סדר הכנסת שבת
זמן עלות השחר ע"פ שיטת אדה"ז
א
בעניין זמן עלות השחר[1] כמה זמן הוא לפני נץ החמה נאמרו דעות שונות[2]. ושיטת אדה"ז בזה אינה ברורה כל צרכה, שכן במקומות שונים בדברי אדה"ז, בשו"ע שלו ובסידורו, ישנם משמעויות שהן, לכאורה, סותרות זו את זו, ורבים נתקשו בבירור שיטתו להלכה בזה.
ועל כן נאמרו דעות שונות בדברי אדה"ז בעניין זה, והן כמספר הדעות העיקריות שנאמרו על זמן עלות השחר בכלל, וכדלקמן:
דעה א' - 72 דקות לפני נה"ח. והיא דעת המחבר בשו"ע[3], ששיעור הילוך מיל הוא 18 דקות ושמעה"ש עד נה"ח כדי מהלך ד' מילין[4] (18x4=72). ויש אומרים[5] , שזוהי גם דעת אדה"ז.
דעה ב' - 90 דקות לפני נה"ח. זהו גם המנהג הנהוג בא"י, ע"פ מה שהנהיג הרה"ג ר' יחיאל מיכל ז"ל טוקוצינסקי בלוח א"י שלו. והוא ע"פ שיטת הגר"א[6] ששיעור מהלך מיל הוא 22.5 דקות, ושמעה"ש עד נה"ח הוי מהלך ד' מילין[7] ((22.5x4=90, [או גם ע"פ השיטה: ששיעור מיל הוא או דקות ושמעה"ש עד נה"ח הוא ה' מילין(18x5=90)]. ויש אומרים[8], שזוהי גם שיטת רבינו בסידורו.
דעה ג' - 120 דקות לפני נה"ח. זהו להדעות שסוברות ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות ושמעה"ש עד נה"ח הוא כדי מהלך ה' מילין (24x5=120). ולדעת הרה"ג ר' אברהם חיים ז"ל נאה[9] זוהי שיטת אדה"ז בשו"ע ובסידור. וכן מובא למעשה בלוח כולל חב"ד ע"י בנו הרב ברוך נאה ז"ל[10].
יש לציין שלדעת אדה"ז, כל השיעורים הללו הם אך ורק באופק א"י ובימים השווים, דהיינו ימי ניסן ותשרי.
ולענ"ד נראה, שדעת אדה"ז אינה כא' מהשיטות הנ"ל, אלא, זמן עלות השחר בא"י,לשיטתו הוא: 96 דקות לפני נה"ח (והיינו בימים השווים של ניסן ותשרי. כנ"ל). והוא מיוסד על השיטה ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות, ושמעה"ש עד נה"ח הוא מהלך ד' מילין (24x4=96). וזוהי שיטתו גם בשו"ע וגם בסידור, וכפי שיבואר לקמן.
ב
להלן יובאו המקומות שבהם דן אדה"ז בעניין זה, ונבארם אחת לאחת: ותחילה יש לברר את שיטתו בסידור (סדר הכנסת שבת בתחילתו), שהוא יותר נוגע להלכה, כידוע שהסידור חובר באחרונה, והיא משנה אחרונה שלו, וכוותיה אזלינן[11]. וז"ל שם: "ביה"ש דר' יהודה[12] הוא י"ח מינוטין אחר שקיעה האמיתית[13], בימים השווים שהם ימי ניסן ותשרי בא"י". וכיון שכתב רבינו שביה"ש - שהוא כדי הילוך ג' רבעי מיל[14] - שיעורו 18 דקות, נמצא שס"ל לרבינו ששיעור הילוך מיל הוא - 24 דקות. וכן הוכיח הרא"ח נאה בהערותיו על הסידור כאן.
אלא שבהמשך דבריו כותב רבינו שם: "אבל אין לסמוך כלל להקל עפ"י מ"ש הרב"י בש"ע הל' שבת בשם רבינו תם[15] וסיעתו שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית[16] הוא יום גמור". והנה שיעור זה ש"ג' מילין ורביע הוא קרוב לשעה בינונית" הוא רק אם נחשב שיעור הילוך מיל ל-18 דקות, שאם שיעור הילוך מיל הוא 24 דקות הרי ג' מילין ורביע הם הרבה יותר מ"שעה בינונית" (78 דקות), ולפ"ז דברי רבינו סתורים לכאורה מתחילתן לסופן.
אלא שזו אינה קושיה, שהרי רבינו כותב זאת רק לשיטת המחבר שהביא את שיטת ר"ת להלכה בשו"ע שלו, והמחבר אכן ס"ל ששיעור מיל הוא 18 דקות[17], וע"ז כותב רבינו שאין לסמוך על שיטה זו כלל. אבל רבינו עצמו סובר ששיעור מיל הוא 24 דקות (וכ"כ הרא"ח נאה כאן). וכדלעיל.
ג
והנה בסוף דבריו בסידור שם כותב רבינו ש"שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צ"ה .. כשיעור ד' מילין שמן ע"ה עד נץ החמה", הרי מפורש שס"ל לרבינו שמעלות השחר ועד נץ החמה - הוא שיעור ד' מילין. וע"פ מה שכתבנו לעיל בדברי רבינו ששיעור מיל הוא 24 דקות יוצא ברור, שזמן עלות השחר (בא"י בימים השווים, כנ"ל) - הוא 96 דקות לפני נץ החמה.
אלא שע"ז כתב הרא"ח נאה[18], שדברי רבינו אלו בקשר לד' מילין שמעה"ש עד נה"ח - אינן דעת רבינו עצמו, אלא כתב זאת רק לשיטת ר"ת שעליו מוסבים דבריו שם (וע"ד האמור לעיל בקשר לשיעור הילוך מיל שהוא 18 דקות, שרבינו כתב זאת רק לשיטת הב"י שס"ל כשיטת ר"ת). ולדעתו, שיטת רבינו בעצמו היא - שמעה"ש עד נה"ח הוא כדי הילוך ה' מילין.
אבל לענ"ד לא נראה לומר כן. כי (מלבד שיש חילוק בין המבואר שם לעיל בקשר לשיעור מיל, ששם דבריו מוסבים על שיטת הב"י שהביא את דברי ר"ת להלכה, משא"כ כאן שעוסק בדחיית שיטה זו. ובפשטות דבריו כזה הם גם לפי שיטתו באמת, הנה) המעיין בלשון רבינו שם יראה, שדברי רבינו בקשר לד' מילין שמעה"ש עד נה"ח - הם גם לשיטתו בעצמו. דז"ל שם : "ומה גם כי דעת [דעה?] זו הוא נגד החוש, ופליאה נשגבה[19], שהרי שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צ"ה שבדברי רז"ל[20] בגמ'[21], מבואר שם בפי' בגמ', שהוא שיעור אחד ממש כשיעור ד' מילין שמן ע"ה עד נץ החמה, ובעת עליית ע"ה נראה בעליל שהרקיע הוא מלא כוכבים, ולא ג' כוכבים בלבד - וככה הוא ממש ודאי בסוף הילוך ד' מילין אחר השקיעה. אבל זמן תחילת הלילה לעניין מצות של תורה, שהוא בצאת וראיית ג' כוכבים לבד[22] ודאי שהוא מוקדם הרבה לזמן צאת וראיית כל הכוכבים כמו שנראית [שנראים?] בעת עליית ע"ה".
והנה מפשטות לשון רבינו כאן נראה, שגם הוא ס"ל שמעה"ש עד נה"ח הוא כדי הילוך ד' מילין, וכל הוכחתו נגד ר"ת היא רק מזה, שאחר שיעור הילוך ד' מילין מהשקיעה הוא צאת כל הכוכבים, ולעניין מצוות של תורה שזמנם בלילה די ב"צאת וראיית ג' כוכבים".
אבל בעצם העניין שמעה"ש ועד נה"ח הוי שיעור הילוך ד' מילין, ושכן הוא מהשקיעה עד צאת כל הכוכבים, גם הוא ס"ל כן.
ובפרט יש לומר כן :
א. מזה שרבינו כותב ששיטת ר"ת היא "נגד החוש" דהיינו נגד המציאות. כלומר שהמציאות היא שאחר שיעור הילוך ד' מילין מהשקיעה הוא צאת כל הכוכבים, ע"ד עה"ש. וא"כ ודאי שגם רבינו ס"ל כן.
ב. מזה שרבינו כותב "שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צ"ה שבדברי רז"ל בגמ'",דהיינו שאין זה רק שיטה מסוימת בגמ' או בברייתא, אלא זה "דברי רז"ל בגמ'" (דהיינו שס"ל לרבינו שזהו דעה פשוטה ומוסכמת בגמ'[23]). וודאי שרבינו לא יחלוק על מה שהוא עצמו מעיד שהוא מ"דברי רז"ל"[24].
[ומה שכתבו[25] להוכיח ממה שכתב רבינו בסידורו (סדר ספירת העומר), ש"זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך מדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה .. וזמן זה של עלות השחר נמשך כך עד י"ז ועד בכלל. ולכן משהגיע חצות ליל י"ז בתמוז אסור לאכול". ומכאן רצו להוכיח ששיטת רבינו, שזמן עלות השחר בא"י בימים השווים הוא 72 דקות, כיון שרק ע"פ חישוב זה יכול להיות במדינות הצפוניות עלות השחר בחצות לילה בחדשים אלו.
הרי (מלבד זאת דכתבו שם שיש קושי בהבנת דברי רבינו אלו, ושגם החשבון של 72 דקות הנ"ל אינו מתאים לגמרי עם דברי רבינו בסידור שם) כבר הוכיחו במק"א[26]. שהחשבון היותר מתאים לדברי אדה"ז בסידור שם הוא החשבון של 90 דקות, ולא של 72 דקות.
והנה החשבון של 90 דקות שכתבו שם. ודאי שאינו מתאים כלל עם שיטת רבינו, שהרי רבינו לא הזכיר בשום מקום שיטה זו, ומנין להלביש על דברי רבינו דברים אשר לא לו. ע"כ י"ל שדברי רבינו בסידור שם מתיישבים דווקא ע"פ החשבון של 96 דקות. כיון שהחישוב של 96 דקות הוא הקרוב ביותר לחישוב של 90 דקות].
ד
ועתה נבאר את שיטת רבינו בשו"ע שלו. ונביא את המקומות שבהם מתייחס אדה"ז לעניין זה, כסדרם בשו"ע:
בהל' תפלה סי' פט ס"א כותב אדה"ז: "משעלה ע"ה .. מהלך ד' מילין קודם נץ החמה".
בהל' ברהמ"ז סי' קפד ס"ג כותב אדה"ז: "הילוך ד' מילין, שהוא שיעור שעה וחומש [דהיינו 72 דקות] לפמ"ש בסי' תנ"ט". מחשבון זה יוצא ששיעור הילוך מיל הוא 18 דקות, שהרי אם נחלק 72 דקות ל-ד' מיל, יוצא לכל מיל 18 דקות.
בהל' שבת סי' רמט ס"ג, בדיני הליכה בע"ש, כותב אדה"ז: "מהלך ג' פרסאות של אדם בינוני .. ד' שעות וד' חומשים משעות בינוניות .. עיין סי' תנט". מחשבון זה יוצא ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות, שהרי אם נחלק ד' שעות וד' חומשי שעות - (240+48=288 דקות) ל-ג' פרסאות שהם י"ב מיל, יוצא לכל מיל 24 דקות.
שם בסי' רנא בקו"א כותב אדה"ז "שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים .. דהיינו מעט קודם בין השמשות שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנט", דההיינו שזמן משך ביה"ש תלוי בשיעור מיל המבואר בסי' תנט, שאם שיעורו 24 דקות אזי הוא "כמו שליש שעה", ואם שיעורו 18 דקות אזי הוא "כמו רביע שעה".
שם בסי' שלא ס"ה כותב אדה"ז : "והתחלת ביה"ש הוא אחר הילוך ג' מילין ורביע לאחר התחלת השקיעה .. והוא לערך רביעית שעה קודם צאת הכוכבים". והיינו ד"לערך רביעית שעה" (ויותר מדויק 13.5 דקות) - הוא השיעור של הילוך ג' רביעי מיל, ולפ"ז שיעור מיל הוא 18 דקות.
והנה מה שיוצא מהמקומות הנ"ל הוא: שמעלות השחר עד נה"ח הוא מהלך ד' מילין[27]. אלא שבעניין שיעור מיל יש לכאורה סתירה. שמסי' קפד וסי' שלא יוצא ששיעורו 18 דקות, ומסי' רמט יוצא ששיעורו 24 דקות. ובסי' רנא הביא את שתי הדעות.
והנה בסי' תנט ס"י מביא אדה"ז ב' דעות בעניין שיעור הילוך מיל: דעה א[28] סוברת שהוא 18 דקות. והוא מיוסד על מאמר הגמ'[29] שמהלך אדם בינוני ביום בינוני של י"ב שעות הוא ארבעים מיל, וכשמחלקים את י"ב שעות היום לארבעים מיל יוצא השיעור להילוך מיל 18 דקות. דעה ב'[30] סוברת ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות. והחשבון הוא ע"פ מהלך אדם בינוני מנה"ח עד שקה"ח. שהוא י"ב שעות בימים בינוניים, ואז הוא מהלך, לדעה זו, רק שלשים מיל. וכשמחלקים י"ב שעות לשלושים מיל יוצא שיעור הילוך מיל 24 דקות. ולעניין הלכה כותב שם אדה"ז: "העיקר כסברא האחרונה. ומכל מקום יש להחמיר כסברא הראשונה אם אין שם הפסד מרובה".
וכתב הרא"ח ז"ל נאה[31] שדעה הב' הנ"ל שס"ל ששיעור מיל הוא 24 דקות, סוברת שמעה"ש עד נה"ח הוא כדי מהלך ה' מילין. כי הרי מאמר הגמ' הוא שמהלך אדם בינוני בכל יום הוא מ' מיל, וכפי שכתב אדה"ז מפורש גם בדעה זו "מ' מיל מעה"ש עד צ"ה". וא"כ דעה זו שסוברת דמנה"ח עד השקיעה הוי מהלך ל' מיל, צ"ל שלפי דעתה מעה"ש עד נה"ח הוי מהלך ה' מיל: ומשקה"ח עד צ"ה הוי ג"כ מהלך ה' מיל.
והנה לענ"ד לא נראה לומר כן, שהרי מלבד זאת שמכל המקומות הנ"ל מוכח שדעת אדה"ז ששיעור הזמן מעה"ש עד נה"ח הוא ד' מילין. הרי גם בסעיף זה לא כתב אחרת. דאדה"ז לא כתב בדעה זו מהי דעתה בעניין שיעור הזמן שמעה"ש עד נה"ח, כי המחלוקת שבין הדעות, שהובאה בשו"ע אדה"ז, היא רק לעניין הקביעה העקרונית כמה הוא שיעור זמן הילוך מיל - ולעניין זה אין נפק"מ מה הוא שיעור הזמן מעה"ש עד נה"ח. ולעניין מאמר הגמ' מהלך אדם בינוני ביום מ' מיל, שפיר תפרש דעה זו כפי שכתב הח"י כאן, שהמ' מילין מתחילין מיל א' לפני עה"ש ומסתיימים מיל א' אחרי צ"ה[32]. אבל מעה"ש עד נה"ח הוי שיעור ד' מיל גם לדעה זו, וכן מהשקיעה עד צ"ה[33].
ומ"ש אדה"ז שם בדעה הב' "מ' מיל מעה"ש עד צ"ה", שמכאן הוכיח הרא"ח נאה את הוכחתו, כנ"ל. לכאורה אין להוכיח מכאן, כי:
א. אדה"ז כתב זאת רק לה"יש אומרים" שבדעה הב', אבל לא לדעה הב' בעצמה, כפי שיראה המעיין שם.
ב. ועיקר, הרי כוונתו בזה היא רק לדחות את הדעה הא'. שלשיטתם שהם מחשבים מעה"ש עד צ"ה, הרי יש בהם יותר מי"ב שעות וכו'. אבל אין כוונתו שהחשבון דמ' מיל שמעה"ש עד צ"ה (דווקא). הוא גם להדעה הב'. שהרי לדעה זו העיקר הוא רק שהחשבון של ל' מיל הוא מהנה"ח עד שקה"ח, ולא ירד רבינו כלל לדון מהי דעתם בעניין הי' מיל הנותרים, ע"ש ודו"ק.
ה
ואחר שהוכחנו שדעת אדה"ז שהשיעור בין עה"ש לנה"ח הוא כדי מהלך ד' מילין, עכשיו נבאר שיטתו בעניין שיעור מיל, שכנ"ל, בעניין זה לכאורה, יש סתירה בדבריו.
דהנה ע"פ היסוד שכתב בסי' תנט, שהעיקר להלכה הוא ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות, אלא שרק "יש להחמיר כסברא הראשונה", להחשיב שיעור מיל 18 דקות אפ"ל דלא קשה מסי' קפד (שנמצא מדבריו שם, ששיעור הילוך מיל הוא 18 דקות), על סי' רמס (שנמצא מדבריו שם, ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות) , כדלקמן.
דהנה בסי' קפד כותב "הילוך ד' מילין שהוא שעה וחומש, לפי מ"ש בסי' תנט". דהיינו שדייק לכתוב שדבריו כאן הם דווקא "לפי מה שיתבאר בסי' תנט" (לשון בלתי רגיל בציונים שאדה"ז מציין, דלשונו בדרך כלל היא "כמ"ש" וכיו"ב). דהנה בסי' קפד מיירי לגבי שיעור עיכול האכילה, לעניין ברהמ"ז במי ששכח לברך מיד אחר אכילתו, וע"ז כתב ששיעור עיכול הוא כדי הילוך ד' מילין, והחשבון, "לפי מ"ש בסי' תנט", הוא 72 דקות. והכוונה, דהרי שם כתב שאף שהעיקר כדעה הב' בכל זאת "יש להחמיר כדעה הא'", ולפ"ז כאן דמיירי בעניין ספק ברכה (ברהמ"ז), מובן שיש להחמיר בדין ברכה לבטלה ולצמצם השיעור כדעה הא' שבסי' תנט, ולא להגדילו כדעה הב' שם.
והוכחה לזה, שמצד ספק ברכות יש לצמצם השיעור, שהרי בסי' קפד (שם) מביא דעה נוספת בעניין שיעור עיכול האכילה (כשאכל אכילה מועטת), ולדעה זו צריך לברך מיד, ולהלכה כותב שם אדה"ז "ויש לחוש לדבריהם להקל בספק ברכות שלא יוכל לברך עד כדי הילוך ד' מילין", דהיינו שלהלכה לא פוסקים ששיעור עיכול הוא כדי הילוך ד' מילין (כשאכל אכילה מועטת), כי מצד העניין "להקל בספק ברכות" הוא מצד החומרה של חשש ברכה לבטלה[34], צריך לצמצם השיעור מה שיותר. ובודאי שאין מקום כלל להביא את השיעור הגדול יותר בד' מילין.
משא"כ בסי' רמט, אחר שהביא השיעור שאפשר להלך בע"ש, שממנו יוצא ששיעור מיל הוא 24 דקות כותב "עיין סי' תנט", היינו ששיעורו זה מבוסס על המבואר בסי' תנט. שהעיקר כדעה הסוברת ששיעור מיל הוא 24 דקות.
והטעם לזה שאדה"ז לא מחמיר גם בעניין זה לצמצם שיעור ההליכה בע"ש כדעה הא' (ע"ד שצמצם בסי' קפד), יש לומר:
א. איסור ההליכה בע"ש אינו איסור חמור כ"כ שיצטרך להוסיף עליו חומרות, כפי שיראה להמעיין שם[35].
ב. ועיקר, הגבלה זו של האיסור להלך בע"ש יותר משיעור ג' פרסאות (ברוכב על הסוס) הכניסה רבינו בחצע"ג[36] - דהיינו שהי' לו בזה איזה ספק (כידוע שכל ספק הכניס רבינו בחצע"ג 42) - והבו דלא לוסיף עלה, להחמיר בה עוד בשיעורים.
ו
אלא שעדיין קשה מסי' שלא, שיוצא משם ששיעור מיל הוא 18 דקות, ואיך זה מתיישב עם מה שנת"ל ששיטת אדה"ז בשיעור הילוך מיל היא 24 דקות?
ועפ המבואר לעיל לכאורה גם שם י"ל כן, דזה שמשערים בעניין ביה"ש (לשיטת ר"ת) שיעור הילוך מיל ל-18 דקות, הוא, ע"פ שיטתו בסי' תנט ש"יש להחמיר כסברה הא'", ולכן שם שמיירי לעניין כניסת שבת, מחמירים ומשערים כפי השיעור של 18 דקות, כדי שכניסת השבת שנקבע ע"פ ביה"ש יהיה מוקדם יותר. ולהעיר גם מקו"א בסי' רנא "ביה"ש שהוא שליש או רביע שעה, עיין סי' תנט", והיינו דתולה שיעור ביה"ש של ר"ת ע"פ הדעות של סי' תנט בשיעור הילוך מיל, וכיון ששם אמר ש"יש להחמיר כדעה הא'", אזי כאן שמיירי לעניין כניסת שבת צריכים לשער לפי השיעור של 18 דקות וממילא ביה"ש יהי' לערך 15 דקות, וכפי שכתב בסי' שלא. אך עפ"ז צ"ל שלעניין יציאת השבת צריך לשער המיל ל24- דקות (גם לשיטת ר"ת), שהרי בסי' תנט פסק לעיקר כדעה הב' שם, כנ"ל.
אך זה עדיין צ"ע שהרי מהמדובר בסי' שלא, משמע לכאורה שהחישוב של שיעור מיל ל-18 דקות, הוא בין לעניין ביה"ש דכניסת שבת ובין לעניין ביה"ש דיציאת השבת, דהיינו גם לקולא, דכתב שם: "מי שנולד בע"ש ... אם נולד קודם לכן [היינו, קודם ביה"ש שהוא רביעית שעה] ... נימול ביום ו, ואם נולד כן בשבת - נימול בשבת".
וע"כ י"ל, דזהו עניין יוצא מן הכלל. דכיון דשם מיירי בשיטת ר"ת. דס"ל שתחילת ביה"ש הוא אחר שיעור ג' מילין ורביע מתחילת השקיעה, והמחבר שהביא את שיטת ר"ת להלכה, סובר ששיעור מיל הוא 18 דקות[37]. וכיון שאדה"ז בשו"ע פוסק כמותו, לכן בסי' שלא, ששם מיירי ע"פ שיטת ר"ת, מחשב שיעור הילוך מיל כפי דעת המחבר, ע"ד שנתבאר לעיל בסידור. דהרי גם רמ"א, שבסי' תנט נראה מדבריו שס"ל ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות, בכ"ז בסי' רסא וכסי' שלא, ששם מיירי בשיטת ר"ת שהביא המחבר חישב שיעור מיל ל-18דקות[38].
ויש להוסיף הכרח לזה, שלשיטת ר"ת צ"ל ששיעור הילוך מיל הוא 18 דקות דווקא. דבסי' רסא ס"ה כותב אדה"ז, דאפשר להוסיף תוספת שבת מתחילת השקיעה דר"ח, ובהמשך כותב, דאם קיבל שבת לפני פלג המנחה, דהיינו שעה ורבע זמניות קודם הלילה[39] - אין קבלתו כלום. ולכאורה, אם נחשב תחילת השקיעה דר"ת ע"פ שיעור של 24 דקות למיל, תמיד תהיה תחילת השקיעה לפני פלג המנחה (שהרי שיעור ד' מילין בימים השווים הוא 96 דקות לפני צ"ה, ושיעור פלג המנחה הוא 75 דקות לפני צ"ה. ועד"ז יהי' הפרש בין בקיץ ובין בחורף שהרי בשניהם משערים לפי שעות זמניות (לשיטת אדה"ז)), וא"כ איך יתכן לקבל שבת מתחילת השקיעה, הרי זה קודם פלג המנחה?! משא"כ אם נחשב שיעור מיל ע"פ שיעור של 18 דקות למיל, אזי יהיה פלג המנחה 3 דקות לפני תחילת השקיעה בימים השווים (ששיעור ד' מילין הוא 72 דקות לפני צ"ה, ופלג המנחה הוא 75 דקות לפני צ"ה. ועד"ז לערך יהי' גם בקיץ ובחורף לפי חשבון שעות זמניות)[40].
ולסיכום כל האמור לעיל, מה שנראה בשיטת רבינו הזקן בעניין שיעור הילוך מיל, וכן לעניין זמן עה"ש: בסידור - שיטתו היא ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות, ומשמע שם שזהו גם להקל שהרי פסק כן להלכה למעשה, לעניין ביה"ש דכניסת שבת. ומעה"ש עד נה"ח הוא כדי הילוך ד' מילין. וממילא זמן עה"ש בא"י בימים השווים הוא 96 דקות לפני נה"ח. בשו"ע - העיקר להלכה כהרעה ששיעור הילוך מיל הוא 24 דקות, ורק ש"יש להחמיר" כהדעה ששיעור מיל הוא 18 דקות. ומעה"ש עד נה"ח הוא כדי הילוך ד' מילין, ממילא זמן עה"ש הוא 96 דקות לפני נה"ח, אלא שכשזה "להחמיר" יש לחשב זמן עה"ש 72 דקות לפני נה"ח.
והנה זמן עה"ש נוגע להלכה למעשה לכמה עניינים, כמו לגבי ספה"ע בברכה אחר עה"ש במי ששכח לספור בלילה (וכמו שכתף אדה"ז בסידורו סדר ספה"ע). וכן לגבי ברכה"ת במי שהיה ער כל הלילה[41], ולגבי עוד כו"כ עניינים. וכן לעניין אכילה לפני תענית עד זמן עה"ש, כפי שמובא בשו"ע[42]. וכ"ה בסידור רבנו בסדר ספירת העומר.
[אמנם בתניא לענין תעניות של תשובה[43] מובא השיעור לזה "כג' שעות לפני נ"ה", בימים הקצרים שבחורף. ומבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע[44], שיעור זה הוא שליש הלילה שלאחר חצות, והוא זמן קרות הגבר].
[1] להעיר משו"ע אדה"ז סי' תקפח ס"א "שאין הכול בקיאין בעמוד השחר" (מרש"י מגילה כ, א. ד"ה וכולן).
[2] נקבצו בספר ישראל והזמנים ברוקלין תשמ"ז ח"ב פ"ג.
[3] באו"ח סי' תנט ס"ג. וביו"ד סי' סט ס"ו.
[4] כמובן מדבריו בסי' רסא ס"ג, שמהשקיעה עד צ"ה הוא כדי מהלך ד' מילין, וא"כ עד"ז הוא מעה"ש עד נה"ח, כפי שמובא בברייתא בפסחים צד, א.
[5] הרשד"ב שי' לוין ביגדי"ת נ.י גיליון ע ע' קפב ואילך. הרב י"ש שי' גינזבורג (רבו של עומר) בשבועון כפ"ח גיליון 162 מדור "קוראים כותבים".
[6] בסי' תנט שם. חישוב זה הובא גם בח"י שם. והוא ע"פ החישוב לחלק 32 מיל (שלדעתם זהו הילוך אדם בינוני בימים השווים מנה"ח עד שקה"ח) ל12- שעות.
[7] ראה ביגדי"ת ירושלים (גיליון כג) ויכוח ארוך בעניין זה בין הרי"מ טיקוצינסקי ובין הרא"ח נאה.
[8] ביגדי"ת נ.י גיליון עא ע' רמ.
[9] ראה בספרו שערי ציון סי' לז. ובהרחבה גדולה ביגי"ת ירושלים הנ"ל.
[10] וראה גם במאמרו שהתפרסם בשבועון כפ"ח גיליון 242.
[11] ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' יח ס"ד. דברי נחמי' חאו"ח סי' כא. שער הכולל פ"א ס"א.
[12] שבת לד, ב.
[13] שהוא לערך 4 דקות אחר שקיעה הנראית – ראה סידור שם.
[14] ראה שבת שם. וכן נפסק להלכה ברמב"ם הל' שבת פ"ה ה"ד. טושו"ע סי' רסא ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"א.
[15] בתוס' שבת לה, ב (ד"ה תרי). וכן בתוס' פסחים צד, א (ד"ה רבי יהודה).
[16] כלומר, 58.5 דקות.
[17] כדלעיל הערה 2.
[18] ביגדי"ת ירושלים הנ"ל במאמרו השלישי אות יא.
[19] י"ל שכפל הלשון אינו רק ע"ד הצחות, אלא, כוונתו בזה דהקושי' על ר"ת היא בשתים: א. "נגד החוש" - היינו המציאות. ב. וגם "פליאה נשגבה" - "מדברי רז"ל בגמ'". וכפי שמפרט בהמשך.
[20] ר' יהודה.
[21] פסחים צד, א.
[22] ראה שבת לה, ב.
[23] וי"ל דס"ל לרבינו, דע"פ דברי הברייתא הנ"ל, נדחו שאר השיטות. וכנראה גם בפשטות מדברי הגמ' (פסחים שם). שע"י הברייתא הנ"ל דחתה הגמ' את שיטת עולא (שם צג, ב) שסבר שמעה"ש עד נה"ח הוי מהלך ה' מילין. וראה גם במ"א סי' פט סק"ב (הובא להלן הערה 41).
[24] ולהעיר, שר' יהודה (שסובר שמעה"ש ועד נה"ח וכן מהשקיעה עד צ"ה הוי מהלך ד' מילין), הוא גם בעל הדעה ששיעור ביה"ש הוי מהלך ג' רבעי מיל. וההלכה נפסקה כמותו בעניין זה - ראה בתחילת דברי רבינו בסידור שם.
[25] ביגדי"ת נ.י שם ע' קפד.
[26] ביגדי"ת שם ע' רמ.
[27] כ"ה בסי' פט סא. וכן משמע בסי' רסא ס"ה ובסי' שלא ס"ה.
[28] תרומת הדשן סי' קכג. וכ"מ ברמב"ם פיה"מ ריש ברכות.
[29] ר' יוחנן בפסחים צג, ב. צד, א.
[30] רמב"ם פיה"מ פסחים פ"ג סוף מ"ב.
[31] ביגדי"ת ירושלים שם.
[32] והוא ע"פ האמור בגמ' (פסחים צד, א) דלר' יוחנן "חשבן בקדמא וחשוכא", ופי' שם רש"י (ד"ה כי) "שרוב בני אדם מהלכין חמשה מילין קודם הנץ החמה ע"י שמשכימין קודם עלות השחר, וכן אחר שקיעתה על ידי שמחשכין ליכנס אחר צאת הכוכבים"
[33] וראה גם במ"א סי' פט סק"ב שכתב בדעת הרמב"ם (שהוא המ"ד דהדעה הב' בעניין שיעור מיל): ונ"ל דפסק כמ"ד מע"ה עד הנץ החמה הוי ד' מילין. משום דאסיק לתיובתא לאידך מ"ד.
[34] ראה תניא אגה"ת פי"א "והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה". וראה ברכות לג. א. שו"ע אדה"ז סי' רטו ס"ג.
[35] ועד"ז כתב הגרימ"ט ביגדי"ת ירושלים הנ"ל ע' 44.
[36] ראה שו"ת שארית יהודה סי' ו. מבוא לקונטרס השלחן ע' י.
[37] ראה לעיל הערה 2.
[38] ולהעיר, שאדה"ז בסי' רסא ששם ביאר את עיקר שיטת ר"ת, לא כתב מהו השיעור של ביה"ש בדקות, אף שהמ"א כתכו. ורק בסי' שלא ששם הביא את שיטת ר"ת רק בדרך אגב, כתב את שיעור ביה"ש (גם בדקות).
[39] זהו לפי פסק רבינו בשו"ע סי' נח ס"ג, דחשבינן היום מעה"ש עד צ"ה. אבל לפי מה שכתב בסידור כדיני ק"ש (וכן בשו"ע סי' תמג ס"ד), דחשבינן היום מנה"ח עד השקיעה, ממילא הוי פלג המנחה שעה ורביע זמניות קודם השקיעה (ע"פ פסקי הסידור להרא"ח נאה).
[40] ועד"ז כתב הרא"ח ז"ל נאה בספרו שיעורי ציון סי' לח הערה 16. עיי"ש. וראה בענין זה באורך בספר תהלה לדוד סי' רסא ס"ק ו-ח. ובספר הערות בשו"ע אדה"ז, מלוקטות מספרי האחרונים ח"ב שם.
[41] כמבואר בשו"ע אדה"ז סי' מז ס"ז.
[42] סי' תקסד ס"א.
[43] אגה"ת פ"ג.
[44] לקו"ש חכ"ב ע' 312.