סעיף ו - 1082

שהייה בדברי מאפה לשיטת אדה"ז

הרב שלום דובער הרצל

שליח כ"ק אדמו"ר בראש פינה, אה"ק

בדין שהיית דברי מאפה מערב שבת לשבת כגון: חלות, בורקס, פשיטדה, קוגל בחמין ועוד, יש לברר דעת הפוסקים בזה הלכה למעשה כיצד ניתן להשהות מער"ש לשבת ומהי שיטתו של שוע"ר בזה.

א. משנה (שבת יט:): 'אין נותנים פת לתנור ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום. רבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה".  ובגמרא (כ.) איבעיא להו מה נקרא 'תחתון' האם מה שכנגד האש, או מה שצמוד לדופני התנור. ופירש רש"י שבאופן מעשי הצד הפונה לחלל התנור שהוא מול האש ממהרת להיאפות, ואיבעיית הגמרא היא: האם רבי אליעזר הסבור שהשהיית הדבר מאפה מותרת דווקא כשה'תחתון' הוקרם היא חומרא, משום ש'תחתון' משמעותו הצד הדבוק לדפנות התנור שנאפה בצורה איטית יותר וסבירא ליה לרבי אליעזר שלא די שהצד הפונה לחלל התנור יאפה אלא שצריך שגם הצד הדבוק לדופני התנור –הצד האיטי- יאפה, או שמא ש'תחתון' משמעותו הצד הפונה לחלל התנור, שלפי זה רבי אליעזר בא להקל, שלשיטתו ברגע שהצד הפונה לחלל התנור (שממהרת להיאפות) נאפה, מותר כבר להשהות את הדבר מאפה מערב שבת לשבת.

ופשטה הגמרא מברייתא: 'רבי אליעזר אומר כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור'. שלפי מה שביאר רש"י שהצד הפונה לצד האש ממהרת להיאפות, יוצא שרבי אליעזר שדורש שהצד הדבוק לתנור -שמאט להיאפות- יאפה, בא להחמיר, ודורש שב' הצדדים יעלו קרום בכדי להתיר השהייה, והתנא קמא שאינו מצריך שהצד האיטי יאפה, סבירא ליה להקל, שדי בזה שרק הצד שממהרת להיאפות יעלה קרום בכדי להתיר שהייתו מערב שבת לשבת.

ובבית יוסף סימן רנ"ד כתב וזה לשונו: משנה, שם: 'אין נותנין פת לתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה, רבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה'. ומפרש בגמרא: (שבת כ.) 'הכי קאמר, רבי אליעזר אומר כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור'. ופירש רש"י: 'וחומרא היא, שפנים שכלפי האור ממהרים לקרום'.  וכתב הר"ן: דהלכה כרבי אליעזר, וכן כתב המגיד שהוא דעת הרמב"ם ואף על פי שבפירוש המשנה פסק (הרמב"ם) דלא כרבי אליעזר, איכא למימר דהדר ביה. ולפי זה טעות סופר יש בנוסחאות שלנו בספרי הרמב"ם שכתו בהם כדי שיקרמו פניה שאינם מדובקים בתנור, וצריך להגיה: [פניה] המדובקים . גם רבינו (הטור) פסק כרבי אליעזר. ומה שכתב 'עד שיקרמו פניה המודבקים בתנור קאי אפת ופניה שכנגד האש קאי אחררה'. עכ"ל.

כלומר: לדעת הבית יוסף ההלכה נפסקה כרבי אליעזר ולהחמיר שצריך ששני צדי הפת [1]א. הצד הדבוק בתנור ב. והצד שכלפי האש - יעלו קרום. (ולא כדעת תנא קמא הסובר שדי שאחד מצדי הפת מעלה קרום – שלדעת רש"י זהו הצד שמול האש) וגם בכסף משנה כתב כן בדעת הרמב"ם שההלכה הוכרעה כרבי אליעזר המחמיר.

וכל זה לפירוש רש"י שבאופן מעשי הצד הפונה לחלל התנור ממהר להיאפות שלפי זה רבי אליעזר מחמיר - ודורש ששני צדי הפת (גם זה שדבוק בתנור) יעלו קרום

אולם בהב"ח מביא דעה אחרת.

דעת התוספות: שבאופן מעשי הצד הממהר לקרום הוא הצד הדבוק בתנור ולפי זה: התנא קמא הוא המחמיר משום שהוא אינו מסתפק בזה שרק הצד הדבוק בתנור יאפה אלא מצריך שגם הצד הפונה לחלל התנור יאפה, דהיינו, שלדעתו צריך ששני הצדדים יעלו קרום (חומרא), ולאידך רבי אליעזר סובר שדי בזה שרק הצד הדבוק בתנור יעלה קרום (קולא). וההלכה נפסקה כתנא קמא שצריך שהצד שמול האש שהוא האיטי יותר יקרום (כלומר שני הצדדים), ולדעת הב"ח כן פסקו גם הרמב"ם הרי"ף והרא"ש.

ובשולחן ערוך סימן רנ"ד סעיף ז הובא דין זה להלכה:

שהמחבר כתב: 'אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור אלא כדי שיקרמו פניו המודבקים בתנור'.[2]

וכתב על כך הרמ"א: 'ופשטיד"א או פלאדו"ן צריך שיקרום פניו למעלה ולמטה ויתבשל מה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי'

וביאר במגן אברהם על מה שכתב המחבר 'פניו המדובקים': דזה יותר בקל מתקרם דסבירא ליה (למחבר) דבאיזו צד שמתקרם סגי,

ועל מה שכתב הרמ"א שצריך שיקרום 'למעלה ולמטה' כתב: 'צריך עיון דזהו דלא כמו שכתב הרב בית יוסף (מחבר) ואם כן הוי ליה (לרמ"א) למימר ויש אומרים'.

כלומר, לדעת המגן אברהם המחבר והרמ"א חולקים בשהיית כל דברי מאפה האם ההלכה הוכרעה להקל או להחמיר:

שדעת המחבר היא שדי כשהצד המהיר (הדבוק בתנור) מעלה קרום  - קולא [3]  (ולא כפי שמשמע ממה שכתב הוא עצמו בב"י)

ודעת הרמ"א הוא שצריך ששני הצדדים יעלו קרום – חומרא.

אך דעת הגר"א והדגול מרבבה הוא שהמחבר והרמ"א אינם חולקים, אלא:

דהמחבר מיירי במאפה דק – ולכן די לוודאות שאחד הצדדים מעלה קרום, משום שכשהוא מעלה קרום מן הסתם גם הצד השני מעלה קרום.

אך הרמ"א מיירי במאפה עבה (להגר"א) שלכן צריך לוודאות ששני הצדדים העלו קרום, משום שאם יוודא שרק צד אחד העלה קרום אין מזה הכרח שהצד השני נאפה ג"כ ויהיה בזה  איסור שהייה.  או באו"א (להדגול מרבבה) שהרמ"א מיירי במאפה דק שמלא במילוי בשר או דגים והמילוי מפריד בין שני חלקיו – והחשש הוא שמא המילוי מפריד בין החלק העליון לחלק התחתון של המאפה ואפילו אם נדע שצד אחד העלה קרום עדיין יתכן שהצד השני לא העלה קרום, וכן שמא המילוי לא התבשל כל צרכו או לכל הפחות כמאכל בן דרוסאי, ולכן צריך לוודאות ששני הצדדים העלו קרום וכן שהמילוי נתבשל כמאב"ד.

ב. ובשוע"ר סימן רנ"ד סעיף ו הביא כל זה להלכה, וזה לשונו:

'אסור ליתן סמוך לחשכה פת לתנור . . אלא אם כן יש שהות ביום כדי שיקרמו פני הפת המדובקים בתנור ופניה של צד חלל התנור, וכן בחררה, שאז אין לחוש שמא יחתה, שלא יפסיד הפת. ועיסה הממולאה בבשר או בדגים (או בגבינה) צריך שיקרמו פניה מלמעלה ומלמטה ויתבשל המילוי שבתוכה כמאכל בן דרוסאי . .  . ויש אומרים שאיזה צד הפת שקרם תחלה די בכך. ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד.

דמדיוק לשון רבינו נראה שהכריע כדעת המגן אברהם שהמחבר והרמ"א חולקים ובשני פרטים: 

א. שלדעת המחבר (היש אומרים): די כשצד אחד מעלה קרום אפילו לכתחילה (ולא הזכיר שום חילוק בין בצק עבה לדק).

ולדעת הרמ"א (הדעה הראשונה) צריך לוודאות ששני הצדדים העלו קרום גם כשמדובר במאפה דק או בחררה (מין מאפה הנאפה ישירות על הגחלים), (וכל שכן שלשיטתו בבצק עבה יש להקפיד ששני הצדדים יעלו קרום).

ב. בעיסה הממולאה בבשר ודגים: שלדעת הרמ"א שסובר שאפילו במאפה דק צריך לוודאות ששני הצדדים העלו קרום (מכך שלא חילק בין עבה לדק) צריך, בעיסה הממולאה, לוודאות שני פרטים: א. ששני צדדי הבצק העלו קרום ב. שהמילוי נתבשל כמאכל בן דרוסאי. והחידוש הוא: שבמילוי אין לסמוך על בדיקת שני צדדי המאפה בלבד ולומר שאם הצד שממהר להיאפות כבר נאפה (שהוא מצד אחד של המילוי) וגם הצד האיטי יותר (הצד השני של המילוי) כבר נאפה שמזה יש להסיק שגם המילוי שהוא באמצע כבר נתבשל כמאב"ד, אלא שיש לעשות בדיקה נפרדת למילוי לוודאות שאכן התבשל כמאכל בן דרוסאי, משום שהזמן הדרוש לאפיה (בשני הצדדים) הוא ענין אחד, והזמן הדרוש לבישול המילוי הוא ענין אחר.

ולדעת המחבר (היש אומרים שבשוע"ר): הנה מזה שבשוע"ר לא כתב שבזה שהיש אומרים (מחבר) מודה, מוכח שלדעת רבינו בדעת המחבר די כשאחד מצדדי המאפה העלה קרום ואין צורך לבדוק את מילוי הבשר או הדגים האם התבשלו כמאכל בן דרוסאי או לא.

וההסברה בזה, אולי יש לומר, שמכיון שעיקר החשש הוא שמא יחתה לזרז את בישול המילוי, לכן בנידון דעיסה ממולאה שצד א' כבר נקרם אין לחשוש לכך וזהו משום שברגע שצד אחד מהמאפה העלה קרום הנה באם יחתה אז בגחלים לזרז את בישול המילוי עלול המאפה להיחרך ויפסיד הפת. לפיכך, לדעת שוע"ר, דעת המחבר היא להתיר את המאפים בשהייה לאחר שנבדק שצד אחד כבר העלה קרום, כי מכיון שצד א' כבר העלה קרום, האדם שומר ע"ע מלחתות עוד. 

וכפי שביאר רבינו בעצמו באותו סעיף בדעת הרמ"א וזה לשונו: 'אסור ליתן סמוך לחשכה פת לתנור . . . ולא חררה על גבי גחלים אלא אם כן יש שהות ביום כדי שיקרמו פני הפת . . וכן בחררה שאז אין לחוש שמא יחתה שלא יפסיד הפת'. כלומר: שחלוק דין היתר שהיית תבשיל שהתבשל כמאב"ד מדין מאפה שהעלה קרום. שסיבת היתר השהייה בתבשיל לאחר שהתבשל כמאב"ד (לרמ"א) הוא משום שאין צורך חיובי לאדם עוד לחתות, אך במאפה אפילו כשהעלה קרום רק מצד אחד ס"ל להמחבר, שלא רק שאין צורך חיובי לאדם לחתות אלא עוד יותר מכך יש סיבה שלילית מלחתות, משום שאם יחתה יפסיד הפת.[4]  וכן יש לומר בדעת המחבר (יש אומרים) שגם כשצד אחד בלבד מהמאפה העלה קרום האדם כבר חושש מלחתות משום שאם יחתה יתכן שאותו הצד שכבר העלה קרום יחרך ויפסיד עקב כך את כל הפת.

ולכתחילה הכריע רבינו כדעת הרמ"א א. שבפת, בין עבה ובין דקה צריך לוודאות ששני הצדדים יעלו קרום וכן ב. בעיסה ממולאת, מלבד מה שצריך לוודאות ששני צדדי הפת העלו קרום צריך לוודאות שהמילוי נתבשל כמאב"ד. אבל בדיעבד, כשעבר על תקנת חכמים וכבר הניח את הפת ונכנסה שבת, הכריע רבינו שיש להקל כדעת המחבר, שדי כשצד אחד בלבד העלה קרום ובזה גופא: א. אין הבדל בין בצק דק לעבה שבכל אופן די כשצד אחד בלבד העלה קרום ב. ושבעיסה ממולאת אין צורך כלל לבדוק את המילוי לאחר שצד אחד העלה קרום וכפי שנתבאר לעיל.   

ג. אך מלשון המשנה ברורה נראה שתפס לעיקר את דעת הגר"א והדגול מרבבה שהמחבר והרמ"א אינם חולקים אלא שמסכימים שבבצק דק די שצד אחד יעלה קרום (ובזה מיירי המחבר) ובבצק עבה או בצק דק שהמילוי מפריד בתוכו צריך ששני הצדדים יעלו קרום (ובזה מיירי הרמ"א).

דבמשנה ברורה ס"ק כ"ו על דברי המחבר 'המדובקים בתנור' כתב וזה לשונו: ''המדובקים בתנור, והאחרונים הסכימו דהוא הדין דסגי אם מתקרם פניה  שכנגד האש ואפשר דגם המחבר סבירא ליה הכי, והא דנקט 'פניה המדובקים' סבירא ליה דזהו יותר בקל מתקרם . . ועיין בבאור הגר"א בהג"ה שבסמוך דדוקא אם הפת דק, אבל אם הוא עב אינו מתבשל מהרה וצריך שיהיה נקרם הפנים התחתון שכנגד התנור וגם הפנים שלמעלה נגד חלל התנור'. עכ"ל.

ובס"ק כ"ט על דברי הרמ"א שבפשטידה ופלאדין (עיסה ממולאת) 'צריך שיקרמו פניה למעלה ולמטה' כתב המשנה ברורה, וז"ל: 'ועיין במגן אברהם וט"ז שכתבו דלפי דעת המחבר לעיל סגי בשנקרם אחד לבד, אמנם בבאור הגר"א כתב דלפי שהוא עב ואינו מתבשל מהרה לכך לכולי עלמא בעינן מלמעלה ומלמטה, וגם הדגול מרבבה כתב דכולי עלמא מודים בזה אמנם מטעם אחר, דכיון דפשטיד"א חלק עליון וחלק התחתון אינם מגוש אחד דהרי המולייתא שבתוכה מפריד ביניהם, הוי כשני עוגות ובכל אחד צריך קרימת פנים, וכן כתב בספר חמד משה'.

והנה הגם שהמשנה ברורה בס"ק כ"ט הביא תחילה דעת המג"א שהמחבר והרמ"א חולקים, אך נראה ששיטתו למעשה היא כדעת הגר"א והדגמ"ר והחמד משה שהביא לאחר מכן שהמחבר והרמ"א לא חולקים אלא שהמחבר מיירי במאפה דק שלכן די בשנקרם צד אחד והרמ"א במאפה עבה או עם מילוי שלכן צריך ששני הצדדים יעלו קרום.

וזה נראה א. מסגנון לשונו בס"ק כ"ט מהאריכות בלשונו בציטוט הגר"א ושכן ס"ל להדגול מרבבה ושכן ס"ל להחמד משה. וב. בעיקר מכך שכבר בס"ק כ"ו על דברי המחבר והסכמת האחרונים (מג"א) שדי בכך שצד אחד העלה קרום כבר כתב המשנ"ב את דעת הגר"א שבפת עבה מודה המחבר שצריך ששני הצדדים יעלו קרום. ואכן כך הבינו פוסקים אחרונים את דעת המשנה ברורה שתפס את דעת הגר"א והדגמ"ר להלכה.

ד. ואם כנים הדברים יהיה לנו נפקא מינה למעשה בין שיטת שוע"ר להמשנ"ב

דעת שוע"ר:

שלדעת הרמ"א ולבני אשכנז: לכתחילה צריך ששני הצדדים יעלו קרום וכשיש מילוי לבדוק את שני הצדדים וכן לוודא שהמילוי התבשל כמאכל בן דרוסאי, ורק בדיעבד (כשעבר על תיקון חכמים והכניס העיסה לתנור) ניתן להקל גם כשצד אחד בלבד כבר קרם ומבלי לבדוק את מצב המילוי.

ולדעת המחבר ולבני ספרד: גם לכתחילה ניתן להשהות כשרק צד אחד העלה קרום ואין הבדל בין בצק דק או בצק עבה וכן אין הבדל אם יש מילוי או אין מילוי, תמיד ניתן להשהות כשצד אחד בלבד העלה קרום. 

דעת המשנה ברורה:

בבצק דק: די כשצד אחד מעלה קרום (ובזה מיירי המחבר, אך גם הרמ"א יודה לדין זה כשהעיסה דקה)

בבצק עבה או עם מילוי: צריך ששני הצדדים יעלו קרום והמילוי יתבשל כמאכל בן דרוסאי (ובזה מיירי הרמ"א, אך גם המחבר יודה לדין זה כשהעיסה עבה או עם מילוי).

בדיעבד: גם לדעת המשנה ברורה יהיה ניתן לצרף את דעת המגן אברהם ושולחן ערוך הרב להקל כשצד אחד העלה קרום

סיכום פרטי דין שהיית דבר מאפה שכו"ע מודים:

א. מותר לכתחילה לדעת כולם (מחבר ורמ"א) להניח את כל סוגי המאפים על מקור חום בערב שבת, גם כשלא קרם אף צד מהבצק בתנאי: שמקור החום גרוף וקטום, והטעם, שבגרוף וקטום אין חשש שמא יחתה. אך צריך להיזהר מאוד לא להוסיף בבישול (הזזה, פתיחת המכסה, החזרה וכדומה) וכן בתנאי החזרה בשבת.

ב. אסור לדעת כולם, גם בדיעבד, להסתמך על ההיתר של 'בשר חי', ולהניח בצק שאינו אפוי כלל סמוך לחשיכה, והטעם משום שבצק נאפה במהירות רבה יותר מאשר בשר, ולכן דעת האדם אינה מוסחת מהבצק - ללא גריפה וקטימה או קרימת הפנים.

ג. בדיקה: כשפורסים את המאפה ולא נמשכים קורים מהבצק - זהו סימן שהמאפה העלה קרום משני הצדדים ומותר לכתחילה להשהות, ובימינו נהוג לנעוץ קיסם במאפה ולבדוק האם נמשכים קורים כשמוציאים את הקיסם, ולכן: כשמקור החום אינו גרוף וקטום ורוצה להשהות מין מאפה  (בתוך תנורים של ימינו) – צריך לעשות בדיקה  ולפרוס עם סכין או להכניס ולהוציא קיסם לבדוק שאין קורים שנמשכים.

ד. אסור לעשות כל פעולה המזרזת בישול או אפיה (הזזה, פתיחת סיר, הגסה וכדומה) גם כשמקור החום גרוף וקטום ושני צדדי המאפה העלו קרום (פריסה ללא קורים)  כל עוד הבצק לא נאפה כל צורכו ממש, והסיבה: הבצק עדיין עובר תהליך אפיה ובכל הזזה שלו או של הכלי או של המכסה הרי הוא מזרז את האפיה ויעבור על איסור מבשל.

ה. מסקנה: לכתחילה כדאי שדברי המאפה יאפו או יתבשלו כל צרכם ממש, שאז מותר להשהות לדעת כולם וכן יהיה ניתן להזיז, לסגור הסיר, להגיס ובזה יצאו מידי שאלות וחששות איסור

ובדיעבד כשכבר הכניס לתנור של ימינו דבר מאפה בערב שבת (ולא יצר מצב של גרוף וקטום), מותר להשהות כשברור שצד אחד לפחות העלה קרום.