סעיף י - 1058 [גליון]

כיסוי החלות עד ברכת המוציא (גליון)

הת' אלחנן דוב גארעליק

חבר המערכת

בגליון א'נה כתב הת' מ.מ.ה.ב. להקשות על מש"כ אדה"ז בהל' שבת (סי' רעא סע' י), וזלה"ק: "וצריך לפרוס מפה על השולחן לכסות הפת קודם שיקדש ואח"כ יסירנה כדי שתתראה כאילו הובאה עתה על השולחן לכבוד שבת שהזכיר בקידוש", עכ"ל.

ושם (סעיף יז): "עכשיו ששלחנות שלנו גדולים וטורח להביאו אחר הקידוש ולהפסיק בין קידוש לסעודה נוהגין להביאו לכתחילה קודם קידוש ולפרוס מפה לכסות הפת עד אחר הקידוש, בין שמקדש על היין בין שמקדש על הפת, וצריך שתהא גם מפה תחת הפת על השלחן כדי שתהא הפת בין שתי מפות זכר למן שהיה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה".

והפרישה כתב (שם, ס"ק יג) דע"פ טעם זה, שיהיה כמו המן יש להקפיד לכסות הפת עד קודם ברכת המוציא, וכ"כ המשנ"ב, וכן כתב הערוך השלחן.

והקשה דלכאו' צ"ב למה לא פסק כן אדה"ז, דלכאו' הוי סברא מעלייתא שיכסה את הפת עד ברכת המוציא ולא רק עד אחר הקידוש. וביחוד שכ"ק אדמו"ר נהג לכסות (וכן המנהג הפשוט) את הפת עד ברכת המוציא ממש.

והביא דברי השל"ה (מסכת שבת דיני קידוש בליל שבת ד"ה כתב הש"ע והלבוש) שצריך לכסות עד אחר המוציא, וז"ל: "וכתב במ"א דמאחר דמכסין את הפת בשבת לא משום הטעם שלא יראה הפת בושתו לבד רק משום לחם משנה דומיא דמן שהיה מונח בקופסא, טל מלמעלה וטל למטה, ע"כ לא יסירו המפה תיכף אחר קידוש כמו שנוהגין העולם רק ישאר המפה עד לאחר שבירך ברכות המוציא, וכך יעשה יקח הפת שרוצה לבצוע עליו וירשום בו בסכין, ואח"כ יניח עוד תחת המפה ויניח ידיו על הפת תחת המפה ויברך המוציא".

ועפ"ז תירץ דאולי יש לומר ע"פ זה, בדוחק עכ"פ, שמנהגנו לגלות את החלות רק קודם המוציא זהו ע"פ הקבלה, ומה שפסק אדה"ז בשולחנו זהו ע"פ גליא דתורה (וכידוע דבמהדורא קמא דהשו"ע פסק כהפוסקים נגד המקובלים, משא"כ במהדו"ב). ע"כ תירוצו.

ואני הקטן לא הבנתי קושייתו, שהרי מנהגנו הוא בדיוק כהוראת אדה"ז ודלא כהשל"ה! שאדה"ז כתב שצריך לכסות הפת "עד אחר הקידוש", וכן הוא המנהג. ומה שאין מנהגנו להסיר כיסוי הפת מיד אחר הקידוש, הנה מנ"ל שכן הוא בדקדוק ואולי נהגו כן מצד שאין טעם להסירם מיד, רק שאין חיוב לכסותם. אבל השל"ה כתב שיש לכסות הפת אף לאחר ברכת המוציא, וזה בוודאי אין מנהגנו.

גם מה שכתב שהשל"ה פסק ע"פ קבלה כו', הנה אם קבלה היא – נקבל, ואם לדין יש תשובה, שהרי כן פסקו גם שאר אחרונים ולא ע"פ קבלה, כי אם ע"פ גליא דתורה, וכמו שהביא שם וגם השל"ה עצמו ביאר טעמו בפירוש, ולמה לו לתלות בנסתרות, והרי – הנגלות לנו ולפנינ"ו!

אבל באמת המעיין בתוכן דברי רבינו הזקן ובדקדוק סדר הדברים, יראה ברור שרבינו שם לו עיקר את טעם חביבות הפת וכבוד שבת. אך הטעם שהוי כמו מן המכוסה בטל מלמעלה ומלמטה, הוא רק טעם להא שצריך שתהיה מפה גם מלמטה, כמובן בבירור מהא שציין טעם זה רק אחרי שפסק שצריך לכסות הפת (מלמעלה) עד אחר הקידוש. וא"כ, תו לא קשיא מידי מפני מה לא פסק כהטור וכהפרישה וכהשל"ה, שהם עשו להם יסוד ותמך לדין כיסוי הפת מלמעלה טעם זה דהפת דומיא להמן, אבל רבינו הזקן טעמו רק משום חביבות הפת.

(ועפ"ז צריך לומר ובדוחק קצת, ודלא כמו שכתבו עורכי המהדורא החדשה (שם, הע' קנ), שהטעם שהצריך אדה"ז לכסות הפת עד לאחר הקידוש אף אם מקדש על הפת, הוא לא משום טעמא דדומיא דמן, אלא משום שצריך היכר שהפת (שהיא עיקר הסעודה) היא לכבוד שבת – חוץ ממה שמקדש עליה –, ולכן יש לכסותה עד לאחר הקידוש).