סעיף א - 1084 (גליון)

יסוד חיוב הצניעות במשנת רבינו הזקן (גליון)

^{הרב מנחם מענדל אלישביץ}

^{שליח כ"ק אדמו"ר – כרמיאל, אה"ק}

^{א. בשו"ע מהדורא תניינא סי' ד' כתב רבינו הזקן: "מדת (עירובין ק ע"ב ברכות ס"ב ע"ב) הצניעות שיבח הכתוב במקומות רבות (ע' סמ"ק שמנאן במנין המצות וצ"ע) וחכמים צוו בה לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו ולא להתנהג בפריצות אפילו שלא בפני הבריות אלא בינו לבין עצמו כמו שיתבאר בהלכות צניעות (טור) ואפילו כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו וכחשכה כאורה לפניו יתברך (שבת קיח) ולכן לא יגלה את בשרו ואפילו מעט כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם ואפילו כשישן על מטתו בלילה יכסה כל בשרו בסדין ואפילו כשנכנס לבית הכסא לעשות צרכיו שצריך לגלות בשרו לא יגלה רק כמה שצריך לבד ולא יותר על הצורך אפילו מעט כמו שיתבאר.}

^{וכן (טור סי' רלט) כשפושט מלבושיו וחלוקו לישן על מטתו ערום יזהר לכסות בשרו מעט מעט בסדין תחת חלוקו בטרם יפשיטנו ממקום זה בבשרו בענין שכשיפשטנו ממקום זה יהיה מקום זה כבר מכוסה בסדין ולא יהיה מגולה אפילו מעט מבשרו שלא לצורך אפילו רגע א'".}

^{והנה בגליון הקודם הסברנו את הכוונה בפתיחת הסימן, "מדת הצניעות שיבח הכתוב במקומות רבות". ומהעיון בפסוקים חזינן שמדת הצניעות הוא להתבייש מהזולת, והיינו צניעות טבעית שהיתה נהוגה גם לפני מתן תורה, ורק שהתורה באה ושבחה[1]. ומיד מוסיף רבינו הזקן, "וחכמים צוו בה לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו ולא להתנהג בפריצות אפילו שלא בפני הבריות אלא בינו לבין עצמו כמו שיתבאר בהלכות צניעות ואפילו כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקדוש ברוך הוא".}

^{וצריך ביאור דלפום ריהטא אין מקור לכך בגמ' שחכמים הטילו חובה כזו לכל אדם, וכמו שהקשה הרנ"ג בהערות וביאורים גליון תשעז.}

^{ולכאורה הוא קושיא אלימתא, שהרי הב"ח בסימן זה כ' "כל מילי דחסידות שכתב רבינו בסימן זה הוא מספר היראה גם מספר המורה פרק נ"ב מחלק ג' ועיין שם", הרי שכינה דינים אלו מילי דחסידות. ובמורה נבוכים שם כתב שהוא הנהגה אצל "מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלקים באמת". ואפילו הרמב"ם שמביא לפעמים מילי דחסידות מפרקי אבות בלשון "צוו חכמים" (כמו בהל' דעות פרק ב, הלכה ג' וד' ועוד[2]) ובהל' צניעות לנשים כתב הלשון "צוו חכמים" (הל' אישות טו, יח) מכל מקום בענין צניעות לגברים כתב רק "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן" (הל' דעות ה, ו). ואם כן על כרחך שאין על כך מקור מפורש שכן צוו חכמים לכל אדם.}

^{ועי' בטור ובית יוסף סי' ב' שכתבו שדינים אלה מקורם בשבת קיח, ב, "אמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי". היינו שכן התפאר (כלשון הטור שם), אבל לא ציוה כן. וגם בטור אפשר לפרש שאינו ציווי ממש, שהרי כתב שם "וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר רבי יוסי" וכמ"ש הב"ח. ועד"ז הוא בספר היראה של רבינו יונה "אל יעמוד ערום ממטתו אף מיושב כמו שהיה מתפאר ר' יוסי ז"ל מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים כו'". ורק בשו"ע נפסקה הלכה זו בלשון ציווי, "לא ילבש חלוקו מיושב כו'". ולכן שינה רבינו במהדורא קמא, וכתב "כשיקום טוב[3] ליזהר שלא ישב ואח"כ ילבש חלוקו".} 

^{וכן כתב באגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן סח) "סוף דבר הא דסי' ב' הוא רק מדת חסידות ולא ענין איסור", וכן סיכם בפסקי תשובות עמ' יט: "ומדקדוק בדברי חז"ל והראשונים והפוסקים נראה לומר כי גילוי מקומות המכוסים באיש אינו איסור אלא מעלה וזהירות", וש"נ.}

^{וא"כ צריך לבאר פשר דברי רבינו במהדורא בתרא בסי' הנ"ל, שכתב שדינים אלו הם חלק ממידת הצניעות, וחכמים צוו בה לכל אדם.}

^{ולהעיר, שבמהדורא תניינא אין הכוונה לציווי כעין מידת חסידות, אלא ציווי המחייב. כמפורש בסי' ב סעיף ו': "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה". הרי שחילק להדיא בין מדת חסידות, לבין צניעות שהוא חובה.}

^{המקור לחיוב הצניעות}

^{ב. ונראה לומר: דהנה, בתחילת אורח חיים ישנם ב' סימנים המוקדשים לעניני צניעות, סי' ב – דין לבישת בגדים, וסי' ג' – הנהגת בית הכסא[4], ולכאורה הרי לא ראי זה כראי זה.}

^{יסודם של הנהגות בית הכסא מבוארים בהדיא במסכת ברכות דף סב, א – סב, ב, ובעוד מקומות, ומבואר שם שכל האמוראים נהגו כך. ודין זה הובא כמעט בכל הפוסקים כהלכה פסוקה (ראה בית יוסף סי' ג). אך יסודם של דיני לבישת בגדים מבוארים רק במקום אחד בגמרא (בשבת קיח, ב), ושם "אמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ודין זה הובא בפוסקים בהסתייגות קצת (ספר היראה והטור), או שלא הובא בכלל (רי"ף, ורא"ש, מרדכי).} 

^{ואפשר לשער השערות שונות בטעם החילוק[5], אך ברור שבמהדורא קמא נקט רבינו הזקן שדיני לבישת בגדים חמורים פחות מדיני צניעות בבית הכסא. דבדיני צניעות בבית הכסא כתב "יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב" (סעיף ב'), "כשנפנה כו' צריך להתרחק עד מקום שלא יוכל חיבור לראות" (סעיף יב), "כל הצניעות שנתבאר שצריך לנהוג ביום צריך לנהוג גם כן בלילה אלא שא"צ להתרחק ואם אין שם אדם יכול לפנות אפילו ברה"ר אבל אם יש אדם אפילו נכרי אסור[6] לפנות בפניו" (סעיף יח). ובדיני לבישת בגדים (סי' ג) נקט לשון רכה יותר, "טוב ליזהר שלא ישב ואחר כך ילבש חלוקו" (סעיף א). ובהמשך הסימן כתב שכיסוי הראש הוא רק "מדת חסידות" (סעיף ז)[7].}

^{וכ"ז במהדו"ק. אבל במהדו"ת נקט שכל המקומות המכוסים בגוף שווים הם, וילפינן מהדדי בקל וחומר[8]: ומה בבית הכסא שמוכרח לגלות בשרו אמרו חז"ל שלא יגלה אלא כמה שצריך ולא יותר אפילו טפח, במקום שאינו צריך לגלות בשרו על אחת כמה וכמה, כמפורש בלשון רבינו במהדורא בתרא סי' ב: לא יגלה את בשרו ואפילו מעט כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם ואפילו כשישן על מטתו בלילה יכסה כל בשרו בסדין ואפילו כשנכנס לבית הכסא לעשות צרכיו שצריך לגלות בשרו לא יגלה רק כמה שצריך לבד ולא יותר על הצורך אפילו מעט כמו שיתבאר.}

^{והאריך בזה רבינו הזקן בפסקי הסידור וזה לשונו: "צריך להיות צנוע בבית הכסא שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת שצריך ולא קודם לכן אפילו רגע ולכן לא יגלה עצמו עד שישב ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים. וכל שכן שלא בבית הכסא צריך להיות צנוע שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח ואפילו בלילה כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו ולפניו כחשכה כאורה".}

^{ואת"ל יש לדייק כן אפילו בלשון הרמב"ם (הל' דעות ה, ו): "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן, ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב".}

^{אלא דהרמב"ם ס"ל דגם צניעות בבית הכסא הוא רק מדת חסידות לתלמידי חכמים, ודיו לבוא מן הדין להיות כנידון. אבל אנן קיי"ל דצניעות בבית הכסא הוא ציווי לכל אדם, וכדלקמן.}

^{וכדי להדגיש שוויון זה, חיבר רבינו הזקן סימנים ב' וג' עם המילה "וגם"[9], ונתן הקדמה כללית בתחילת סימן ב'.}

^{ולכאורה כן הוא משמעות השו"ע (הב"י) והלבוש, דבשניהם כתבו הדינים בסי' ב' בסתם ללא כל הסתייגות. בשו"ע סי' ב' נפסק "לא ילבש חלוקו מיושב". וכן הוא בלבוש "לא ישב במטה ערום וילבש חלוקו מיושב".}

^{וכן ס"ל ללבוש דטעם אחד לשתיהם: בסימן ב' כתב "כשיקום אדם ממטתו, לא ישב במטה ערום וילבש חלוקו מיושב . . ואל יאמר הריני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני שאני ערום, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו אשר לפניו חשכה כאורה", ובסימן ג' "צריך האדם להיות צנוע בכניסתו לבית הכסא כאילו היתה השכינה לפניו, כמו שכבר אמרנו מלא כל הארץ כבודו"[10].}

^{ג. ודאתינן להכי, מבואר דכל המקורות בענין צניעות בית הכסא, כוללים בתוכם בק"ו דיני צניעות בשאר המקומות[11]. דכל המקומות המכוסין דין אחד להם לענין צניעות[12], מקצה הראש (כמבואר בסעיף ו', ד"בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה") ועד קצה הרגל (כמבואר בסעיף ב', "וכן באנפלאות שלנו ילבשן מעט מעט תחת הסדין שלא לגלות רגליו שרדכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף לעולם אפילו בקיץ")[13].}

^{ועפ"ז יובן היטב לשון רבינו בתחילת הסימן, וחכמים צוו בה לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו ולא להתנהג בפריצות[14] אפילו שלא בפני הבריות, ושינה מהלשון במהדו"ק "יהיה צנוע בכל מעשיו". והטעם הוא כי הלשון "צנוע בכל אורחותיו" מכוון על מי שצנוע אפילו בבית הכסא כמבואר בברכות סב, א: ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן אמר האי צנוע באורחותיו[15] הוה, אמר לו רב נחמן את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא (בתמיה), דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא.}

^{והלשון צוו בה חכמים הוא משום דקיי"ל דהנהגת בית הכסא הוא ציווי לכל אדם, וכדפשיטא ליה אפילו במהדורא קמא, וכדמוכח בגמ', כדלקמן. ואם כן הרי ציווי זה כולל בתוכו גם "מדת הצניעות" הכללי.}

^{והנה הטעם שכתבו בפוסקים (הנ"ל) שמדת הצניעות בסי' ב' הוא רק מדת חסידות הוא משום דאם רבי יוסי שהיה צנוע ביותר (עי' שבת שם) התפאר כן, משמע שאחרים לא הקפידו על כך. ואיך אפשר לומר דהוי חובה? ואיך יתכן שנפסקה הנהגה זו בשו"ע בסתם? ואכן, האחרונים הרגישו בדבר, ראה מחצית השקל הנ"ל[16] ובשו"ת אז נדברו ח"ו סי' מ[17]. ובשו"ת משנה הלכות (חלק ו סי' ב) כתב דעכשיו הוא חיוב גמור מאחר "שמבואר בש"ס ופוסקים והביאו להלכה לרבותינו בעלי הש"ע בסתם ולא חלקו בין גברא לגברי", אך לא ביאר את יסוד החיוב.}

^{ועל פי הנ"ל יובן היטב, שלפי שיטת רבינו במהדו"ת, גם לולי דברי רבי יוסי, ידעינן דין זה שאין לגלות בשרו שלא לצורך, מקל וחומר מדיני בית הכסא. ולכן שינה רבינו בדין זה, ולא כתב "טוב להיזהר" כמו במהדורא קמא, אלא כתב "יזהר"[18], וחזר לפסוק דין זה כמו בשו"ע המחבר, שכתב בסתם לא ילבש חלוקו מיושב. ואפשר לומר שלכן לא הביאו הרי"ף ורא"ש ומרדכי את דברי רבי יוסי, משום דסבירי להו שדברי רבי יוסי אינו מקור שהוא חיוב. ושוב י"ל שגם בטור ובספר היראה הביאו דברי רבי יוסי לא בתור הסתייגות, אלא להיפך - כדי לחזק הענין, דהיינו שכל אחד צריך להתנהג כפי רבי יוסי.}

^{והנה הא גופא דצניעות בבית הכסא היא חובה, היא ברייתא מפורשת בברכות (כג, ב), תני חדא כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים ותניא אידך לאחריו טפח ולפניו ולא כלום כו' ולא קשיא הא באיש הא באשה. והיינו שאין לגלות יותר משום צניעות כמבואר ברש"י שם.}

^{וכן אמרו בברייתא (ברכות סב, א) איזהו צנוע, זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. ופירשו בגמ' שם דהכוונה היא כדרך שנפנה ביום. והיינו שגם בלילה לא יגלה עצמו יותר מהצורך. והטעם שהצנוע נפנה בלילה כדרך שנפנה ביום הוא משום שנוהג בצניעות ובושת לפני הקב"ה, כמבואר במורה נבוכים ח"ג פנ"ב, וברוקח הל' חסידות שורש המדות, בטעם הנהגה זו. ובזה כלולים כל דיני צניעות.}

^{ובמסכת ע"ז (דף מז, א) מבואר דכל אחד צריך להיות צנוע[19]: מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס בתוך שלו ארבע אמות ובונה. גמ': והא קא מרווח לעבודת כוכבים? א"ר חנינא מסורא דעבד ליה בית הכסא. והא בעי צניעותא [ואנן תנן דאסור לבנות כותל להפסיק בינו ובין עבודת כוכבים לפי שבונהו לעבודת כוכבים – רש"י]? דעבד ליה בית הכסא דלילה. והא אמר מר איזהו צנוע, הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום? ואף על גב דאוקימנא בכדרך מיהו צניעותא בעי למעבד? [דבעינן נמי בלילה צניעות, והכא ליכא צניעות דחזו ליה בני עבודת כוכבים – רש"י] דעבד ליה לתינוקות. אי נמי דגדיר ליה בהיזמי והינגי [ממלאהו קוצים].}

^{הרי שהגמרא נקטא בפשיטות שבעי צניעותא. ולכן איך יתכן לעשותה בית הכסא דלילה, והא אמר מר איזהו צנוע הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום? ואי אפשר לומר, שלאו כו"ע צנועין הן, ויעשנה בית הכסא עבור הדיוטות אלו, שהרי בעי צניעותא.[20]}

^{וזהו לשון רבינו כאן בהמשך הסעיף צריך לנהוג בצניעות.}

^{ולכן נפסק בטור סי' ג' ויהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב . . ויפנה בצניעות בלילה כדרך שעושה ביום. ובבית יוסף: ויהא צנוע בבית הכסא. פשוט שם (ברכות סב.). ויפנה בצניעות בלילה כדרך שעושה ביום. בסוף פרק הרואה (סב.) איזהו צנוע זה הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום ופירש רש"י כדרך שנפנה ביום לענין פירוע טפח וטפחיים ושאין נפרעין מעומד אלא מיושב. וכן בשוע"ר שם צויין ל"ברייתא ברכות סב". שהרי מוכח שלדידן הפרטים שנאמרו לענין "איזהו צנוע", אמורים אצל כל אדם.}

^{ד. ומה שרבי יוסי התפאר בזה, שמא יש לומר שבזמנו עוד לא קבעוהו חובה. שהרי רבי יוסי היה תלמידו של רבי עקיבא (פסחים יח, א), ובברכות (סב, א) איתא, "אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים . . ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב", הרי שדיני צניעות עדיין לא נשנתה בבית המדרש עד ימי ר"ע, וגם אז נאמר רק בלשון סיפור ולא כהוראה, ושפיר התפאר בזה רבי יוסי. (ועפ"ז יומתק שגם קמחית התפארה כן, כמבואר בירושלמי יומא פ"א ה"א  "אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי", כי היא היתה עוד לפני זמנו של ר"ע, שהרי בניה שמשו כהנים גדולים, ואז לא היה חובה לנהוג במדת הצניעות בחדרי חדרים).}

^{והנה החידוש שאין נפרעין מעומד אלא מיושב הוא מטעם ש"אין לגלות בשרו אלא כמה שצריך ובעת הצורך ולא קודם לכן אפילו רגע" משום צניעות, כמו שנתבאר בשוע"ר סי' ג'[21]. ויתכן לומר שצניעות רגילה נהגו מאז ומקדם, עיין בסיפור המובא בברייתא בסנהדרין קד, ב, "אמר לו אחד מהם לחבירו גמל שמהלכת לפנינו סומא באחת מעיניה . . ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד ישראל ואחד נכרי", והיינו מטעם ש"נכרי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדין". וברש"י שם שכן דרך ישראל להיות צנוע. אולם הדין שנפרעין מיושב התחדשה אז.}

^{וכן הברייתא "איזהו צנוע, זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום", שלפי מסקנת הגמ' כוללת גם הפרט שיפנה מיושב גם בלילה ודאי נשנתה ע"י תלמידי ר"ע, שהרי לפני כן לא היה דין לנהוג כן אפילו ביום. ואפילו בן עזאי לא ידע על כך עד שראה כן אצל ר"ע בעצמו כמבואר בגמ' שם. ואכן "סתם ברייתא רבי נחמיה[22] . . וכולהו אליבא דר"ע משום דכולהו הוו תלמידיו". ודוקא מברייתא זו למדין שצריך להיות צנוע גם בפני קורות ביתו כשאין אדם רואהו, ושפיר השתבח בזה רבי יוסי, שהרי הוא גם אמר על עצמו "מימי לא עברתי על דברי חברי" (כמבואר בגמ' שם מיד בסמוך), הרי שהפקיד מאוד גם על דברים שנתחדשו בימיו[23].}

^{ורק אחר כך מצאנו הדין לפנות מיושב בלשון הוראה, כדאיתא בתמיד כז, ב: א"ל רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא (שהיה דור ב' לאמוראים) לרבה בריה . . תוב וגלי כסי וקום. וכן במסכת דרך ארץ רבה פרק ז' הובאו הדברים בסתם: הנכנס לבית הכסא, אל יחזיר פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין, ולא יפרע עצמו עד שישב, ולא יקנח בימין אלא בשמאל. ומעשה ברבי עקיבא כו'. ועתה שדיני צניעות בבית הכסא נקבעו כחובה ("בעי צניעותא"), אם כן הרי זה כולל גם הנהגתו של רבי יוסי.}

^{כ"ז נראה לי בדרך אפשר. ובשו"ת משנה הלכות (שם) ביאר באופן אחר, שהחידוש בדברי רבי יוסי הוא ש"מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי" אפילו פעם אחת, עיי"ש בארוכה[24].}

^{ה. ונחזור לעניננו, שדין זה של צניעות בבית הכסא מלמד שהצריכו חכמים לנהוג במדת הצניעות.}

^{ומעתה נהירין דברי רבינו הזקן, "וחכמים צוו בה לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו ולא להתנהג בפריצות אפילו שלא בפני הבריות אלא בינו לבין עצמו כמו שיתבאר בהלכות צניעות (טור) ואפילו כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו וכחשכה כאורה לפניו יתברך". דכל פרט ופרט בהגדרה זו נלמד מדיני בית הכסא, וכדלקמן.}

^{דהנה לפני המילים "ואפילו כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים" צויין כאן לטור שכתב (ע"פ ספר היראה) לענין לבישת הבגדים "אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה".}

^{וצריך ביאור: (א) למה הוסיף רבינו הזקן את המילים "יחידי" ו"בלילה", שאינם מופיעים בטור[25], וגם לא בשוע"ר עצמו במהדורא קמא? ומאי קמ"ל? (ב) וא"ת שהוסיף לילה משום שמסיים שם שאצל הקב"ה כחשיכה כאורה, ורבינו השלים הדברים ע"פ המקור בספר היראה שכתב "ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני", אם כן למה שינה רבינו לכתוב "יחידי בלילה"? (ג) ועוד, בספר היראה כתב אודות בית אפל אחרי המלים בחדרי חדרים, ואילו רבינו הפך הסדר. (ד) למה שינה מ"אל יאמר הנני בחדרי חדרם", ל"ואפילו כשהוא כו' בחדרי חדרים"? (ה) למה הוסיף "ואפילו כשנכנס לבית הכסא לעשות צרכיו שצריך לגלות בשרו לא יגלה רק כמה שצריך לבד ולא יותר על הצורך אפילו מעט כמו שיתבאר", הלוא דין זה מבואר מיד בסי' שלאחרי זה, ומה שייך דין זה לכאן?}

^{וע"פ הנ"ל מיושב בשופי: דשלא כמו ספר היראה, טור, והמדו"ק, כאן בא רבינו גם בהמשך למה שנאמר לפני זה, שמדת הצניעות הוא ציווי החכמים, ולכן שינה מ"אל יאמר הנני בחדרי חדרים", ל"ואפילו כשהוא כו' בחדרי חדרים".}

^{ולכן פותח ב"יחידי בלילה" שהוא מקור הציווי, כנ"ל בברכות סא, א מדין "הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום" (ומיירי שם שהוא יחידי, כמבואר שם בהמשך הסוגיא (שם ע"ב), והביאו רבינו בסמוך בתחילת סי' ג – "ולא יכנסו שני אנשים יחד אלא ישב יחידי ויסגור הדלת בעדו").}

^{ואחר כך מביא הביטוי "בחדרי חדרים", שהוא מלשון הטור והספר היראה, והוא גם לשון נופל על לשון לעוד פרט מדיני צניעות בבה"כ שהובא בסוגיא זו (ברכות שם), אבל לא כציווי אלא כמעשה רב: ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה. להסך - אמר רבי אלעזר מלמד שסכך עצמו [בבגדיו – רש"י] כסוכה.}

^{וברש"י שם: שנכנס למערה בשביל הצנעה, ואף שם נהג צניעות. והרמב"ם הביא דין זה לענין תלמידי חכמים בהל' דעות (ה, ו) "ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה", היינו שמקפיד לעשות כמו שאול המלך. ורבינו לפי דרכו יפרש שאכן אין חובה לאדם להיכנס חדר לפנים מחדר כמו שאול המלך, אבל אפילו עשה כן, עדיין לא נפטר ממדת הצניעות. ובסגנון אחר, מה ששאול הקפיד על גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה הוא לפנים משורת הדין[26], אבל מה ששם גופא סכך עצמו כסוכה הוא מעיקר הדין. כי דיני צניעות חלים אפילו כאשר האדם הוא בחדרי חדרים.}

^{ו. וגדר ציווי זה הוא שלא לגלות בשרו שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם שלא לצורך אפילו מעט, שלכן התירו רק טפח או טפחיים ולא יותר. ודינו שווה בין בבית הכסא ובין בחדרים אחרים. ולכן, כפי שנתבאר לעיל חיבר רבינו הזקן במהדו"ת את סימן ב עם סימן ג ע"י המילה "וגם", דהיינו שהוא המשך ישיר להמבואר בסימן הקודם, ולכן לא צויינו מקורות על המילים "וחכמים צוו בה לכל אדם" כיון שכבר נסמנו בשופי בהמראי מקומות לסי' ג.}

^{ועפ"ז יומתק למה בפסקי הסידור, הביא קודם את דיני בית הכסא, ואחר כך סיים וכל שכן שלא בבית הכסא, והוא מכיון שמדיני ביה"כ ילפינן דיני צניעות, והוא היסוד. משא"כ בשולחן ערוך, שנצמד לסדר הטור ושו"ע, שסידרו דיני לבישת הבגדים לפני דיני הנהגת בית הכסא (משום שכך הוא סדר הנהגת האדם בבוקר), הסדר הוא הפוך: התחיל בדיני לבישת בגדים שנוגעים עוד לפני שיצא מן המטה, ורק אחר כך הוסיף שאפילו כשנכנס לבה"כ לא יגלה רק כמה שצריך.  ודו"ק.}

^{ורמז נוסף לדברים הנ"ל הוא מלשון רבינו, "כשפושט מלבושיו וחלוקו לישן על מטתו ערום יזהר לכסות בשרו מעט מעט בסדין תחת חלוקו", והוא לכאורה זהירות יתירה שלא יטעה ויגלה יותר מדי מתוך זריזות. ולכאורה בכל המקורות לדין זה לא מצאנו הלשון "מעט מעט"? וגם במהדו"ק לשון זה איננו. וע"פ הנ"ל מובן, דמקורו הוא בענין צניעות ביה"כ – "ויבא שאול להסך את רגליו הוה חמי ליה משלשל ציבחר ומסלק ציבחר" (ירושלמי סנהדרין, פ"ב ה"ד), ובפני משה שם "משלשל בגדיו מעט ומסלק מעט כדי הצורך".}

^{מקור חדש לדין האנפלאות}

^{ז. וע"פ הנ"ל יובן מה שכתב בסעיף ב במוסגר, "וכן באנפלאות שלנו ילבשן מעט מעט תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף לעולם אפילו בקיץ", דמקורו גם בירושלמי הנ"ל וכדלקמן.} 

^{ובהעו"ב גליון תשע"ז ציין הרנ"ג דהוי חומרא חדשה ממש, ומצא מקורו בצוואת מרבי אלכסנדר זיסקינד מהורדנא סי' כג, בעל יסוד ושורש העבודה, שכתב: "הייתי נזהר כשפשטתי הפוזמקאות מרגלי קודם השינה לא הפשטתי אותן בענין שתהיינה הרגלים מגולות בגלוי מקום שאין זה כבודו של הבורא ב"ה וב"ש שמלא כל הארץ כבודו. רק הייתי פושט אותן אחר שהכנסתי רגלי אל המטה ופשטתי אותן תחת המכסה שהייתי מתכסה בו, וכן בבוקר כשעמדתי ממטתי הייתי לובשן ג"כ בדרך זה. והנהגה זו שמעתי על חסיד מפורסם בדורינו והייתי מתנהג ג"כ באופן זה. ודעו לכם בני אהובי כי בזה ובכל כיוצא העיקר הוא הכוונה, כי בתמידות בעת הפישוט וההלבשה הייתי מכוון כוונה הנ"ל שאין זה כבודו ית"ש ותזהרו בזה ג"כ ובכיוצא".}

^{והתפלא הרנ"ג, "ומעניין ביותר שבעוד היסוד ושורש העבודה מתאר הנהגה זו כשיא החסידות הרי אדה"ז פוסק כך להלכה למעשה עבור הכל!".}

^{ואכן, תמה תמה אקרא, האם ניתן לומר שהמקור להלכה זו בשו"ע שכתבה בסתם הוא מצוואת גדול שחי דור אחד בלבד לפני רבינו, שהעיד בעצמו שהוא מדת חסידות גרידא? והרנ"ג עצמו העיר שיתכן שצוואה זו עדיין לא פורסמה בימי רבינו הזקן.}

^{אבל לפי הנ"ל אתי שפיר, דלפי היסוד החדש בדיני צניעות במהדו"ת, שאין לגלות בשרו שלו לצורך, מאי שנא אצבעות רגליו משאר בשרו?}

^{וכן מבואר בלבוש סי' ב, "וכן יכסה כל גופו ולא ילך יחף שכל זה דרך צניעות והכנעה".[27] והנה הלשון 'וכן יכסה כל גופו ולא ילך יחף' הוא לשון הרמ"א בסעיף ו, וטעמו אינו משום צניעות כלל, אלא כדי שלא יעלה גופו חטטים כמבואר בדרכי משה. והטעם דחטטים הובא על ידי רבינו עצמו במהדורא קמא סעיף ט.}

^{אך הלבוש החליף את הטעם, כי לפי דרכו[28] אין כל הבדל בין אברי הגוף השונים, וגם את הרגל יש לכסות משום צניעות. וכן הוא ממש שיטת רבינו במהדו"ת שהשמיט את הטעם של חטטים, וכתב דאין לגלות את כף הרגל משום צניעות[29].} 

^{וכן אמרו בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד עה"פ מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים (שמואל ב, ו, כ): מהו אַחַד הריקים אמר רבי בא בר כהנא הריקים שבריקים זו ארכיסטיס. אמרת לו היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותן לא עקב ולא גודל מימיהן.}

^{וכ"ה במדרש רבה (במדבר פ"ד): מכאן את למד שהיה הופך אספירס ומשוייר (עמד על קצות אצבעי רגליו[30] ומקפץ) שכן היא אומרת לו אשר נגלה היום . . היום נגלה כבודו של בית אבא בוא וראה מה ביניך לבין בית אבא כל בית אבי היו צנועים וקדושים אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם . . של בית אבי היו צנועין כ"כ ואת עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים.}

^{ובמדרש שמואל (כה, ו): אמרה ליה של בית אבא היתה מלכות נאה ממך חלילה להם שלא ראה אדם בהם בימיהם פיסת יד ופיסת עקב מגולין אלא כולהם היו מכובדין ממך . . אמר לה של בית אביך מבקשין כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים, ואני איני עושה כן אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים.}

^{הרי חזינן דמכיון שגם בין הגברים רק הריקים שהריקים נהגו כן (דפשיטא שאין הכוונה לנשים, שהרי מיכל אמרה כן לדוד), ושאר אינשי לבשו בגדים ארוכים שכיסו את רגליהם[31], לכן בבית שאול שנהגו מנהג צניעות "לא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם", כיון דהוי בשר המכוסה. ומה ששיבחו דוקא את בית שאול הוא משום שאז היו דיני צניעות לפנים משורת הדין, ואילו הם הקפידו על צניעות כל כך עד שמימיהם לא נראה עקב וגודל. אבל עכשיו שצוו כן חכמים, הוי מעיקר הדין.}

^{ומה שבצוואה הנ"ל כתב כן רק כמדת חסידות, וכפי שסיים שם שעיקר הטעם בזה הוא הכוונה והמחשבה בעת הנ"ל, הוא משום דס"ל כסברת המהדו"ק שגם היום אינו מעיקר הדין. משא"כ לפי המהדו"ת, הרי במקומות שנוהגים לכסות רגליהם גם בקיץ יש לנהוג כן מעיקר הדין.}

^{וגם לפי פי' הרשב"ם בדברי הגמ' (בבא בתרא נז, ב) "חלוק של ת"ח כיצד כל שאין בשרו נראה מתחתיו", שהיינו "שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף", וכן הוא ברבינו גרשון שם, דמשמע שהוא דין בת"ח דוקא[32], שאני התם דבזמן חז"ל היו רגילים ללכת בסנדלים פתוחים בחלק מעונות השנה (ראה בבא בתרא נח, א) ללא גרביים מתחתיהם (שוע"ר הל' שמירת גוף ונפש ס"ט) והיה הרגל נראה והי' מגולה (ראה בנודע ביהודה או"ח סי' קמ), לכן לא הקפידו על גילוי העקב כלל משום צניעות, וכן מבואר במועד קטן (כד, א) דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו. ולכן ת"ח החמירו על עצמם ללבוש חלוק ארוך. וכן משמע בנמוקי יוסף שם (לא, א) כל שאין בשרו וכו', עיקר זה הדין נוהג בארץ ישמעאל שדרכם ללכת יחפים וחלוקם ארוך לכסות עד פיסת רגלם ע"כ. וכוונתו שבזמן חז"ל הלכו כמו שנוהגים בארץ ישמעאל שדרכם ללכת יחפים וכנ"ל, ולכן החמירו ת"ח לכסות את פיסת רגלם, וכן מהאי טעמא עצמו הוא חומרא רק לענין ת"ח שהרי מעיקר הדין הולכים לפי המנהג. אבל במקומות שכולם מכסים רגליהם גם בקיץ, כמו במקומו של רבינו הזקן, הרי גם מי שאינו ת"ח צריך לנהוג כן.}