ביאור בסימן ח סעיף ט

[1] יש"ש יבמות פ"א סי' ג. של"ה מסכת חולין פרק נר מצוה (בשם עמק הברכה ח"ב סי' יג). מ"א סק"ו.

[2] צ"ע מקור דברי רבנו אלו, כי לא נזכר כן בפוסקים דלעיל. ואולי כתבו מסברא משום שמשי הוא בד חשוב, וראוי שיעשו ממנו עטרה. וכיום יש נוהגים לעשות עטרה מכסף.

[3] כן כתב השל"ה מסכת חולין פרק נר מצוה: "בענין הנחת הטלית, ראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד ראש שיהיו לעולם לצד הראש, כיון שזכו להיות למעלה – אין ראוי שירדו ממעלתן". וכ"כ המ"א שם: "שאותן ציצית שלפניו, יהיו לעולם לפניו". דהיינו שאם יחליף וישים חלק התחתון של הטלית על הראש, אזי הציציות שהיו בפעם הקודמת לפניו תהיינה כעת לאחוריו כלפי מטה, והרי זו ירידה בקדושה.

אבל מדברי היש"ש משמע שהכוונה על הטלית עצמה: "לידע כל פעם מה זכה מן הטלית להיות על הראש, ומן הצד לדרום, ומן הצד השני לצפון, שאם לא יסמן אז יתהפך עליון לתחתון". אך השל"ה והמ"א ואדה"ז לא כתבו כן משום שבטלית עצמה אין קדושה כלל, ואין זה משנה אם פעם תהיה על הראש, ופעם תהיה כלפי מטה.

[4] מנחות לט, א. יש"ש יבמות פ"א סי' ג. והנה ביש"ש ובשל"ה ובמ"א מובא טעם נוסף לדבר, והוא ממה שאמרו בירושלמי שבת פי"ב ה"ב: "קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון". אך אדה"ז לא העתיק טעם זה. ויש לומר הנפק"מ בין שני טעמים הוא לענין טלית קטן, האם צריכים להקפיד ללבוש את הטלית תמיד באותו אופן שלבש פעם ראשונה, כדי שאותן הציציות יהיו תמיד לפניו ולא לאחריו? לפי הטעם ש"מעלין בקדש ואין מורידין", דהיינו שהציציות שלמעלה לא יהיו למטה, זה שייך רק בטלית גדול, שהציציות שלפניו הן בחלק העליון, והציציות שלאחריו בחלק התחתון. אך בטלית קטן אין זה שייך, שהרי כשלובשים אותן הן פחות או יותר הן באותו גובה, הן מלפנו והן מלאחריו. וזו דעת אדה"ז. אך לפי הטעם שאין לשנות מצד הענין ש"קרש שזכה להנתן בצפון תמיד ישאר בצפון", אז גם בטלית קטין יש להקפיד כן, שלא להחליף פנים באחור. וזו דעת הפוסקים הנ"ל.

ולמעשה מובא ב"פסקי תשובות" שיש להקפיד לעשות סימן גם בטלית קטן, ע"י שהחלק שלפניו פתוח קצת, או שעושין כמין ציצין בצד הקדמי של הטלית קטן, כדי שלא יתחלפו הצדדים, וכמבואר הטעם לעיל.

אך מנהג חב"ד כנראה לא להקפיד על כך, ועל פי המבואר לעיל מובן, שכן אדה"ז העתיק רק הטעם ש"מעלין בקדש ולא מורידין", וזה אין שייך בטלית קטן, כנ"ל.

[5] פרי עץ חיים שער הציצית פ"א. שער הכוונות ענין הציצית דרוש ב. הובא במ"א שם.

[6] לא היה מקפיד לשום תמיד צד אחד על הראש כמו שנוהגין הרבה (שער הכוונות שם). ובשו"ת מהר"י אסאד ח"א סי' ג' ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ל"ט כתבו שהוא מפני ש"מעלין בקודש ואין מורידין" נאמר רק בתשמישי קדושה ולא בתשמישי מצוה, והציציות הן רק תשמישי מצוה (כדלקמן סי' כא).

ומנהג חב"ד אמנם שאין עושים עטרה מבחוץ (כנראה משום החשש המובא בלבוש סי' י ס"י, שלא יהיה נראה שעיקר הטלית הוא על הראש, היפך הדין שעיקר הטלית הוא מה שמכסה את גופו, כדלעיל ס"ח), אבל תופרים בד (ממשי או בד רגיל) בחלק הפנימי של הצד העליון, וזה מהווה סימן, שהציצית שלפניו יהיו תמיד לפניו למעלה (ע"פ אשכבתא דרבי ע' 23).