סעיף לב - 1098
דיוקים בשו"ע אדה"ז הלכות נשיאת כפיים
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה
א. בשולחן ערוך סימן קכ"ח סעיף ל"ב מבאר רבינו הזקן דין ש"ץ כהן העוקר ממקומו לשאת את כפיו ואחר מקרא אותו לפני התיבה ואומר עד 'שים שלום'. וממשיך וז"ל: "... וכשהמקרא מסיים שים שלום יש אומרים שישא הש"ץ את כפיו אפילו אינו מובטח לחזור לתפילתו... ויש אוסרין עד שיהי' הש"ץ מובטח..." עכ"ל.
וצריך עיון קצת בלשונו של רבינו במה שכתב "אפילו אינו מובטח לחזור לתפילתו", שהרי מדובר כאן שהמקרא הוא המסיים שים שלום ולא הש"ץ, וכי צריך הש"ץ לסיים שים שלום גם כן אחר שהמקרא מסיימו בקול? ואם כן, באיזה אופן- בקול רם כחלק מחזרת הש"ץ או לו לעצמו בלחש.
ונראה לכאורה שהפירוש כאן הוא כמו שכתב הלבושי שרד על המגן אברהם שם ס"ק לג.
וז"ל המגן אברהם (על מה שכתב המחבר: " . . ואם המקרא כוון לתפלת ש"ץ מתחלה ועד סוף עדיף טפי שיסיים המקרא שים שלום"): "ומכל מקום צריך שיכוין הש"ץ למה שאומר המקרא ולכן בעינן שיהא מובטח [ב"ח] ובב"י משמע שאם המקרא מסיים לא בעינן שיהא הש"ץ מובטח לחזור לתפלתו", ע"כ לשון המגן אברהם.
ועל מה שכתב המג"א "שיכוין הש"ץ" כתב הלבושי שרד (וכן על דרך זה במחצית השקל) וז"ל: "טעם הדבר כיון שהוא עיקר המתפלל והוא אומר קדיש אחר התפלה לכן צריך שיכוין כדי שיהי' כאלו אמר בעצמו שים שלום", עכ"ל.
ולפי זה נראה לומר שמה שכתב רבינו "אפילו אינו מובטח לחזור לתפלתו" גם כן כוונתו בזה לומר שלא יכול לכוון לברכת שים שלום שאמר המקרא.
וצריך עיון למה לא פירש רבינו כוונתו בפירוש.
ב. שם בסעיף ל' כתב וז"ל: "אין השליח ציבור רשאי לענות אמן אחר (סיום) ברכה של כהנים מפני הטירוף שמא תתבלבל דעתו ולא יוכל לכוין לחזור לברכת שים שלום...".
ובסעיף ל"ב שם כתב רבינו, וז"ל: וכן ש"ץ שהוא כהן אפילו אין שם כהנים אחרים לא ישא כפיו מפני הטירוף שמא לא יוכל לחזור לתפלתו לדעת לכוין ולהתחיל בשים שלום שדעתו מטורפת מאימת הציבור... עכ"ל.
וצריך עיון למה מוסיף רבינו בסעיף לב שהטירוף הוא מאימת הצבור, ולא סתם שתתבלבל דעתו ולא יוכל לכוין לחזור לברכת שים שלום, על דרך שכתב בסעיף ל'.
ולהעיר, ששאלה זו ישנה גם על פרש"י למשנה בברכות ל"ד:, שאת המילים: "זה העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף" פירש"י "שלא תטרף דעתו ויטעה", ואילו על מה שכתוב שם במשנה: "ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו" פירש"י: "שמא לא יוכל לחזור לתפלתו... שדעתו מטורפת מאימת הצבור".
וצ"ע.