סעיף ט - 1105 [גליון]2
ביאור בשוע"ר סימן ח סעיף ט (גליון)*
הת' מאיר חיים בריקמאן
תלמיד בישיבה
בגליון הקודם (א׳קג) כתב הרב אברהם אלאשוילי שליט"א ביאור נרחב ויפה –כיד ה׳ הטוב עליו- על מה שכתב כ״ק אדה״ז בשו״ע (סי׳ ח׳ סעי׳ ט׳), ש"נהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידן למטה שמעלין בקודש ואין מורידין והאר"י ז"ל לא היה מקפיד".
וברצוני להעיר ולהוסיף בזה כמה פרטים.
מקור דברי אדה"ז לעשות עטרה ממשי דוקא
א. בהערה 1 שם הביא הרב הנ"ל כמה מקורות למה שכתב אדה״ז ש"נהגו לעשות עטרה" וז״ל "יש"ש יבמות פ"א סי' ג. של"ה מסכת חולין פרק נר מצוה (בשם עמק הברכה ח"ב סי' יג). מ"א סק"ו״.
ובהערה 2 על מה שכתב אדה״ז שיש לעשות העטרה ״מחתיכת משי״ כתב וז״ל ״צ"ע מקור דברי רבנו אלו, כי לא נזכר כן בפוסקים דלעיל. ואולי כתבו מסברא משום שמשי הוא בד חשוב, וראוי שיעשו ממנו עטרה. וכיום יש נוהגים לעשות עטרה מכסף״.
ונראה שיש להעיר ע״ז שאכן בהיש״ש ובהשל"ה לא כתב שיש לעשות עטרה ממשי, אבל בהמ"א[1] כתב שם "ונהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו, שיהיו לעולם לפניו"[2].
ולהעיר מלשון השל"ה ש"נוהגים לעשות עטרה תפארת להכיר שהוא חלק הראש".
טעמו של הרב הנ"ל שאין מקפידים בט"ק, וקושיא עליו
ב. בהערה 4 כתב וז"ל "והנה ביש"ש ובשל"ה ובמ"א מובא טעם נוסף לדבר, והוא ממה שאמרו בירושלמי שבת פי"ב ה"ב: "קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון". אך אדה"ז לא העתיק טעם זה. ויש לומר הנפק"מ בין שני טעמים הוא לענין טלית קטן, האם צריכים להקפיד ללבוש את הטלית תמיד באותו אופן שלבש פעם ראשונה, כדי שאותן הציציות יהיו תמיד לפניו ולא לאחריו? לפי הטעם ש"מעלין בקדש ואין מורידין", דהיינו שהציציות שלמעלה לא יהיו למטה, זה שייך רק בטלית גדול, שהציציות שלפניו הן בחלק העליון, והציציות שלאחריו בחלק התחתון. אך בטלית קטן אין זה שייך, שהרי כשלובשים אותן הן פחות או יותר באותו גובה, הן מלפניו והן מלאחריו. וזו דעת אדה"ז. אך לפי הטעם שאין לשנות מצד הענין ש"קרש שזכה להנתן בצפון תמיד ישאר בצפון", אז גם בטלית קטן יש להקפיד כן, שלא להחליף פנים באחור. וזו דעת הפוסקים הנ"ל.
ולמעשה מובא ב"פסקי תשובות" שיש להקפיד לעשות סימן גם בטלית קטן, ע"י שהחלק שלפניו פתוח קצת, או שעושין כמין ציצין בצד הקדמי של הטלית קטן, כדי שלא יתחלפו הצדדים, וכמבואר הטעם לעיל.
אך מנהג חב"ד כנראה לא להקפיד על כך, ועל פי המבואר לעיל מובן, שכן אדה"ז העתיק רק הטעם ש"מעלין בקדש ולא מורידין", וזה אין שייך בטלית קטן, כנ"ל." עכ"ל.
ג. ונראה להעיר ע"ז שלכאורה אף אם אומרים שהטעם שאין להפוך הט"ג הוא משום "מעלין בקדש ואין מורידין", לכאורה ה"ה גם אצל ט"ק, כי הכלל של "מעלין בקדש ואין מורידין" אינו מיוחד ללמעלה במקום אלא הכוונה הוא ללמעלה בחשיבות, ולדוגמא מה שמצינו בנוגע לציצית גופא מה שכתב במנחות[3] גבי עשיית הציצית "וכשהוא מסיים מסיים בלבן מעלין בקודש". וראה פירש"י שם "דכשמטיל חוטין בטלית מתחיל בלבן ומסיים בלבן ולא בתכלת משום מעלין בקודש, ולבן יש בזה מעלה כיון דמתחיל בה ולכן מסיים בה".
ועיין עוד בשו"ע[4] שכתב "אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקדש".
[וכהנה רבות כגון מה שאמרו ב"ה[5] גבי נרות חנוכה שבכל לילה יש להוסיף נר אחד כי "מעלין בקדש ואין מורידין"].
ולכאורה פשוט שהציצית שמלפניו הם חשובים יותר מהציצית שמלאחוריו, כמו שבכלל שהדבר שלפניו הוא יותר חשוב מדבר שלאחוריו, וכן רואים בנוגע לציצית בפרט כמה מעלות אצל הציצית שלפניו, לדוגמא שהציצית שלפניו זכו שמברכים עליהם ברכת "ברוך שאמר[6]", ועוד מה שנוהגים להסתכל בב' ציצית שלפניו (דוקא) כשאומרים "וראיתם אותו" שבק"ש[7].
[וכן עיין עוד בלקוטי תורה (קרח עמ' נד, א') ביאור מעלת הציצית שלפניו ואיך שהציצית שמלאחוריו הם רק הקדמה להציצית שלפניו, ע"ש].
ולכן לכאורה פשוט שאי אפשר לומר שהטעם שאין מקפידים "שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו" בט"ק הוא משום שאדה"ז כתב רק הטעם של "מעלין בקדש ולא מורידין"[8].
אופן אחר בהטעם שאין מקפידים בט"ק
ד. אבל מה שמסיים "מנהג חב"ד כנראה לא להקפיד על כך", הנה גם אני שמעתי כן מאאזמו"ר הרה"ח הרה"ת ר' מ"מ הכהן אראנאוו שליט"א וכן מעוד כמה מזקני החסידים שלעולם לא שמעו ולא ראו שיש להקפיד אצל ט"ק "שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו"[9].
ולכן נראה שאפשר לתרץ באו"א, והוא ע"פ דיוק בלשון אדה"ז[10] שכתב "נהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידן למטה" אבל בהמ"א לא כתב "ולא יורידן למטה" אלא כתב "ונהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו, שיהיו לעולם לפניו" ותו לא.
וי"ל שזה שהוסיף אדה"ז "ולא יורידן למטה" הוא ללמדנו שלפי השל"ה צריך לדייק רק אם מוריד הציציות מעל הראש, אבל אצל ט"ק שאינו מורידו מהראש - כי הן פחות או יותר באותו גובה, הן מלפניו והן מלאחריו - אין צריך לדייק "שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו"[11] [12].
ה. אבל איברא שאין צריך להזדקק לזה, לפי שנראה לומר שאין חוששים למה שכתב השל"ה "שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו" כלל (אפילו בט"ג), מאחר ש"האר"י ז"ל לא היה מקפיד", וי"ל שזה מתאים לזה שבסידור לא הזכיר אדה"ז שיטת השל"ה (בנוגע לדין זה) כלל[13], ויש לומר שהוא ע"פ הכלל שהסידור מיוסד על דעת האר"י ז"ל[14] ובהרבה מקומות בהסידור סתם כמנהג האר"י ז"ל[15], וכנראה שה"ה כאן (וכידוע שהלכה למעשה תפסינן כפסקי הסידור שהם משנה אחרונה[16]).
דברי האשכבתא דרבי בטעם מנהגנו בט"ג
ו. ובהערה 6 שם, הביא בקיצור דברי אשכבתא דרבי בנוגע לטעם מנהגינו שאין עושים עטרה מבחוץ אבל עושים בד (ממשי) בחלק הפנימי של הצד העליון. ויש להאריך ולבאר את זה.
באשכבתא דרבי הערה י"ז כתב "וכפי סיפור א׳ המקובל אצל חסידי חב״ד נראה שגם חסידי אדמוה״ז הי׳ מקודם מנהגם ג״כ לעשות עטרות [מכסף], וכידוע הספור שכאשר לקחו את אדמוה״ז אחר חה״ס תקנ״ט למאסר הידוע, והי׳ נצרך כסף תועפות ראם להצלתו, גזרו אז ראשי ומנהיגי גדולי החסידים שכ״א מאנ״ש יסירו העטרות של כסף מטליתיהם וינדבום לקופת ההצלה, הרי שהיו מקודם נוהגים לעשות עטרות [מכסף]. . ולפי השערתי באמת מאז הוא שנשאר המנהג אצל חסידי חב״ד שלא לעשות עטרות [מכסף]".
וממשיך שם לבאר הטעם שהאר"י ז"ל לא היה מקפיד ע"ז, וז"ל "ומה דלא חש האריז״ל משום הורדת קדושה כדחש לה השל"ה הק', י״ל דלא ס״ל כלל להאריז״ל שיש בזה משום הורדת קדושה. דלא דמי לקרשי המשכן, דקרשי המשכן הם גוף הקדושה ושייך בזה הורדת קדושה, אבל בציצית הטלית עצמו אינו גוף המצוה, כי בעיקרו הרי הוא בגד, רק שעל בגד בת ד׳ כנפות חייבה התורה להטיל ציצית, ולא שייך בזה בכלל הורדת קדושה, ומצד הציצית עצמם בוודאי לא שייך שום מעלת קדושה באחת על חברתה, שכל הד׳ כנפות מחויבים בציצית".
[ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם[17], ושו"ת רב פועלים[18] ועוד[19], שתירצו טעמים אחרים לזה שהאהר"י ז"ל לא חש למה שכתב השל"ה].
ומסיים "ובכל אופן תראה בזה, שמנהג חב"ד הוא באמת מנהג היותר יפה ומשובח. דמצד אחד נזהרים שהצד שלפניו יהי' לעולם לפניו, לצאת בזה חששו של השל"ה הק' שהביא סמוכין לזה מקרשי המשכן אבל מצד שני אדרבה, נזהרים בדוקא שלא לעשות עטרה הנכרת לכל, מטעם החשש שכתב הלבוש שלא יהי' נראה כאילו הטלית בעיקרו הוא לכסות הראש, דאז הרי פטור הטלית מציצית".
אופן אחר בטעם מנהגנו בט"ג ע"פ מה שנתבאר לעיל
ז. והנה ע"פ מה שכתבנו לעיל אות ה' שאנו אין מקפידים למה שכתב השל"ה "שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידן למטה", יש לומר שהטעם שעושים בד בפנים אינו כדי לוודא שהצד שלפניו יהי' לעולם לפניו, כ"א משום מה שכתב בשיורי כנסת הגדולה[20] דמה שנוהגים לעשות עטרה "הוא מפני שמקום הנחת הטלית בראש בלה מהרה משאר הטלית, נתנו דבר אחר על גבו כדי של יתבלה מהרה. וכיון שהוצרכו לכך מפני החיזוק, לכבוד ולתפארת עושין העטרה משאר בגדים מכלי מלת[21]".
[ועיין עד"ז בערוך השולחן[22] "שתופרים חתיכה תחת ראש הטלית שלא יתקלקל מפני הזיעה"].
ולכן י"ל שזה שעושים הביטנה בפנים הוא מפני שאז מהני יותר שלא יתבלה במהרה, כפשוט, א"נ משום שאכן חוששים להחשש המובא בלבוש (סי' י' ס"י), שלא יהיה נראה שעיקר הטלית הוא על הראש, היפך הדין שעיקר הטלית הוא מה שמכסה את גופו, ולכן כשעושים הביטנה בפנים אינו נראה כ"כ.
וזה שנוהגים לעשות הביטנה ממשי דווקא, הוא (כמ"ש הרב א.א. שליט"א בהערה 2), משום שמשי הוא בד חשוב, ומאחר שעושים ביטנה, יש לעשותה באופן שוסיף נוי בהטלית ולא להיפך ח"ו, כמ"ש כ"ק אדה"ז בשולחנו (סי' כ"ד סעי' ג'), "מצוה לעשות טלית נאה [..] שנא' "זה אלי ואנוהו" - התנאה בפניו במצוות"[23] – "ומסתימת לשונו משמע דס"ל לרבינו דהתנאה לפניו במצות הוא מן התורה"[24].
הטעם שלא עושים עטרה של כסף
ח. אבל עצ"ע למה לא עושים בנוסף לזה עטרה של כסף מבחוץ כדי לקיים "זה אלי ואנוהו" בשלימות יותר, (היינו אף אי תימא שצריכים הביטנה מבפנים דווקא כנ"ל, מ"מ יש להוסיף עליה עטרה של כסף מבחוץ משום "זה אלי ואנוהו").
ונראה לבאר, שפשוט שהמצוה של "זה אלי ואונהו" הוא שהטלית (החפץ של המצוה) עצמה יהיה נאה, (היינו לבן, נקי ואינו קרוע וכו') אבל אין ענין להוסיף דברים נאים נוספים להטלית[25], וזהו מש"כ בשיורי כנסת הגדולה[26] "וכיון שהוצרכו לכך מפני החיזוק, לכבוד ולתפארת עושין העטרה משאר בגדים מכלי מלת" היינו רק לאחר שהוצרכו לכך מפני החיזוק יש לעשותה מדבר נאה כדי שלא לפגום בהיופי של הטלית, אבל אין ענין להוסיף בגדים נאים להטלית סתם, ועד"ז כתב בהשל"ה שמאחר שעושים עטרה כדי "שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו" אז דווקה יש "לעשות עטרה תפארת". וכן הוא בהמ"א ואדה"ז, וכן משמע מזה שלא כתבו שיש לעשות עטרה ממשי אלא לפי שיטת השל"ה, ולא כשכתבו בנוגע "זה אלי ואנוהו", וק"ל[27].
תירוץ הקושיות על מנהגינו ע"פ כהנ"ל
ט. ולפי כהנ"ל מתורץ מה שיש להקשות שלכאורה מנהגנו אינו מנהג היותר יפה ומשובח, כי לכאורה יותר יפה ומשובח לעשות עטרה של כסף מבחוץ, ואף אם חוששים לחשש המובא בלבוש יכולים להוסיף עוד חלק כסף על הגוף[28]. וכן אפשר להקשות שאם מנהגינו הוא אכן מנהג היותר יפה ומשובח למה לא נהגו חסידי אדה"ז כן גם מקודם, ומה נשתנה לאחר שמכרו העטרות לרכוש כסף בשביל אדה"ז[29].
אבל ע"פ כהנ"ל מובן למה אין מוסיפים כסף בראש (וגם באמצע הטלית), כי אין כל צורך לזה כלל כנ"ל. וזה שהיו חסידים שהיו להם עטרות, הוא משום כי הם באו מחוגים שנהגו לשים עטרה בטליתותיהם, ולא חשו להסירם מיד, כי גם לפי אדה"ז אין שום גריעותא בעטרה של כסף[30] (רק שסבר שאין צריכים להוסיפה, אבל לאחר שכבר הוסיפה פשוט שאין (צורך) להסירה). אבל לאחר שכבר הסירם אין כל צורך להחזירם כנ"ל.
כנלפע"ד, ועצ"ע.
*) לזכות אחי החייל בצבאות ה' עזריאל שיחי', לרגל ה"אפשערעניש" שלו ביום י"א אד"ש הבעל"ט, יה"ר שיגדל לתורה, לחופה ולמעשים טובים.
[1]) שהוא המ"מ היחידי מאותם המובאים לעיל שנדפס על הגליון בהשו"ע המקורי "שחלקם עכ"פ ואפשר רובם, נכתבו ע"י אדה"ז בעצמו" (שיחות קודש תש"ל עמ' 32).
[2]) וכן הובא בבאר היטב ובמשנה ברורה.
[3]) דף ל"ט ע"א.
[4]) ריש סי' כ"ה.
[5]) שבת כ"א ע"ב.
[6]) שוע"ר סי' נ"א סעי' ב'.
[7]) שוע"ר סי' כ"ד סעי' ה' –ז'.
[8]) ויתירה מזו יש להעיר בהקדם דברי השל"ה "בענין הנחת הטלית, ראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד ראש שיהיו לעולם לצד הראש, כיון שזכו להיות מעלה אין ראוי שירדו ממעלתן. ועל כן נוהגים לעשות עטרה תפארת להכיר שהוא חלק הראש, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו עליונים למטה ותחתונים למעלה.
וראי' לדבר, ממאי דאמרינן בירושלמי (שבת פרק יב הלכה ג) והביאו [ה]ר"ן (במסכת שבת פ' הבונה (בדפי הרי"ף: דף לז, א) ד"ה ירושלמי) גבי מה שכתבו חכמי המשנה ז"ל (שבת שם (קג, א)) שכותבין קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו, ז"ל שם: "א"ר אמי, "והקמות את המשכן כמשפטו" (שמות כו, ל) וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם וכן בדרום ינתן בדרום, לפיכך רושמין עליהם שלא יחליפו" וכו'. וכעין זה מצאתי במהרי"ל בהלכות סוכה (בהוצאת מכון ירושלים, סעי' ו) איך שראה שרבו מהר"ש הי' מסמן הדפין למחיצת הסוכה: א' ב', כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותן משנה לשנה".
ומבואר מדבריו שאינם שני תרוצים אלא מה שהביא מ"קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון" הוא ראי' לזה ש"מעלין בקדש ואין מורידין'', (ועד"ז הוא בהמ"א), ועוד יש לומר שמזה שהביא הסיפור מדפני הסוכה, יש לומר שהוא סבר שכל שינוי הוה ירידה, וא"כ מוכח שה"ה לט"ק. (אבל עיין בהיש"ש שכתב ש"מעלין בקודש ואין מורידין ואף אין משנין וכו'").
[9]) וחלקם אף ביארו כמו שכתבנו בפנים להלן באות ה'.
[10]) "וכידוע גודל הדיוק של אדה"ז בשו"ע שלו, שדייק בכל תיבה, עד כדי כך שאומרים שהדיוק אצל אדה"ז הוא ע"ד הדיוק אצל הרמב"ם, עד שמכל תיבה יכולים ללמוד הלכה" (שיחות קודש תשל"ג ח"א עמ' 94).
[11]) ולהעיר ממה שכתב במחצית השקל (סי' ח' סק"ו), שאף לפי השל"ה הקפידא הוא שהצד שהניח פעם אחד על ראשו יניח תמיד על ראשו אבל יכולים להפכו שיהיה צד החיצון לצד פנים, וכן להיפך, ועי"ז יוצא שאין להקפיד שלא יחליף צד הימין עם צד השמאל, ואפשר לומר שה"ה אצל ט"ק שאינו מורידו מראשו - אבל עדיין צ"ע בסברת הדבר - ועד"ז רצה לדייק מלשון אדה"ז בספר שיח הלכה סי' ח' אות כ"ד. וע"ע בספר פסקי תשובות סי' ח' הערה 123.
[12]) הערת הרב אברהם אלאשוילי שליט"א: "הסברא שכתבתם בנוגע למעלין בקודש בעיקרון היא נכונה, אבל אדה"ז כאן דייק בלשונו וכתב "ולא יורידן למטה", וכן השמיט הטעם השני, ועל כך בניתי את סברתי".
[13]) ועיין בשיחות קודש תש"ל עמ' 31 ואילך, שמבאר שזה שאדה"ז משמיט דין מסיום בסידורו, הוא בדיוק, ומוכח שסבר שאין הלכה כמותו. אבל עיין בספר השיחות תשמ"ט (ח"א עמ' 376 הערה 85), ונ"ל דלא קשיא מידי כי מהלשון שם משמע ששם הוה יוצא מן הכלל, אבל עצ"ע ואכ"מ.
[14]) "סידורו של אדה"ז הוא כשמו כן הוא –"סידור ע"פ נוסח האר"י ז"ל"" (שיחות קודש ח"ב עמ' 123), וראה בהקדמה לשער הכולל, וע"ע בספר פסקי הסידור להראח"נ בההקדמה.
[15]) עיין קצות השולחן סי' מ"ט בבדי השולחן כ'.
[16]) עיין מש"כ כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בההקדמה לשו"ע אדה"ז מהדורת תש"כ, וש"נ.
[17]) ח"ב סימן ל"ט.
[18]) ח"ב סי' כ'.
[19]) עיין בספר ציצית – הלכה פסוקה, עמ' יח, הערה 27 וש"נ.
[20]) על הטור סי' י' בהגב"י ס"ק י'.
[21]) ועיין באלי' רבה (על שו"ע או"ח סי' י', ס"ק י"ד) לאחר שהביא דעת השיורי כנסת הגדולה סיכם: "משמע דעתו דמותר להפך הטלית".
[22]) סי' ח' סעי' י'.
[23]) ולהעיר מסיפור שנדפס בגליון תקל"ח עמ' 23 שכ"ק אדמו"ר שאל אצל חתן א' מדוע אינו הולך עם ביטנת משי בט"ג, והסביר שצ"ל משי מצד "זה אלי ואנוהו".
וכנראה שזהו הטעם שמאחר שנותינים חתיכה תחת כנפי הציצית, יש לעשותה ממשי דווקא, (עיין אגרות קודש ח"ב עמ' ל"ג).
ופשוט שגם דבר שאינו נראה יש לעשותו ביופי כדי לקיים "זה אלי ואנוהו" (ולא כמ"ש בשו"ת בנין שלמה (ח"א סי' ו', וח"ב סעי' ג')). ועיין מש"כ בשו"ע אדה"ז סי' ל"ב סעי' ח'.
[24]) לשון כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו במכתב, נדפס באגרות קודש חלק כ"ה עמ' ס"א.
[25]) עי' שיחת קודש תש"ל, עמ' 130 ואילך.
[26]) המובא לעיל.
[27]) ויתרה מזו יש לומר שאדה"ז (והמ"א) סברו שאפילו במקרה שצריך להוסיף דבר להטלית, יש לעשותה דווקא ממשי כי משי מוסיף יופי בהטלית, משא"כ כסף שאינו מוסיף שום יופי להטלית כלל כי "מה לכסף וזהב בטלית" (ערוך השולחן סי' ח' סעי' י') היינו כסף אינו בגד ואינו עושה הבגד נאה, משא"כ בד ממשי שהוא בגד ונעשה חלק מהבגד ועושה הבגד נאה (ועפי"ז זה שכתבו משי, כוונתם דווקא למשי, ולא לכסף כי כסף אינו מוסיף שום יופי בהבגד, אבל לפי מה שכתבנו בפנים יש לומר שזה שכתבו משי הוא כי כן נהגו המון העם, שלא היה להם ממון לקנות כסף עבור טליתותיהם, אבל כל המרבה ורצה לעשותה מכסף ה"ז משובח).
[28]) כמו שהובא בארצות חיים סי' ח', בלב הארץ סעי' ד' ועוד, וכן הובא בספר דרכי חיים ושלום אות ל"ו שכן היה נוהג הרה"ק ר' חיים אליעזר ממונקאטש, וש"נ.
(להעיר ממה שהביא בספר טעמי המנהגים (אות י"ד) "וכן העטרה שעושים למעלה אין לעשות אלא מדבר לבן" עיין יש"ש (שם) ושוע"ר סי' ט' סעי' ט', אבל אף לפי"ז לכאורה צ"ע כי היה להם לעשות משי מבחוץ על הראש וגם על הגוף )
[29]) עיין עד"ז בספר חקרי מנהגים (מהדורת תשנ"ט ח"א עמ' י"ז), שהקשה על דברי האשכבתא דרבי. אבל לפי דברינו מתורץ כדלקמן.
[30]) או כי אין חוששים להחשש המובא בלבוש (כי מלשונו - "ואין לתמוה מכאן על התליתות שלנו וכו' - משמע שגם הוא בעצמו לא חש לזה - עיין מש"כ בזה באג"מ או"ח ח"ה (סי' כ' אות ג')), או שחשו לזה ועשו כסף גם באמצע גוף הטלית.