סעיף ו - 1095

בענין קבלת שבת מיד בשעת הדלקת הנרות (לפי דעת שוע"ר)

הרב גדלי' אבערלאנדער

רב קהילת היכל מנחם – מאנסי

מח"ס פדיון הבן כהלכתו; נרות שבת כהלכה

בשוע"ר (סי' רסג סעיף ו): "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול לפי שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק הנר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת באותה שעה סמוך להדלקה רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת לאלתר אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע זמניות קודם הלילה (עיין סי' רס"א). ואם הדליק הנר בעוד היום גדול ולא קיבל עליו שבת מיד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבת כדי שתהיה ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבת ומכאן סמכו הקדמונים שהיו משגרים התינוק[ו]ת מבית הכנסת לבתיהם קודם ברכו שיצוו להדליק אז ולא ידליקו קודם מנחה כיון שאינן מקבלים אז עליהם את השבת".

ובקו"א סק"ב מבאר, דמש"כ בשו"ע ס"ד שצריך לקבל עליו שבת "מיד", הוא "לאו דוקא תיכף ומיד אלא לאלתר, ומ"מ שיעור פחות הרבה מרביע שעה". ובקצוה"ש (בדה"ש סי' עד סקי"ז) דהיינו לערך עשר דקות אחר ההדלקה. ובשו"ת ארץ צבי (סי' קיג בהגהה) כתב, דהוא שמינית שעה דהיינו 7 וחצי דקות.

הנה מפשטות דברי רבינו כאן בס"ו מבואר דמכיון שמדליקין בעוד היום גדול, הרי שאם אינו מקבל שבת לאלתר אינו ניכר שהוא לצורך שבת, ולכן צריכה לקבל שבת לאלתר. אבל באופן שהאשה מדלקת שבת בזמן שכולם מדליקין (בזמן ההדלקה) אין צריכה לקבל שבת שהרי ממילא ניכר שהוא לכבוד שבת.

אולם בסעיף ז, מביא את הדיעות שאין קבלת שבת תלויה כלל בהדלקת נרות אלא בהתחלת תפלת ערבית של שבת, ומוסיף בסוגריים "(ומכל מקום לדברי הכל צריך שיקבל שבת לאלתר אחר ההדלקה כמו שנתבאר למעלה)". משמע דבכל אופן צריכה האשה לקבל שבת בעת ההדלקה לאלתר, גם אם היא מדלקת בזמן ההדלקה.

לעומת זה בסעיף יא, לגבי הנשים שהולכות לבית הטבילה בערב שבת ואין יכולות לקבל שבת לאחר ההדלקה אלא מתנות שאינן מקבלות את שבת בהדלקתן, כותב: "(...ומכל מקום אין לה להתנות תנאי זה אלא אם כן הבעל יקבל עליו שבת מיד סמוך להדלקתה דכיון שהיא אינה מקבלת לאלתר לאחר הדלקתה שצריכה לשהות הרבה בחפיפתה או בלכתה לחופה אם כן אם גם הבעל לא יקבל לאלתר יצטרך לכבות הנר ולחזור ולהדליקו סמוך לקבלת שבת כמו שנתבאר למעלה ונמצא שבירכה לבטלה)". מיירי ג"כ באופן שהיא מדלקת מוקדם שהרי היא הולכת לטבילה או לחופה שלוקח איזה זמן.

ובספר נזר ישראל (סי' מה חלק ליקוטי רימ"א סקכ"ז) כתב בפשיטות דדעת שו"ע הרב דרק כשמדלקת קודם שיעור תוספת שבת אזי לא מהני התנאי וצריך הבעל לקבל שבת לאלתר, אבל באופן שמדלקת בזמן הדלקה א"צ לקבל שבת. וראה גם מנחת שבת (סי' עה סקכ"ב).

ובאמת שהסברא נוטה לצד זה. שהרי הסיבה שצריכה לקבל שבת לאלתר היא – כפי שרבינו בעצמו כותב – כדי שיהא ניכר שזהו לכבוד שבת וזהו שייך רק באופן שהיא מקדמת להדליק, דאז אם היא לא מקבלת שבת לאלתר אינו ניכר שהוא לכבוד שבת ורק באופן שמקבלת שבת לאלתר אז ניכר דההדלקה היא לכבוד שבת. אבל באופן שהיא מדלקת בזמן ההדלקה, אפי' אם זה יותר מעשר דקות להשקיעה כמו רוב היהודים בניו יארק שמדליקים שמונה עשרה (ולכמה חמש עשרה) דקות לפני השקיעה גם באופן שמתנית ואינה מדלקת שבת לאלתר עדיין ניכר שהיא מדלקת לכבוד שבת ואין זה בכלל שלא יקדים.

ונראה לבאר דגם סעיף ז מיירי באופן שמדליקין מוקדם ולכן צריכין לקבל שבת לאלתר, שהרי הסוגריים שם נמשך למה שכתב קודם: "ויש חולקים על זה ואומרים שאין קבלת שבת תלויה כלל בהדלקת נרות אלא בהתחלת תפלת ערבית של שבת שכיון שאמר הש"ץ ברכו הכל פורשים ממלאכתם וכן עיקר", ועל כרחך מיירי שמדליקין הרבה לפני השקיעה שהרי רק לאחר שהש"ץ אמר ברכו רק אז פורשים הכל ממלאכתם, ועל כרחך זה עדיין לפני השקיעה, דאל"כ הרי ממילא אסורים במלאכה מיד בהשקיעה. ולפני אמירת ברכו התפללו מנחה ואמרו קבלת שבת ורק לאחר מכן בעת אמירת ברכו, ועדיין לפני השקיעה, פרשו כולם ממלאכתם. וא"כ ההדלקה היתה הרבה לפני השקיעה וע"ז מוסיף רבינו בסוגריים "(ומכל מקום לדברי הכל צריך שיקבל שבת לאלתר אחר ההדלקה כמו שנתבאר למעלה)".