סעיף יז - 1033 [גליון]

מעין המאורע בסעודה שנמשכה מיו"ט לשבת (גליון)

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

בגליון א' לב כתב הרב ל.י.ר. שיחי' בדין סעודה הנמשכת משבת למוצאי שבת וכה"ג, האם יזכיר מעין המאורע בברכת המזון, יש לי להעיר בכמה דברים:

א. כתב "אלא שרבינו לא הסיק כהמג"א כי אם כהט"ז, שיכול לומר 'רצה' במוצאי שבת – מחמת ההמשך לתחלת הסעודה, ואחריו יאמר 'יעלה ויבוא' – מחמת שעכשיו הוא ראש חודש. ומשמעות לשון רבנו מורה שאי-הסתירה כאן הוא מחמת הסדר, שתחלה אומר 'רצה' – השייך לשבת, היום שחלף ועבר, ורק אח"כ אומר 'יעלה ויבוא' – השייך לראש חודש, ההווה. ולפי הבנה זו, הרי במקרה הפוך, סעודת יו"ט שחל בערב שבת שנמשכה עד הלילה, שלפי סדר הזמנים היה לנו להזכיר תחילה את היו"ט ואח"כ את השבת, הרי אם יזכיר של שבת תחלה יהווה סתירה להזכרת היו"ט שחלף.

ברם למעשה, אף במקרה הנזכר, סעודת יו"ט שנמשכה לתוך ליל שבת, וכשהגיע הזמן קידשו באופן של "פורס מפה ומקדש", הורה כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע שצריך לומר תחלה 'רצה' [של עכשיו] ואח"כ 'יעלה ויבוא' [של היום שחלף], וזה לשון קדשו:

מ'דארף זאגן ווי ס'שטייט אין סידור– פריער 'רצה' און נאכער 'יעלה ויבא' – און די מלאכים וועלן מברר זיין וואס קומט פריער.

וכד נעיין בט"ז (שם סק"ז), נראה שהשווה נדון דידיה – ר"ח שחל במוצ"ש –לסדר יקנה"ז, ובלשונו:

"מידי דהוי איקנה"ז, שאומר תחלה קידוש השייך ליו"ט ואחר כך הבדלה השייכת אחר השבת קודם שחל יו"ט, דסוף סוף יש עליו אז ב' קדושות, הכי נמי בברכת המזון שמזכיר של שבת שעבר ושל יו"ט הבא עכשיו . .".

והרי בסדר יקנה"ז מזכיר תחלה של עכשיו [קידוש היום], ואח"כ מתייחס להחולף [הבדלה]. וא"כ אין הפתרון תלוי בסדר הדברים דוקא, כי אם שגם המציאות של "ב' קדושות" ביחד הוא אפשרי.

ולהוסיף: הרי במקרה של פורס מפה ומקדש, אין הסתירה ליו"ט החולף בגלל 'רצה' לחוד, כי כבר בירך בעתו על הכוס "מקדש השבת"!", ע"כ דבריו שם.

ולי נראה מדברי קדשו של כ"ק אדה"ז מדלא כתב טעמו של הט"ז כלל, נראה ברור שלא סבר כטעמו כלל, וכן האלי' רבה בסוף סי' קפח כתב דראיותיו דחוקים, ולכן כתב כ"ק אדה"ז טעם אחר לגמרי, ומהוראת כ"ק אדמוהריי"צ אין ראיה לשיטת כ"ק אדה"ז (דהא אפשר דהי' לו נימוקים אחרים).

ב. עוד כתב "היוצא מכל זה שיש דברים מהווים סתירה ויש שאינם כן: תפלת ערבית, וכן הבדלה, מהווים סתירה, שלאחרי שאמרם כבר אי אפשר לו להזכיר קדושת היום החולף. ואף כשאמר רק 'ברוך המבדיל' מסיק רבנו ששוב לא יאמר 'רצה'. ואילו הזכרת מעין המאורע של עכשיו אינה מהווה סתירה להזכרת היום החולף, דהוי ב' קדושות עליו.

וא"כ ההוראה הנ"ל מרחיקה לכת יותר משוע"ר, שיכול להזכיר שני הקדושות גם היפך סדרן, כי "מקום יש בראש" עבור שתי הקדושות יחד", ע"כ דבריו.

קשה לי לפי דבריו מה חֵטְא חָטָא קידוש היום, דאמרינן בתפלת ערבית, הבדלה, ו'ברוך המבדיל' דמהווה סתירה, אבל קידוש היום אינו מהווה סתירה? (ולהעיר מקונטרס אחרון סי' רעא סק"ה).

ג. עוד כתב "וכשנמשכה סעודת השבת למוצ"ש שהוא פורים או חנוכה – הנה בשוע"ר שם כתב:

ויש אומרים . . אבל במוצאי שבת של חנוכה ופורים מזכיר של שבת ולא של חנוכה ופורים, לפי שכל יום שאין בו קרבן מוסף אין הזכרתו חובה בברכת המזון כמ"ש סי' תרפב (עיין לעיל סי"[ד]) ותרצה. והעיקר כסברא הראשונה.

וראיתי כמה מחברים חב"דיים שהורו כך, שלא לומר על הנסים. ואני תמה עליהם, שהרי מסקנת רבינו היא "והעיקר כסברא ראשונה", היינו כהט"ז –שלא לחשוש להסתירה!

וכשנמשכה סעודת פורים לתוך השבת – הנה בזה גם המגן אברהם מודה שיאמר 'על הנסים' ושוב יאמר 'רצה', ובלבד שלא התפלל ערבית", ע"כ דבריו.

והנה זה לשון המג"א בסי' תרצה סק"ט: "ומ"כ במרדכי כתוב בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים עכ"ל ובמט"מ ובמנהגים כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הניסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשובה סי' נ"ו. לכן נראה לי דיברך ברכת המזון תחלה ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך בהמ"ז", עכ"ל המג"א.

א) מדיוק הלשון "היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש" ולא "וחשכה ליל שבת" משמע דלא היה חיוב באותה שעה ליפרוס מפה ולקדש אם לא התפלל, ועל זה כתב המג"א שנראה לו דיברך ברכת המזון תחלה ואח"כ יתפלל ערבית. לפי"ז הכול הולך יפה לשיטתו דיאמר רק על הניסים (דהא לא עשה קידוש ולא התפלל ערבית).

ב) איפוא כתב שיאמר 'רצה'?

ד. ממשיך שם "בהמשך להנ"ל יש להעיר לענין המקבל תוספת שבת בדבור, אם יכול להתפלל מנחה אח"כ. שבדין המקבל שבת בהדלקת נרות, דעת הראשונים ברור שאינו יכול להתפלל אח"כ מנחה של חול. ואילו איש המדליק נרות שבת בברכה, אך בתנאי שאינו מקבל את השבת כעת, אין כאן כל סתירה ורשאי להתפלל מנחה אח"כ. אכן, אם יבטא בשפתיו לקבל עליו תוספת שבת בדיבור, שוב אינו רשאי להתפלל מנחה . . .

היוצא לדינא לפי כל הנ"ל: . . . המקבל שבת בדבור שוב אינו רשאי להתפלל מנחה", עכ"ד.

פתח בהמקבל תוספת שבת וסיים בהמקבל שבת! ויש חילוק גדול ביניהם דבהמקבל עיצומו של שבת כתב כ"ק אדה"ז בס' רסג סכ"ג אסור להתפלל מנחה, אבל בהמקבל תוספת שבת כתב בקוטנרס אחרון סי' רסא סק"ג "דלא עדיף התוספת שהוא עושה מביה"ש שהיא ספק כרת" וב"סדר הכנסת שבת" כתב כ"ק אדה"ז "אבל לענין תפלת המנחה שהיא מד"ס אין למחות ביד המקילין . . וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מד"ס בביה"ש בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת".

ה. עוד שם: "דתינח קדושת שבת נמשכת למוצאו, וכן בקדושת יו"ט, ולכן יכול להזכירם במוצאי יומו אע"פ שכבר קידש הקדושה של עכשיו".

להעיר מסי' תצא ס"ג דכתב כ"ק אדה"ז "דכיון שחשכה הוא לילה לכל דבר וכבר הלכה ממנו קדושת יו"ט"

ו. וממשיך: "אבל לא מצאנו 'המשך' ליום החול, ולכן אדרבה בזה שמקבל שבת בדבור ניתק עצמו מיום החול ושוב אינו יכול להתפלל התפלה של יום החול החולף".

א) תימה לי, הרי כתב לעיל (בשיטתו) דאם נמשכה סעודת פורים (דהיינו חול) לליל שבת יאמר ועל הניסים! ב) בהמשך של קדושת שבת למוצאו ג"כ אינו יכול להתפלל התפלה של יום השבת החולף!