סעיף א - 1048

הנחת תפילין "מיד" אחר עטיפת הטלית*

הרב משה אהרן צבי ווייס

בית חב"ד שערמאן אוקס, קאליפורניא

כתב רבינו בשלחנו (ריש סי' כה) ואחר שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין מיד, כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה עכלה"ק.

והנה רבינו נמשך בזה אחר לשון הטור כי המחבר השמיט תיבת מיד.

וז"ל הטור ריש סי' כה ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד כדי שיהיו מצויין לו בשעת ק"ש ותפלה. ופי' שם הב"ח דלא כמקצת בני אדם בזמנינו שאין להם תפילין וסומכין על חבריהם שמשאילין להם תפילין לאחר שיוצאין ידי חובתם דא"כ יגיע הרבה פעמים דבשעה שמגיע לק"ש ותפלה אין תפילין בידו להניחן ועונשו גדול וכו' עכ"ל. ומציין למש"כ לעיל סוף סי' יז דתפילין צריך לקנות לעצמו ע"ש.

מובן מדברי הב"ח שמש"כ הטור שיניח תפילין מיד הוא רק כדי להיות בטוח שיהי' לו תפילין כשיגיע לק"ש ותפילה. דאם יצטרך לשאול התפילין מאחר, לפעמים לא יהיו לו להניחם בשעה שהוא קורא ק"ש ותפלה. ואין זה מצד איזה גדר במצות תפילין עצמו, ודו"ק.

אלא שקצת קשה להעמיס ביאור זה דהב"ח בדברי רבינו דהרי רבינו שינה מלשון הטור טובא וכ' (לא כהטור שכ' שיהו מצויין לו – וכדפי' הב"ח, אלא) וזלה"ק כדי שיהו עליו בשעת ק"ש ותפלה, ומזה ששינה רבינו מלשון הטור משמע שהדיוק הוא להניחן מיד שכבר יהו עליו ולא רק כדי שיהו מצויים אצלו בשעת ק"ש ותפלה אלא שצריך להניחם סמוך להטלית, וצריך ביאור בטעם השינוי ומהו הטעם שצריכים להניח התפילין מיד אחר הטלית?

ונראה לבאר, דהנה בהא דמקדימין הטלית לפני התפילין מצינו כמה טעמים.

א) כתב המחבר שם ריש סי' כה אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקודש – שמקור טעם זה הוא במהר"י ווייל (דינין והלכות סי' כ) וכבר שקו"ט בזה טובא השאג"א סי' כח והדגול מרבבה על אתר וראה בשיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע פר' שלח תשי"ב, ובשו"ת בית יצחק או"ח סי' יז וכן במשנ"ב בביאור הל' ריש סי' כה, דקאי על האדם ולא על החפצא. ועוד חזון למועד.

ב) דציצית שקולה כנגד כל המצוות (נמוק"י).

ג) דאין מעבירין על המצוות. ראה ב"י וט"ז. ובס' מור וקציעה מהיעב"ץ.

ד) דציצית תדיר, דנוהג בשויו"ט ותדיר קודם.

והנה, אף דהמחבר כתב דהטעם דמקדימין טלית לתפילין הוא מצד מעלין בקודש, הנה רבינו לא הביא טעם זה כלל, והביא (שם סעי' ב) רק טעמא דתדיר, דזלה"ק שם – כדי להתעטף בהציצית קודם הנחת התפילין שהרי מצות ציצית היא תדירה שנוהגת בין בחול בין בשבת ויום טוב ותפילין אינן נוהגין בשבת ויו"ט ותדיר קודם לשאינו תדיר. עכלה"ק.

ובהא דכ' הנמוק"י דציצית לגבי תפילין הוי תדיר משום דתפילין אינו נוהג בשבת ויו"ט, הק' השאג"א (סי' כח, וכן בהגהות חת"ס על אתר) טובא דלפי דעת הרמב"ם דאפילו כסות יום פטור בלילה נמצא שלילה לאו זמן ציצית משא"כ תפילין מה"ת חייב גם בלילה לדעת רוב פוסקים, אלא שרבנן גזרו משום שמא יישן ויפיח בהן, נמצא לפי"ז דמצות תפילין תדירה ממצות ציצית שאינה נוהגת בלילות מדברי תורה, משא"כ תפילין מה"ת נוהג גם בלילה. ואע"פ דציצית נוהג גם בשבת ויו"ט משא"כ תפילין, מ"מ מה שנוהג בלילות – לאפוקי ציצית – נעשה יותר תדירה מהא דשבת ויו"ט של ציצית! ע"ש בשאג"א.

ואפילו את"ל דקיי"ל כדעת הרא"ש דכסות יום חייב בלילה, וא"כ נמצא דציצית הוי תדיר ביחס לתפילין, הרי פסק הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ט הל' ב) דאם היו לפניו תדיר ומקודש איזה מהם שירצה יקדים. ולמה לא להקדים התפילין שעכ"פ לכמה דעות הם גם תדירים, ותיפוק לי' מהמבואר בהמשנה בזבחים דכל המקודש מחבירו קודם לחבירו.

ונראה דמטעם זה השמיט רבינו טעמא דהמחבר – דבשלמא לפי הטעם דמעלין בקודש הי' נראה לומר (או מצד קדושת החפצא או מצד קדושת האדם ואכמ"ל) דיתעטף בציצית ואח"כ לעלות בקדושה ויניח תפילין.

אבל רבינו לא נחית לסברא זו, ואולי משום קושיית המפרשים שמקודש קודם ולכן בחר בהטעם דתדיר קודם.

ובהגהות יד אפרים על אתר הפליא לבאר הא דהוסיף המחבר טעם מחודש דמעלין בקודש אף שלא הביאו בב"י, ע"ש דביאר דהא דכ' המחבר דיניח תפילין אחר שלבש ציצית דמעלין בקודש אי"ז הטעם העיקרי (כי בשני מצוות אינו שייך מעלין בקודש רק במצוה אחת וכדהקשו רבים על המחבר), אלא הטעם העיקרי הוא משום שציצית תדירה ותדיר קודם. וכן לא בא לומר אלא שלא תיקשי מדין מקודש דנימא דתפילין שהוא מקודש יהי' קודם, לזה מביא המחבר שיש בתפילין אחרי ציצית גם מעלת מקודש (דמעלין בקדושה) עכ"פ במקצת מכיון שהוא מצוה שבגוף (ע"ש) שוב אזלינן בתר תדיר ומקדימין הציצית. ע"ש דבריו הנפלאים.

שעפי"ז מבואר למה הדגיש רבינו דוקא מעלת תדיר על כל שאר הטעמים (ובזה יהי' נכלל גם מעלת המעלין בקודש דמביא המחבר אף שרבינו אינו מביאו במפורש).

ולחדודי יש להוסיף שמנהגינו (וכן מנהג רוב חסידים) להעדיף תדיר על מקודש, והוא:

דבהל' חנוכה (או"ח סי' תרפא) פסק המחבר (והרמ"א) שבמוצ"ש חנוכה מדליקין נרות חנוכה ואח"כ עושים הבדלה.

והט"ז שם חולק ופוסק (כהמהר"ל) שמקודם עושים הבדלה ואח"ז מדליקין נרות חנוכה וטעמו משום תדיר קודם, ומביא שזה כדעת ב"ה שהלכה כמותן בקידוש ליל שבת שמברכים תחלה על היין ואח"כ על היום שתדיר מכריע.

וי"ל שהמחבר אזיל לשיטת הרמב"ם דתדיר ומקודש איזה שירצה יקדים וא"כ צריכין למצוא טעם נכון למה צריכין להקדים הציצית להתפילין והוא מצד מעלין בקודש. אבל רבינו ס"ל כמו הט"ז ודעימי' – וכ"ה לפי מנהגינו שבבית מבדילין ואח"כ מדליקין – משום דאפי' בתדיר ומקודש תדיר קודם – ובגלל זה אין רבינו מביא כאן בהל' תפילין בכלל טעמא דהמחבר דמעלין בקודש כיון דלדידי' לא צריכין לזה דתדיר תמיד מכריע. כ"ז לחדודי.

אלא כדי להדגיש טובא טעם זה דתדיר קודם הוסיף רבינו שאחרי שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד כדי להדגיש שהטעם שלבש ציצית קודם הוא משום תדיר. דאילו לפי הטעמים האחרים – מעלין בקודש, מעבירין, ושקולה כנגד כל המצוות, אין הכרח להניח התפילין מיד דכל זמן שמניחם אחר הציצית כבר קיים (או שלל) טעם זה דלהטעם דמעלין בקודש, או שקולה כנגד כל המצוות, אין הכרח להדגיש זה מיד משא"כ לטעמא דתדיר.

בסגנון אחר: כדי להדגיש טעמא דתדיר קודם, צריך להיות האינו תדיר מיד אחרי התדיר, דאם לא, אין היכר דזהו מטעם תדיר כי יכול להיות שלא הי' יכול לעשותו קודם, לזה צריך להיות מיד אחרי התדיר לעשות האינו תדיר, אבל להטעמים אחרים לא צריך להדגיש זה כ"כ.

ובעזה"י מצאתי כסברתי מפורש בפמ"ג, דכתב המחבר לקמן בסעי' ב ז"ל מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין בביתו וילך לבוש בציצית מוכתר בתפילין לבית הכנסת. עכ"ל.

וכ' המג"א (ס"ק ג) בביתו וז"ל דוקא כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין עכ"ל.

וכ' הפמ"ג (בא"א סק"ד) וז"ל התם חשיבות וכאן תדיר, אלא דאפילו בתדיר אם אין רוצה לעשות שניהם מיד לא שייך תדיר קודם עכ"ל. והוא ממש כדברינו, דמטעמא דתדיר צ"ל מיד.

ופוק חזי דגם בסעי' זה הוסיף רבינו על דברי המחבר שם תיבת מיד, דזלה"ק (ס"ו) והרוצה לצאת ידי כולם ילבוש טלית קטן בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת ואח"כ יניח תפילין מיד ג"כ בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת. ואז ילך לבית הכנסת לבוש בציצית ומוכתר בתפילין. עכלה"ק.

מפורש ומבואר דהיות דהטעם להקדמת ציצית לתפילין לדעת רבינו הוא רק מטעמא דתדיר – ודלא כהמחבר מטעמא דמעלין בקודש – לכן מוכרח להדגיש זה ולהניח תפילין מיד אחרי העיטוף בציצית. ודלא כטעם הב"ח דהוא מטעמא דיהו מצויין לו בשעת ק"ש ותפלה, דלטעם הב"ח אי"ז מצד גדרי מצות תפילין אלא סיבה צדדית שיהי' לו תפילין בשעת ק"ש וכו', אלא שטעם רבינו הוא מטעם מצות תפילין עצמה שמיד אחרי העיטוף צריך שיניח תפילין כדי שיהיו עליו וכדלעיל.

והכל כפתור ופרח.

יוצא מזה, לכאורה, חידוש דין, דיש לדייק להניח התפילין תיכף אחרי העיטוף בהטלית, אלא דלא ראיתי שמדייקים לנהוג כן.