פיענוח קונטרס אחרון סי' ע סק"א

X

1) בשוע"ר סוס"א כותב (בחצע"ג): "ואם רצו לברך גם שאר ברכות של קריאת שמע, וגם פסוקי דזמרה וברכותיה – הרשות בידם".

2) ס"ב: "טומטום ואדרוגינוס חייבין [בציצית] מספק, ויתעטפו בלא ברכה". וברמ"א שם: "ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא – גם הם יברכו".

3) במ"א שם בריש הסימן (בשם השל"ה, שער האותיות אות ק', קדושה בסופו): "נשים פטורות [מקידוש לבנה], דמ"ע שהזמ"ג הוא, ואע"ג דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה, מ"מ מצוה זו אין מקיימים, מפני שהם גרמו פגם הלבנה". מבואר דאי לאו הטעם "שהם גרמו הפגם" – היו מברכות. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.

4) לכאורה הוא ט"ס, ואולי צ"ל: ובשל"ה (והוא השל"ה המובא במ"א שם).

5) מזה שהשל"ה והמ"א שם לא חילקו בין ברכת המצות שיש בהן "וצונו" לבין ברכת הלבנה שאין בה "וצונו", מבואר שאין לחלק ביניהן, ונשים יכולות לברך כל הברכות, בין ברכות שיש בהן "וצונו", ובין ברכות שאין בהן "וצונו", כמו ברכות ק"ש וברכות פסוקי דזמרה (אלא אם כן יש סיבה שלא תברכנה, כמו ברכת הלבנה). [אלא שצ"ע למה רבנו הכניס בפנים קטע זה בחצע"ג].

ודלא כרמ"א שמחלק ביניהן, שכן בסי' יז מתיר לנשים לברך ברכות על מ"ע שהזמ"ג שיש בהן "וצונו", ואילו בסי' רצו ס"ח כותב שנשים "לא יבדילו לעצמן", ולכאורה הטעם הוא מפני שאין בה "וצונו" (דהיינו שאינן מקבלות שכר עליה אפילו כמי שאינן מצוות ועומדות).

אמנם המ"א שם סקי"א מבאר טעם הרמ"א באופן אחר (אף שהוא עצמו אינו סובר כן): ד"מצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך, אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות, ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה".

וכן הט"ז שם סק"ז מבאר טעם הרמ"א באופן אחר, משום שבהבדלה יש "תרתי לפטור, שהוא מדרבנן אפילו באנשים, והוא מצות עשה שהזמן גרמא".

אבל רבנו בקו"א סק"ג דוחה דבריו, ומביא הוכחה "מהלל דראש חודש ולולב בשאר ימי החג", שנשים מברכות עליהם אף שהן מדרבנן והזמן גרמן. ומתוך כך נדחה גם טעם המ"א, שהרי הלל היא מצוה שאין בה עשיה, ובכל זאת נשים מברכות עליה.

ובכל אופן למעשה פוסק רבנו בסי' רצו סוסי"ט שנשים יכולות לברך ברכת הבדלה לעצמן, אע"פ: א) שאין בה "וצונו", ב) שאין בה עשיה, ג) שהיא דרבנן. וכן בסי' תפט ס"ד מתיר לנשים לברך על ספירת העומר (אע"פ שהיא דרבנן ואין בה עשיה).

6) גם אם לא היה מפורש שאין חילוק בין הברכות, כדלעיל.

7) שהרי אם ברכת "וצוונו" אנו מתירים להן לברך, אע"פ שלא נצטוו, כל שכו ברכות שאין בהן נוסח זה – שבודאי יכולות לברך אע"פ שפטורות מהן. וראה גם רא"ש קידושין פ"א סי' מט שאין להוכיח ממה שאשה מברכת ברכה שאין בה "וצונו" לענין ברכה שיש בה "וצונו", שהרי האשה לא מצווה. ומזה מובן שאם האשה יכולה לברך ברכה שיש בה "וצונו" אע"פ שלא נצטוית, כל שכן שיכולה לברך ברכה שאין בה "וצונו", כמו ברכות ק"ש ופסוקי דזמרה.