סעיף א - 1020

קציצת הציפורניים בערב שבת*

הרב שמואל ביסטריצקי, כפר חב"ד

בעמח"ס 'המבצעים כהלכתם'

א. בשו"ע אדה"ז, הלכות שבת, סימן רס' (סעי' א) כתב: "מצוה לרחוץ כל גופו לכתחילה בערב שבת מפני כבוד שבת . . ומצוה לחוף הראש ולגלח הציפורניים בכל ערב שבת...". ובסעיף שלאחר זה כתב: "יש נזהרין שלא לקצוץ ציפורני הידיים והרגלים ביום אחד מפני חשש סכנה ויש נזהרין שלא לקוץ אלא בערב שבת או יום טוב וקוצצין מן הרגלים ביום ה' ומן הידיים בערב שבת, אבל בשאר הימים אין קוצצין כלל מטעם הידוע להם[1], ויש מקפידים שלא ליטול ציפורניים ביום ה' מפני שהציפורניים מתחילים לחזור ולצמוח ביום השלישי לגילוחן ואינם רוצים שיהיה זה בשבת", עכ"ל, ובסעיפים ג'-ד' הביא אודות סדר קציצתם וכן כיצד לנהוג איתם לאחר קציצתם.

אולם יש לעיין בכ"ז, מדוע בחר להביא אדה"ז את כל הפרטים הקשורים לקציצת הציפורניים (כגון: סדר גזירתם, מה לעשות איתם וכו') בהלכות שבת, ולא במ"א. הרי כשם שכתב שמצווה לרחוץ הגוף לרגל השבת ולא הביא את סדר הרחיצה אלא הביא זאת באו"ח סימן ב' סעי' ד', יכל להביא שמצווה לקיצוץ ציפורניים לכבוד שבת, ובמקום אחר לבאר הדינים הקשורים לזה, ובפרט שהרי יכל להכניס זאת בהלכות שמירת הגוף והנפש בגלל ההיזק הגדול שיכול להיות אם ישליך הציפורן על הריצפה - "שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ולדה", וכפי שכתב האבודרהם לגבי סדר הקציצה שזה קשה לקיבור בנים רחמנא ליצלן, ממילא אולי היה מקום הלכה זו בהלכות שמירת הגוף והנפש?

ועוד יש להבין, דהרי מקור עניין קציצת הציפורניים, וההקפדה כיצד לנהוג בהם לאחר קציצתם, וכן הזהירות שצריכים לנקוט בהם בסביבת אישה מעוברת, הובא תחילה במסכת מועד קטן[2], וכן במסכת נידה[3], ממילא יכל להביא הלכה זו בהלכות אחרות, ומה ההכרח לבאר עניינים אלו בהלכות שבת?

ממילא צריך לומר שיש כאן עניין נוסף, כפי שנבאר בהמשך.

ובכדי להבין זאת יש להקדים תחילה מה הכוונה הפנימית בקציצת הציפורניים בערב שבת דווקא, ולאחר מכן נבין גם כן מה מעלת גזיזתם על פי הסדר שהובא בשו"ע:

ואולי יש לבאר זה על פי פנימיות הדברים, ובפרט שמעלת שו"ע אדה"ז (כפי שהובא בהקדמת בניו) היא הלכות בטעמים וכו', ואולי לכן לא הובא סדר קציצת הציפורניים בב"י עצמו (וזה המקור לכך שהספרדים לא חוששים ולא נוהגים בסדר קציצית הציפורניים כלל), ולכן כל הטעם שהובא סדר זה בהלכות שבת, הוא מטעמים עמוקים על פי הסוד כפי שיבואר להלן:

בספר 'נקודות הכסף'[4] כתב וז"ל: "דע כי הקליפה מקום יניקתה הוא מסוף האצבעות מקום הציפורניים כי משם או"פ בוקע ויוצא בין בציפורני ידיו ובין בציפורניו רגליו, כי מן הידיים בוקע אור לצאת ולהיכנס בראשי הירכיים כנ"ל ואז יונקים משם בעודו מגולה שם, וז"ס שארז"ל כי הידיים עסקניות הן ושניות לטומאה וצריכים נטילה אפילו לחולין קודם אכילה, גם בקום האדם בבוקר ממטתו בלילה כבר שרתה עליהן רוח רעה וצריכים נטילת ידיים שחרית כנודע כי לעולם החיצונים כל יניקתם הוא מן הקצוות ומסיומן כי אין להם רשות לעלות אל מקום הקדושה אבל יונקים ממקום סיומא...

והנה בקצוות ההם של הזרועות ושל הירכים שם אחיזתם ויניקתם, והנה אנו רואין בחוש הראות כי הבשר שבסוף האצבע נבקע ומתוכו יוצא וגדל הציפורן ויוצא לחוץ ודרך אותו בקיעה יוצאין האורות הנ"ל ויונקים משם החיצונים לפעמים כשיש פגם ח"ו בישראל ולא תמיד, והנה הציפורנים עצמן אינם בחינת קליפות ממש ח"ו . . ופי' העניין כי אם הציפורניים היו חס ושלום טומאה וקליפה מה היה מועיל הנטילה והרי לעולם הטומאה דבוקה באדם. אמנם הציפורניים הם מלבוש טהור וזך אלא שהוא קשה בטבעו . . נמצא כי הציפורניים הם שורש קליפות אלא שהיא זכה בתכלית הזכות והיא יונקת ממקום בקיעת הבשר בסוף האצבעות כנ"ל כי הרי משם צמיחת הציפורן ומה שהוא כנגד הבשר הוא בתכלית הזכות אבל מה שעודף מן הציפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של האבצע זה צריך לחתוך כי שם נתלין החיצונים ויונקים בתכלית...[5]".

ומסיים בעל 'נקודת הכסף': "ועל כן בערב שבת שהוא זמן שבאים לקבל קדושת השבת יש לקוצצם שלא יהיה לחיצונים אחיזה ויניקה מהקדושה, כי הקליפות רוצים לעלות גם ולינוק מהקדושה...", עכ"ל.

ובהמשך הביא מהאריז"ל: "וזה סוד עניין קציצת הציפורניים בערב שבת ולרחוץ אחר כך הרגלים במים חמין להורות על ההוא שלהובא דאשא הנמשלת במים החמין כי היא המגרשת והדוחה את הקליפה ואת הזוהמא מן הרגלים העליונים ומורידין אותם בתהום"[6].

למה קוצצים לפי סדר מיוחד?

ב. לאחר שהבאנו הטעם הפנימי של גזיזת הציפורניים בערב שבת, יש לעיין מדוע יש להפקיד על הסדר בדאג"ה דבאג"ה, והנה מצאתי על כך בכתבי האריז"ל, בספר לקוטי הש"ס:

"סדר קציצת הצפרנים וטעמם ונימוקם על דרך האמת: תחלה מתחיל באגודל ימין[7] ואח"כ אמה זרת אצבע קמיצה ובשמאל מתחיל בקמיצה אצבע זרת אמה גודל והטעם אל סדר קציצה זו הוא זה:

דע כי זה הוא כלל גדול כשרוצים להעביר הקליפות מעל האדם מעבירים את הקל קל תחלה ר"ל היותה ממתקת להקליפות כדי שלא יהי' לקליפות כ"כ צער בבת אחת והציפרניים שהם המותרות הם רמוזים לקליפות כי שם שכונים כנודע[8]...

וע"כ צריך האדם לקצץ את ציפורני הידיים בכל י"ד יום ואם בטבע ציפורניו לגדול ולצמוח ביותר יחתוך בכל שבוע ושבוע[9] וכל זה יובן רק בציפורני הידיים בלבד. אמנם באצבעות הרגלים אין צריך לשמור הסדר הזה כי לעולם הם מכוסים אין להם שם אחיזה כל כך ודי בזה", עכ"ל.

וראה בשו"ת 'בצל החכמה' (ח"ג, סימן נ"ג) שכתב באריכות, כפי שסובר אדה"ז, מדוע יש להתחיל לגזור ביד שמאל תחילה, והלא לכאורה כל דבר שעושים יש להקדים ימין תחילה, ומסיק על פי מה שאמרו רז"ל "כל פניתך שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין", וממילא מתחילם ביד שמאל כדי לעשות פניה ליד ימין, ועיי"ש בהרחבה.

ועדיין צריך לדייק מדוע סדר קציצת הציפורניים קשור לשבת, למרות שהבנו שיש סיבה מיוחדת לסדר שקבעו חכמים, ואולי אפשר לומר לפי הטעם הפנימי שקציצת הציפורניים קשור לשבת בגלל סוד פנימיותם - לא לתת יניקת כוח מקדושת השבת לקליפות, מהאי טעמא הביא גם כן סדר קציצתם שבנוי על יסוד פנימיות סוד קציצתם בכלל.

ציפורניים בהבדלה

ג. ואולי אפשר לומר, על פי כל הנ"ל, שזהו הטעם שבהבדלה במוצאי שבת בברכת מאורי האש מראים הציפורניים על האבוקה . . ועל פי האריז"ל (בספר לקוטי הש"ס) יובן הדבר:

"...ולכן במוצאי שבת בעת הבדלה כשראה את הציפורניים אצל האבוקה צריך לכסות את בוהן ידיו שבו יש להם אחיזה שלא ינתקו ממנו ואם הי' מגלה אותו באמצעיות האגוד"ל היו נמשכים גם בד' האצבעות ולא יהיו נפרדים מהם וע"כ כשהאגודל זה הוא מכוסה באותה ההארה של האבוקה שהי' נר מצוה והיא מן האורות שלהבת שירדה בע"ש עצמה הנמשכת מן השכינה וחתכה הקליפה הנה גם עתה באור האבוקה הזאת יכוין שהוא אותו אור עצמו ומעורר אותו שלהבת ראש שתקבל שפע מהשכינה ותברח הקליפות שהם בימין בסוד רבבה כמש"ה ורבבה מימינך אליך לא יגש, כי אלו אותן של היד שמאל אין צריך לראות אותם כלל כמ"ש לעיל, למען לא יאחזו בהם הקליפות באשר שם כח הגבורות ומוצאים כח ומקום אחיזה ואפשר שיוכל להיות שאם יגלה אצבעות השמאל לאור של האבוקה שאדרבה יתדבקו בהם יותר ולהיות כי יש להם אחיזה כל כך בשמאל יחזרו ויטמאו יד ימין וידבקו בה.

ולכן צריך לכוף גודל ימין בידו תוך אצבעות מפני שבגודל הם נדבקים ביותר וידו השמאלית צריך להיות בבל יראה כלל וזהו שרי בוהן ודי למבין", עכ"ל.

ובספר 'תועלת יעקב' ובמג"א סימן רצ"ח סק"ה הביאו: לפי שמוצאי שבת כמה רוחות מתפשטות בעולם וחושבים לשלוט עלינו, על כן מסתכלים בציפורניים להתיש כוחם בזה, ואינו ניזוק בכל אותו שבוע, ויש לכוף ארבע אצבעות של יד ימין נגד הנר וכו', ואין להסתכל כי אם באחורי האצבעות שהם רמז למאורות התחתנוים שנאמר בהם "וראיתי את אחוריי", והפנימיים רמז למאורות העליונים שנאמר בהם ופני לא יראו, ואין להסתכל בו.

וכן הביא ב'מחצית השקל' שם כתב "דנוהגין לכופף האצבעות לתוך היד ולראות בציפורניים, ולא יראה האגודל החוצה...[10]", וב'יד יוסף' (סק"ד) כתב: דיש נוהגין לפשוט אח"כ את הד אצבעות, דאז נמצא אור במקום חושך".

סיכום

ד. לאור הנ"ל, מובן מדוע הביא אדה"ז את פרטי הלכות קציצת הציפורניים בהלכות שבת, אך עדיין יש לעיין, הרי במג"א, ובערוך השולחן הביאו שהאריז"ל לא הקפיד כלל על סדר קציצת הציפורניים, והנה בספרו הנ"ל רואים שכתב וביאר על פי פנימיות הענינים את סדר קציצת הציפורניים, וצ"ע.