סעיף יג - 1088

אמירת פסוקי דזמרה במהירות כדי להתפלל שמו"ע במנין

הרב אברהם אלאשוילי

מעורכי המהדוה"ח של שוע"ר

בשוע"ר סי' נא סי"ג כתב אדה"ז: "אין אומרים הזמירות במרוצה כי אם בנחת, מלה במלה, כדי לכוין בהם יפה. ואותן שאומרים אותם במרוצה (כשיש שם מנין) – לא יפה הם עושים, שמקצרים בשבחו של מקום בשביל שאילת צרכם, היש מושל שיתרצה בכך".

פירוש הדברים: לא יפה עושים אלו שאומרים פסוקי דזמרה במהירות בשביל להספיק להתפלל תפלת שמו"ע במנין (זהו הפירוש "כשיש שם מנין" המובא בחצע"ג. וכן פירש בבדה"ש סי' יח סקי"ב), מפני שסיבת מהירותם בפסוקי דזמרה הוא כדי להתפלל שמו"ע בצבור, וכוונתם בשביל בקשת צרכיהם, כי תפלת שמו"ע בצבור "היא רצויה ומקובלת" (כלשון אדה"ז בריש סי' נב), והם רוצים שתקובל בקשת צרכיהם שבתפלת שמו"ע. ועל כן אמר שאין זו הנהגה נכונה, משום "שמקצרים בשבחו של מקום בשביל שאילת צרכם", והקב"ה לא יתרצה לקבל תפלתם באופן כזה.

[ואפשר גם שמדובר שכל המנין אומר במהירות פסוקי דזמרה, בשביל שרצונם להגיע לעיקר, שהיא בקשת צרכיהם בתפלת שמו"ע].

אך יש להבין למה הכניס רבנו התיבות "כשיש שם מנין" בסוגריים, שהרי מקור הדין הוא מ"ארחות חיים" (דין מאה ברכות אות לג. הובא בב"י סי' נא), ושם מובא מפורש "כשיש שם מנין". אמנם הלבוש ס"ט העתיק את דברי ה"ארחות חיים" בהשמטת התיבות "כשיש שם מנין", אבל הא גופא צריך להבין למה השמיטו?

והנה ידוע שכל ספק שהיה לאדה"ז בדין הכניסו בחצע"ג, ואף כאן יש לומר שאדה"ז הסתפק בדבר: האם דין זה נכון גם שממהר בפסוקי דזמרה בשביל להתפלל בצבור [וכן גם כשהצבור כולו ממהר בפסוקי דזמרה בשביל שרצונם להתפלל שמו"ע במנין], או שמדובר רק כשמתפלל ביחיד, שאז הוא ברשותו ויכול להתפלל לפי הקצב שלו, שאין לו למהר, משום שבאופן כזה לא תקובל בקשת צרכיו בשמו"ע.

וטעם הספק מבואר במה שנכתב בשולי הגליון על התיבות "כשיש שם מנין", וז"ל: "עיין סימן נב, וצריך עיון". שיש לומר שהערה זו נכתבה ע"י אדה"ז בעצמו, כדי לבאר מדוע הכניס התיבות "כשיש שם מנין" בחצע"ג (ודלא כמו שהבין בבדה"ש שם שבתיבות "כשיש שם מנין" מתורץ הצ"ע שבשוה"ג).

דהנה בריש סי' נב כותב אדה"ז: "תפלת צבור היא רצויה ומקובלת לעולם .. לפיכך מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה – יש לו לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל עם הצבור, שפסוקי דזמרה גם כן לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהיה רצויה ומקובלת על ידי שמסדר שבחו של מקום תחלה ואחר כך יתפלל, ואם כן מוטב להתפלל עם הצבור, שאז תפלתו מקובלת ודאי".

כלומר, בשני אופנים תפילת האדם בשמו"ע תהיה "רצויה ומקובלת": א) ע"י ש"יסדר שבחו של מקום תחלה" בפסוקי דזמרה (ויאמר אותו "בנחת מילה במילה", כדלעיל) "ואחר כך יתפלל". ב) ע"י שמתפלל שמו"ע בצבור. וכותב אדה"ז שלענין קבלת התפלה, הרי שתפלת שמו"ע בצבור עדיפה על הקדמת פסוקי דזמרה לפני שמו"ע, משום שבאופן זה אמנם תפלתו "רצויה ומקובלת", אך אין זה בוודאות, אבל כשמתפלל שמו"ע בצבור – "תפלתו מקובלת ודאי". ולכן פוסק אדה"ז שיש לאדם לדלג על פסוקי דזמרה (ולפעמים אפילו את כולו), בשביל להתפלל שמו"ע במנין.

[אם כי למעשה אין אנו נוהגין כן ע"פ דברי האריז"ל שהתפלה היא ע"פ ד' שלבים ולא ניתנת לדילוג. ואכ"מ].

ולכן מקשה אדה"ז בסי' נא בשוה"ג על התיבות "כשיש שם מנין", שאין זה מתאים עם המבואר כאן, שכן איך אפשר לומר על מי שמתפלל הזמירות במרוצה כשמתפללים במנין: "היש מושל שיתרצה בכך", והרי מבואר שתפילת הצבור "היא רצויה ומקובלת לעולם", כלומר היא מקובלת באופן "ודאי" בכל מצב. ומחמת שאלה זו הכניס אדה"ז תיבות אלו בסוגריים.

ובטעם הדבר שלא השמיט תיבות אלו לגמרי כמו שעשה הלבוש, יש לומר שמצד שני יש סברא לומר, שאולי יש עדיפות לדלג על פסוקי דזמרה לגמרי מאשר לומר אותה במרוצה, שאז יש בזה זלזול ופגיעה במלך, ולכן גם כשיש שם מנין אין לעשות כן. אלא שמאידך אין זה מתאים עם הקביעה שתפלת הצבור מקובלת "לעולם", שמשמעו גם כשאומר פסוקי דזמרה במרוצה. וחזר הדין, ונשאר הדבר בצ"ע ובספק.

הרי לנו דוגמא של ספק בדין בשוע"ר הנמצא בחצע"ג (כמו הרבה הלכות כיו"ב), שאדה"ז עצמו מבאר למה הסתפק בו ושלכן הכניסו בחצע"ג.

ולמעשה במקרה שאדם מתפלל במנין ואינו יודע אם להתפלל פסוקי דזמרה במהירות בשביל להתפלל שמו"ע בצבור או שיתפלל במתינות, הרי לכאורה נראה לומר שאיך שיעשה תהיה הנהגתו רצויה, כי לשתי ההנהגות יש מקום בהלכה.

והנה כל זה בצבור, אך כשמתפלל ביחיד, הרי ודאי צריך לומר פסוקי דזמרה "בנחת מלה במלה", ואז תהיה "תפלתו רצויה ומקובלת".