סעיף יא - 1072
השיעור של בל תשקצו (מדברי סופרים) במשהה נקביו
הרב שבתי אשר טיאר
מלבורן, אוסטרליא
בשו״ע אדה״ז אורח חיים מהדורא תניינא סי׳ ג סעיף יא הובא מחלוקת בשיעור בל תשקצו. דיש אומרים שיש בו משום בל תשקצו (רק) אם אינו יכול להעמיד עצמו פחות מכשיעור הילוך פרסה. ויש מקילים יותר ואומרים שאין בו משום בל תשקצו כל זמן שאינו נצרך הרבה (בענין שאילו לא היה מעמיד עצמו בכח ומגביר כח המחזיק על כח הדוחה הי׳ כח הדוחה גובר מאליו).
וע״ש בציון צג שכתבו המערכת על השיטה השני׳ ש״כן הוא בסידור״. והוא טעות שמוכח[1] שהרי בסידור החמיר[2] אדה״ז בבל תשקצו וכתב שלא ישהה נקביו כלל ורק שיש אומרים שאין בו משום בל תשקצו אם יכול להעמיד עצמו כשיעור הילוך פרסה, ולא הזכיר כלל השיטה השני׳. ואם כן יש להשמיט המילים ש״כן הוא בסידור״ מציון צג ולכתוב בציון צב: ״כן הוא בסידור בשם יש אומרים״.
ויש להעיר שעד״ז כתב הר׳ ל.י. רסקין שליט״א בסידורו עמוד יד הערה 96 שבסידור אדה״ז ״השמיט רבינו שיטה זו לגמרי״.
[1]) ועד״ז בסימן צב ציון כא, מה שכתבו המערכת שהשיעור של בל תשקצו לפי השיטה הראשונה איתא בסידור הוא טעות, דאדרבה שם החמיר יותר.
[2]) והנה לפי משנה אחרונה זו, אם צריך לנקביו באמצע פסוקי דזמרה או קריאת שמע וברכותיה הי׳ מקום לומר שצריך להפסיק משום בל תשקצו כשאינו יכול להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה. ודלא כמ״ש אדה״ז בסי׳ צב סעיף ב (שלא יפסיק ושצריך להעמיד עצמו באמצע קריאת שמע וברכותיה (או אפי׳ בפסוקי דזמרה ע״ש) אף ע״פ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה, כיון שאין בו משום בל תשקצו). דלפי מסקנת אדה״ז, אדרבה, יש בו משום בל תשקצו. ועד״ז לקטנים, הי׳ מקום לומר שצריך להפסיק כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה לפי מ״ש בסידור (עכ״פ משום סכנה ושלא יהי׳ עקר ע״ש), ודלא כמ״ש בשו״ע שם ש(רק) מותר להפסיק. אבל מפורש שם בסידור שאם יכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפילה אין להפסיק. (ודוחק גדול לומר שהוא מפני שסומך על השיטה הסוברת שאין בו משום בל תשקצו כל שיכול להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה, דמסתימת לשון אדה״ז משמע שהטעם הוא שלא העמידו דבריהם במקום הפסק בתפילה, אפילו באמצע פסוקי דזמרה.)