קונטרס אחרון ס"ק ח - 1037

בעל שקיבל שבת קודם אשתו

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

שליח כ"ק אדמו"ר ורב – וועסט בלומפילד, מישיגן

באגרות משה או"ח חלק שלישי סי' לא דן בדין בעל שקיבל עליו שבת מבעוד יום, אם האשה נמי נאסרה במלאכה.

עיין בסוף התשובה שכתב "והנכון לע"ד, דאם מה שקבלו שבת בבית הכנסת שמתפלל הבעל הוא לכוונת מצוה לקדושת השבת שיהיה תוספת יותר גדול בשביל חשש שלא יבואו להתאחר במלאכה והוא מנהג קבוע שם, הוא בדין מנהג שעל האשה להתנהג במנהגי הבעל כשיש חלוקים בין מקום האשה למקום הבעל, כדבארתי בתשובה שהאשה שנעשית ברשות הבעל היא בדין מי שהלך ממקום אחד למקום אחר ודעתו שלא לחזור שהוא בדיני המקום שבא לשם בין לחומרא בין לקולא, שהרי מקומה קבוע לחיות אצל הבעל, וממילא מוכרחת לקבל שבת כמנהג מקום בעלה, ואף שלא קיבלה היא נמשכת גם בע"כ ואסור לה לעשות אפילו מלאכת עצמה.

ואם רק נזדמן שבשבת זו החמירו מאיזה טעם לקבל שבת קודם אין זה בדיני מנהג ולא נמשכת אחר הבעל ומותרת במלאכת עצמה בפשיטות, ובמלאכת הבעל אף שאין לאוסרה בברור מן הראוי להחמיר כדלעיל.

ואם אינו לכוונת קדושת השבת אלא משום שאין רוצים לשנות זמן האכילה מהרגלם בימי החול כמו שהוא בהרבה בתי כנסיות במדינה זו, וכדחזינן שרק בימות הקיץ שהימים ארוכים עושין כן ולא בימות החורף שהימים קצרים, אין זה כלל בדיני מנהג ולא נאסר אלא הבעל שקבל כבר שבת שמ"מ היא קבלה אף שאינה לשם מצוה, אבל האשה לא נאסרה מותרת במלאכת עצמה בפשיטות, ובמלאכת הבעל שעכ"פ חלה קבלתו עליו מן הראוי להחמיר, כדלעיל".

אבל עיין בשו"ע רבינו סי' רסג קו"א ס"ק ב ד"ה ותתנה כו' שכותב רבינו "ולדעת העולת שבת צ"ל כמ"ש בפנים דהא ודאי האישה אינה אלא שלוחו של הבעל כמ"ש העולת שבת ס"ג וכן בדין דעיקר הטלת שלום בבית עליה דידיה רמיא שהוא בעל הבית כו'".

ולכאורה, כיון שרבינו מקבל דעת העולת שבת שאשה המדלקת היא שלוחה של הבעל, היאך יכולה היא להדליק נרות שבת בשליחות, אם הוא כבר קיבל עליו שבת?

ולכאורה י"ל, עפמ"ש כתב רבינו (שם, סכ"ה) שמי שקדם וקיבל שבת מותר לומר אפילו לישראל חבירו שלא קיבל עדיין שבת שיעשה לו מלאכה, דכיון שלחבירו מותר, אין באמירתו אליו איסור כלל, וא"כ גם כאן יהיה מותר לאשתו להיות שלוחו להדלקת נרות שבת.

אבל צ"ע אם יש לחלק בין שלוחו של אדם כמותו בזמן שאדם מבקש מחבירו לעשות פעולה עבורו, לבין היכא שאדם צריך למנות אדם לעשות מצוה עבורו, דבמקום שאדם מבקש מחבירו לעשות פעולה עבורו אבל אינו ממנה אותו להיות שלוחו, בזה אמרינן שמותר למי שקיבל שבת לבקש מחבירו שלא קיבל שבת עדיין לעשות מלאכה עבורו. אבל באשתו שמדלקת בשליחות בעלה יש מקום לחקור אם זה מותר אם בעלה כבר קיבל שבת.

ומלשון רבינו בקו"א ס"ק ח' משמע, שדעת רבינו שבשעה שאדם מבקש מחבירו לעשות מלאכה עבורו נקרא שליח גמור, וא"כ כמו שבשו"ע מתיר למי שקדם וקיבל שבת לבקש מחבירו שלא קיבל שבת לעשות מלאכה, כמו כן יכול האיש שקיבל שבת כבר לצאת חיובו של הדלקת נרות שבת ע"י הדלקת אשתו שמדלקת מאוחר יותר, וההיתר של האגרות משה שייך גם לדעת רבינו, אפילו במקום שהחמיר אג"מ. דהרי כנ"ל, ס"ל לרבנו ששליח רשאי לעשות פעולה עבור משלחו, אפילו במקום שלמשלחו אסור לעשותה, מכיון שהוא מותר בה.