סעיף יג - 1074
אמירת בשכמל"ו
הרב שלום דובער לוין
ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד
בברכה לבטלה
בשוע"ר (סי' רו סי"ג): "וכל מקום שהוא צריך לחזור ולברך וברכתו הראשונה היא לבטלה, צריך לומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
והמקור לזה הוא בירושלמי (ברכות פ"ו ה"א): "אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי (מי שלקח עיגול לחם אחד ובירך עליו) והוא לא אתי לידיה (כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו) צריך למברכה עילוי זמן תניינות. אמר רבי תנחום בר יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה".
וכן נפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"ד ה"י): "נטל אוכל ובירך עליו ונפל מידו ונשרף או שטפו נהר נוטל אחר וחוזר ומברך עליו, אע"פ שהוא מאותו המין, וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה, כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה".
ודבר זה טעון ביאור, איך מועלת אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שלא תהי' ברכתו הראשונה לבטלה!?
בהזכרת שם שמים לבטלה
ב. בשוע"ר שם מוסיף עוד פרט אחד: "וכן כל מי שמזכיר שם שמים לבטלה", היינו שגם אז צריך לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
והמקור לזה הוא ברמב"ם (הלכות שבועות פי"ב הי"א): "ולא שבועה לשוא בלבד היא שאסורה, אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדין לבטלה אסור ואע"פ שלא נשבע, שהרי הכתוב מצוה ואומר ליראה את השם הנכבד והנורא, ובכלל יראתו שלא יזכירו לבטלה, לפיכך אם טעה הלשון והוציא שם לבטלה ימהר מיד וישבח ויפאר ויהדר לו כדי שלא יזכר לבטלה, כיצד אמר ה' אומר ברוך הוא לעולם ועד, או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בזה, כדי שלא יהא לבטלה" (ראה הערות ובאורים גליון תתיז ע' 66).
והטעם שזה מועיל שלא תהי' הזכרת השם לבטלה יובן על פי המבואר בשוע"ר (סי' קנו ס"ב): "ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה או עניות מצויה (ופשוט לחלק בין דין זה ובין שאלת שלום חבירו בשם שהתירו חכמים במשנה פ"ט דברכות)".
והיינו האמור במשנה ברכות (נד, א): "התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' ואומר ה' עמך גבור החיל". והיינו כיון שמזכיר את השם בקשר לשאלת שלום חבירו, אינו נחשב הזכרת שם שמים לבטלה.
וכן נתבאר בשוע"ר (סי' קפח סי"ב): "שאין איסור בדבר, שהרי אומרים כל היום תחינות ובקשות שיש בהן הזכרות שמות, ולא אסרו אלא להזכיר השם לבטלה".
וזאת היא גם כוונת הרמב"ם שכתב: "אם טעה הלשון והוציא שם לבטלה ימהר מיד וישבח ויפאר ויהדר לו כדי שלא יזכר לבטלה, כיצד אמר ה' אומר ברוך הוא לעולם ועד, או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בזה, כדי שלא יהא לבטלה", שהרי הוספת ברכה גורמת שהזכרת שם שמים לא תהי' לבטלה, אלא כאומר "ה' ברוך הוא לעולם ועד" וכיו"ב.
וזאת היא גם הכוונה בשוע"ר במה שכתב "וכן כל מי שמזכיר שם שמים לבטלה", "צריך לומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהוספה זו גורמת שהזכרת שם שמים לא תהי' לבטלה, אלא כאומר "ה' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", "שאין איסור בדבר, שהרי אומרים כל היום תחינות ובקשות שיש בהן הזכרות שמות, ולא אסרו אלא להזכיר השם לבטלה".
וכל זה בטעה והזכיר שם שמים לבטלה, משא"כ בטועה ומברך ברכה לבטלה, הרי לא היתה הזכרת השם לבטלה, רק הברכה היתה לבטלה, ואם כן מה מועלת אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
מבאר זאת בשוע"ר (סי' רטו ס"ג): "כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כאילו נשבע לשוא, ואסור לענות אמן אחריו. ואע"פ שמן התורה אין איסור בהזכרת שם שמים לבטלה אלא כשמזכירו בדברי הבאי שאין בהם צורך, ולא בדרך ברכה אע"פ שאינה צריכה, מכל מקום מדברי סופרים אסור אפילו בדרך ברכה שאינה צריכה (אבל לצורך מותר להזכיר אפילו בדבר הרשות)".
כלומר, אף שלא היתה כאן הזכרת השם לבטלה, שהרי בירך את מי ש"מוציא לחם מן הארץ"; מכל מקום "מדברי סופרים אסור", ואין אנו מחשיבים את ברכת "המוציא לחם מן הארץ" כברכה, ולכן הרי זה כאילו הזכיר שם שמים לבד (בלי הוספת "המוציא לחם מן הארץ"), ו"הרי זה נושא שם שמים לשוא", ועל כן מועלת אמירת בשכמל"ו, שאז הרי זה כאילו אמר "ה' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
קבלת מלכות
ג. אלא שעדיין דורשת הלכה זו ביאור, שהרי בקשר להזכרת שם שמים לבטלה כותב הרמב"ם: (הלכות שבועות פי"ב הי"א): "אמר ה' אומר ברוך הוא לעולם ועד, או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בזה, כדי שלא יהא לבטלה". ובשוע"ר (סי' רו סי"ג) מוסיף, שכמו"כ יכול לומר בשכמל"ו.
משא"כ לענין ברכה לבטלה אינו מספיק מה שיאמר "ברוך הוא לעולם ועד, או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בזה", אלא כפי שכותב הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ד ה"י): "וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה, כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה". וכאמור בירושלמי (ברכות פ"ו ה"א): "צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה".
ומהו אם כן טעם החילוק בין הזכרת שם שמים לבטלה – שמספקת לזה כל הוספת ברכה שתהי' (ברוך הוא לעולם ועד, או גדול הוא ומהולל מאד וכיו"ב), לבין ברכה לבטלה – שאינה מספקת הוספת "ברוך הוא לעולם ועד", או "גדול הוא ומהולל מאד", אלא צריך להוסיף דוקא בשכמל"ו!?
ונראה הטעם בזה כיון שהן "ברכה" והן "בשכמל"ו" יש בהן תנאי של קבלת מלכות, לכן במקום שרוצים לתקן את הברכה לבטלה, צריך זה להיות דוקא על ידי ברכה כזו שיש בה הזכרת מלכות וקבלתו מלכותו ית'.
תנאי הזכרת מלכות בברכה נתבאר בשוע"ר (סי' ריד ס"א): "כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, וכל ברכות הפותחות בברוך צריך לומר גם מלכות בפתיחתן ואם לאו לא יצא".
ולענין בשכמל"ו נתבאר בשוע"ר (סי' סא סי"ד): "צריך להפסיק מעט בין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות, כי שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא לשון קבלה שאנחנו מקבלים אלהותו ומלכותו".
ונתפרש יותר בשוע"ר (סי' סג ס"ה): "אע"פ שלכתחלה צריך לכוין בכל הג' פרשיות, עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים, והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא גם כן קבלת מלכות שמים".
ואף שבשכמל"ו היא ברכה לה', וכמבואר בשוע"ר (סי' סא סי"ג): "שבשעה שביקש יעקב לגלות הקץ לבניו נסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא יש בכם אחד שאינו הגון, פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כלומר שמע ממנו אתה ישראל אבינו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, מיד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
מכל מקום יש כאן גם הזכרת מלכות: "ברוך . . מלכותו לעולם ועד". ולכן גם זו היא קבלת מלכותו ית', וכמבואר בתניא (שער היחוד והאמונה פ"ז): "ובזה יובן מ"ש בזהר הקדוש דפסוק שמע ישראל הוא יחודא עילאה, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא יחודא תתאה, כי ועד הוא אחד בחלופי אתוון . . דאין מלך בלא עם . . כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאד לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דווקא הדרת מלך".
והיינו שאמירת שמע ישראל גו' הוא יחודא עילאה, "כי ה' הוא האלקים ועל הארץ מתחת אין עוד" (ואתחנן ד, לט), וכמבואר בשהיחוה"א (פ"ג): "שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד ומוציא מאין ממש ליש".
אמנם אחרי היחודא עילאה שבאמירת שמע, מוסיפים ואומרים בשכמל"ו שהוא יחודא תתאה, והיינו שגם כאשר "העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו", מכל מקום מקבל מלכותו ית' באמירת "ברוך כו' מלכותו לעולם ועד", שהוא קבלת מלכותו ביחודא תתאה.
ואפשר שכיון שתוכן שניהם היא קבלת מלכותו ית', הן בברכה שצריכה להיות בה מלכות בתחלתה, וכן בשכמל"ו שהיא קבלת מלכותו ית', לכן במקום שרוצים לתקן את הברכה לבטלה, התיקון הזה צריך להיות דוקא על ידי אמירת בשכמל"ו.
ביום הכיפורים ובבית המקדש
ד. אף שאמירת בשכמל"ו היא בעת קריאת שמע בכל השנה ובכל מקום, מכל מקום רואים בזה קשר מיוחד ליום הכיפורים ולבית המקדש:
נתבאר בשוע"ר (סי' תריט ס"ט): "ליל יום הכיפורים ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, לפי שאמרו במדרש כשעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והורידו לישראל וצוה להם לאומרו בחשאי, משל לאדם שגנב חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצינעא בתוך ביתך, לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, אבל ביום הכיפורים שאנו דומין למלאכים כמ"ש בסי' תר"י, אנו אומרים אותו בקול רם בפרהסיא".
כיון שביום הכיפורים אנו מתדמין למלאכים, לכן אנו גם לובשים בו קיטל, כמבואר בשוע"ר (סי' תרי ס"ט): "יש נוהגין ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים כדי להיות דוגמת מלאכי השרת".
וכן לובשים מטעם זה את הטלית בליל יום הכיפורים, כמבואר בשוע"ר (סי' יח ס"ג): "בליל יום הכפורים הכל נוהגין להתעטף בטלית גדול ולברך עליו מבעוד יום, ואין מסירין אותו בלילה, מפני שהדבר ידוע שאין לובשים אותו לשם מצות ציצית אלא כדי להדמות למלאכים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים".
ומטעם זה גם אומרים בשכמל"ו בקול רם, להדמות ביום זה למלאכים. ואע"פ שהובא לעיל טעם אחר לאמירתו בלחש במשך כל השנה, משוע"ר (סי' סא סי"ג): "שבשעה שביקש יעקב לגלות הקץ לבניו נסתלקה ממנו שכינה ... התקינו לומר בחשאי". מכל מקום בטעם זה אין סברא לחלק בין כל השנה ליום הכיפורים, לכן הובא בהלכות יום הכיפורים טעם נוסף לאמירתו, שמקור אמירת בשכמל"ו הוא מהמלאכים, ובזה יש טעם לחלק בין כל השנה ליום הכיפורים, שבו אומרים בשכמל"ו בקול רם.
והקשר בין המלאכים לאמירת בשכמל"ו, כיון שכאמור לעיל בשכמל"ו היא יחודא תתאה, וזה שייך דוקא למלאכים, כי הנשמות הן באצילות שהיא בבחינת יחודא עילאה, משא"כ המלאכים שהם בעולמות בריאה יצירה ועשי', הן בבחינת יחודא תתאה, שאומרים בשכמל"ו.
*
כל זה הוא בקשר לאמירת בשכמל"ו בקריאת שמע, שביום הכיפורים אומרים אותה בקול רם. אמנם בנוסף לאמירת בשכמל"ו בקריאת שמע, מזכירים בסדר העבודה של יום הכיפורים גם את אמירת בשכמל"ו בבית המקדש, כאמור במשנה (יומא לה, ב): "וכך היה אומר אנא השם . . והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
והטעם לזה נתבאר בברייתא (שם לז, א): "תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל, חנניא בן אחי רבי יהושע אומר זכר צדיק לברכה, אמר להם נביא לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה".
ובאמת מובאים לימודים אלו מהפסוקים גם בשוע"ר (סי' קכד ס"ח): "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום נוהגין לומר ברוך הוא וברוך שמו, על שם הכתוב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, ועוד אפילו כשמזכיר צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה".
אלא שבברייתא הובאו לימודים אלו לענין: א) עניית בשכמל"ו, ב) במקום אמן, ג) בבית המקדש, ואילו בשוע"ר הובאו לימודים אלו מהפסוקים לענין: א) עניית ברוך הוא וברוך שמו, ב) בנוסף לעניית אמן, ג) בגבולין.
ומהו טעם החילוק בזה?
אלא על פי האמור לעיל שבשכמל"ו היא קבלת מלכותו, אולי אפשר להבין גם חילוק זה:
בדרך כלל כשהאדם שומע ברכה צריך לענות "אמן", ופירוש הדברים נתבאר בשוע"ר (סי' קכד ס"ט): "ואחר כל ברכה וברכה יענה אמן . . והכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה, כי אמן הוא לשון האמנת דברים. ואמן שאחר שאלות ובקשות כגון אמן שבקדיש וכיוצא בו יכוין על העתיד שיאמנו דבריו ובקשותיו של זה ויקויימו במהרה. ובברכות אמצעות של תפלה וברכת רצה ושים שלום שחתימתן היא שבח והודאה לשמו וגם ייחול וקיווי שיקוים דבר זה במהרה טוב לכוין גם כן באמן ב' הענינים שאמת הוא דבר זה ושיאמנו דבריו (של זה) ויקוים דבר זה במהרה".
ונתבאר במסכת תענית (טז, ב): "במה דברים אמורים בגבולין אבל במקדש אינו כן, לפי שאין עונין אמן במקדש . . עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
והיינו שבבית המקדש כל אחד עומד קמי' מרי', ואז אינו מתייחס לאשר ולאמת את מה שאמר חבירו בברכתו, אלא מיד ששומע את הזכרת שם השם, או את ברכת השם, מיד מברך גם הוא את השם בנוסח קבלת מלכותו ית' – בשכמל"ו.
בספק ברכה
ה. כל זה הוא בטעה ובירך ברכה לבטלה, אמנם במקום אחד מוצאים אנו אמירת בשכמל"ו גם בספק ברכה, כמבואר בשוע"ר (סי' כה סי"ד; וסכ"ג): "ותקנו חכמים לברך עוד ברכה אחרת על תפילין של ראש . . ויש אומרים . . לא נתקנה ברכת על מצות תפילין לתפילין של ראש אלא אם כן הפסיק בדיבור בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, אבל אם לא הפסיק בינתיים אזי עולה ברכת להניח תפילין שבירך על תפילין של יד גם לתפילין של ראש. והמנהג באלו הארצות כסברא הראשונה. ומכל מקום לרווחא דמלתא טוב לומר אחר ברכת על מצות תפילין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שכן צריך לומר אחר כל ברכה לבטלה כמו שיתבאר בסי' ר"ו".
ולכאורה ממה נפשך, אם חוששים שיש בזה חשש ברכה לבטלה, הרי יש לנו הכלל של "ספק ברכות להקל", ואין מברכים אותה, ואם מברכים אותה ואין חוששים לספק ברכה לבטלה, אז לאיזה צורך יש לומר בשכמל"ו?
אלא שבשוע"ר שם נתבאר "והמנהג באלו הארצות כסברא הראשונה", לברך ברכה מיוחדת על תפילין של ראש. וכיון שכן הוא המנהג אין חוששים בזה לספק ברכות להקל. אלא שסוף סוף יש לומר בזה "ספק ברכות להקל", הנה מחמת חשש זה מוסיף וכותב "ומכל מקום לרווחא דמלתא טוב לומר אחר ברכת על מצות תפילין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
וכל זה בשוע"ר. אמנם אחר כך חזר בו רבינו הזקן, ופסק בסדור שלו (שהיא מהדורה בתרא לפסק שבשוע"ר), בהלכות תפילין (ד"ה אעפ"כ): "שיש אומרים שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין אף אם לא שח בינתים . . אין לנהוג כן לכתחלה דספק ברכות להקל".
וטעם חזרתו בזה ביאר הגרא"ח נאה (הקדמה לפסקי הסדור): "בענין ספק ברכה להקל החמיר בהסדור מאד מאד, ואע"פ שבשו"ע פסק לברך, חזר וכתב בסדור שלא לברך לחשוש לדברי האומרים שאין צריך ברכה" (והביא דוגמאות רבות לזה ב"פסקי הסדור" סעיפים טז, יז, יח, כו, לח, מב, מו, פ, קיט).