שמן, שכתב שם, שטבלא ששכח והניח נר של שמן עליו אסור לנערו שא"א שלא יתקרב או יתרחק השמן קצת מן הפתילה ויתחייב משום מבעיר או מכבה.

וכן בסימן רסה ס"ו כתב רבינו שאם הי' נר של שמן תלוי אסור ליטול דבר המותר מעליו פן יתנדנד הנר קצת ויתקרב או יתרחק השמן קצת מן הפתילה ויתחייב משום מבעיר או מכבה.

ואם כן, רואים מכאן שבנר של שמן אי אפשר לישראל לעשותה על ידי טלטול מן הצד.

ושואל על זה ממ"ש רבינו בסימן רעו ס"ט שנר של שמן מותר בטלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו.

ואולי הי' אפשר לתרץ שאלתו בשאלה אחרת, והיא:

רבינו כותב שם בסימן רעז בסוף סעיף ה' גופא, וז"ל: ". . ואם צריך למקום הטבלא יכול לטלטלה עם הנר שעלי' אפילו הוא של שמן לאיזה מקום שירצה", עכ"ל.

ואם כן למה שאל שאלתו ממה שכתב רבינו בסימן רעו ס"ט, ולא שאל מסעיף זה גופא שיש סתירה מרישא לסיפא:

שבתחילת הסעיף כתב רבינו שאי אפשר לטלטל נר של שמן בטלטול מן הצד, ולכן אסור לנער הטבלא, ובסוף הסעיף כתב שלא רק על ידי טלטול מן הצד מותר לטלטל הנר של שמן על ידי דבר אחר, אלא אפילו טלטול כרגיל בידים (לא מן הצד) על ידי דבר אחר מותר.

ומובן שלטלטל מוקצה בידיו ממש על ידי דבר אחר חמור ממה שמטלטל מן הצד, דהיינו שמנער את המוקצה מן הטבלא.

והתירוץ לשאלה זו הוא לכאורה, שמה שאסור לנער את הטבלא אם יש עליו נר של שמן אין הטעם משום איסור מוקצה – שזה ברור שטלטול מן הצד מותר במוקצה, וכמו שכתב רבינו בסימן שט סעיף ו, וז"ל:

"וכן אם הניח אבן על פי חבית של יין לכיסוי ושכח להסירה משם קודם השבת או שהניח מעות על הכר ושכח ליטלם מעלי' קודם השבת . . הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן נופלת ומנער את הכר והמעות נופלים".

רק כאן מדובר בנוגע לאיסור הבערה וכיבוי.

ואם כן מובן החילוק בין תחילת הסעיף, שאסור לנער הטבלא אם יש עליו נר של שמן – לסוף הסעיך שמותר לטלטל הטבלא גם אם יש נר של שמן עליו: כשמנער השולחן עם הנר של שמן עליו אי אפשר שלא יתקרב או יתרחק הפתיחה מהנר, והוה פסיק רישי', דהיינו שאין בכוחו של אדם למנוע זה, אפילו אם ינער את השולחן לאט לאט, הרי תיכף כשעוזב הנר את השולחן אין לו שום שליטה עליו.

משא"כ בסוף הסעיף מדובר כשמטלטל השולחן עם הנר של שמן עליו, שם יש להאדם שליטה לטלטל השולחן לאט לאט באופן שלא תתקרב או תתרחק הפתילה מן השמן, כל הזמן שמטלטלו.

ובודאי גם כאן אסור לרוץ עם השולחן באופן שבודאי תתקרב או תתרחק הפתילה מן הנר, אלא צריך לילך בנחת.

ואולי יש להביא דוגמא לזה מסימן רעז סעיף ג, שכתב רבינו, וז"ל:

"ואם הנר קבוע בדלת עצמה אם הוא של שמן אסור לפתוח או לנעול כדרכו בחול . . אלא פותח ונועל בנחת בענין שלא יהי' פסיק רישי'".

רואים מזה שבנוגע לפעולה אחת יש חילוק האיך עושים אותה, ואם יכולים לעשותה בנחת התירו חכמים לעשותה.

ואם כנים הדברים שכתבתי מובן למה אין סתירה מסימן רעו ס"ט לסימן רעז ס"ה. שגם שם כשמטלטל הנר באחורי ידיו או בין אצילי ידיו מובן שמטלטל באופן של נחת שלא תתקרב או תתרחק הפתילה מן הנר, ויש לו שליטה על הנר כל זמן שמטלטלו.

משא"כ בסימן רעז ס"ה, כשמנער את הנר אין לו שליטה עליו ויש כאן פסיק רישי', כנ"ל.

וכן אין סתירה מסימן רס"ה ס"ו שאסור ליטול דבר המותר מנר שהי' תלוי.

שגם שם אין לו שליטה על הנר לאחר שלקח דבר המותר מעליו והתחיל להתנדנד, ואין בכוחו לפעול שלא יתנדנד הנר שלא יהיה פסיק רישי'.

ב. בקובץ הנ"ל שאל עוד שאלה, שלפי הבנתי כוונתו היא:

שבסימן רעו ס"ט כתב רבינו: "וכיון שהישראל בעצמו הי' יכול להביא הנר לכאן בטלטול מן הצד . . כשמביאו הנכרי באיסור בטלטול גמור אין בכך כלום שלא אסרו לעשות על ידי נכרי בשבת אלא דברים שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו".

ואם כן, איך התיר רבינו לומר לנכרי לנער הטבלא שיש נר של שמן עליו (בסימן רעז ס"ה) משום שכל פסיק רישי' מותר על ידי נכרי, הרי אין לישראל שום היתר לנער הטבלא.

ולא הבנתי שאלתו, שאין הכי נמי שאין לישראל היתר לנער את השולחן, אבל יש לו היתר אחר, לסלק הנר מעל השולחן בטלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו כמו שכתב רבינו בסימן רעו ס"ט.

והא דכתב רבינו שם טעם ההיתר משום דכל פסיק רישי' מותר על ידי נכרי – הוא לתרץ שהאיך מתירים לומר לנכרי לעשות דבר שיביא (לא רק לאיסור דרבנן, אלא) לאיסור דאורייתא, כמו הבערה וכיבוי.