סעיף ג - 1062

הפסק בתפילה

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

איתא בשו"ע כ"ק אדה"ז )סי' קיא, ג( "...ואין איסור כלל להפסיק (בעניני התפלה וצרכיה) בין תפלת לחש לתפלה שבקול (אבל להתעסק בדברים אחרים אסור עד אחר נפילת אפים כמו שיתבאר בסי' קל"א)."

אבל יש להעיר דבסי' קל"א, א כתב "אבל אם הפסיק ועסק בדברים אחרים אחר התפלה שוב אין תחינתו נשמעת כל כך לכן אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים (אע"פ שמן הדין אין איסור בדבר שהרי עיקר נפילת אפים היא רשות)"!

עוד נכתב שם "ומכל מקום א"צ ליזהר אלא מלהפסיק ולעסוק בדברים אחרים לגמרי אבל שיחה מועטת אין לחוש וכל שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי יכול לילך אחר התפלה למקום אחר ליפול שם על פניו."

לכאורה יש לברר איפוא צריך להיות ה"סוף פסוק":

דמצד א' יש לפסק כך: "ומ"מ א"צ ליזהר אלא מלהפסיק ולעסוק בדברים אחרים לגמרי אבל שיחה מועטת אין לחוש. וכל שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי -יכול לילך אחר התפלה למקום אחר ליפול שם על פניו." (וכן הוא בדפוסים החדשים של השו"ע המנוקדת ומפוסקת.)

אבל קשה על ה'תנאי' שמציג - שאם שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי רק אז יכול לילך למקום אחר ליפול שם על פניו א) דבמקור הדברים (ספר חסידים סי' י"ח ורמב"ם הל' תפילה פ"ה הי"ד) לא כתב אלא "ומותר לאדם להתפלל במקום זה, ולנפול על פניו במקום אחר". ב) מה הסברא דאם הפסיק אינו רשאי לילך למקום אחר ליפול על פניו?

ומצד הב' י"ל "ומ"מ א"צ ליזהר אלא מלהפסיק ולעסוק בדברים אחרים לגמרי אבל שיחה מועטת אין לחוש וכל שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי. יכול לילך אחר התפלה למקום אחר ליפול שם על פניו." ופירושו: א"צ ליזהר אלא מלהפסיק ולעסוק בדברים אחרים לגמרי (עד כאן מדובר בענין הפסק של עסקה בדברים אחרים), אבל [אם הפסיק ב]שיחה מועטת אין לחוש כל שאין מפסיקין בדברים אחרים לגמרי (וכאן מדובר בענין הפסק של שיחה בדברים אחרים).

אבל עדיין קשה א) דא"כ היה צריך להיות "כל שאין מפסיקין" (בלי ווא"וו) וגם "ויכול לילך" (בהוספת ווא"וו).