סעיף כא - 1055
בדין פועל וקבלן דיכול לחזור בו
הרב אפרים פישל אסטער
ר"מ בישיבה
בגמ' ב"מ (י, א) "והא אמר רב להמ"ד פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום", ובתוס' הק' מאי קמ"ל ותי' דקמ"ל דידו על העליונה וכרבנן. ויל"ע היכן מבואר זה בל' רב. ובהמשך דבריהם הוסיפו דרק מזה דידו על העליונה מוכיח דאין ידו כבעה"ב וצ"ע דלכ' אפי' אי ידו על התחתונה עדיין מוכח הכי מזה עצמו שיכול לחזור בו.
וכתבו האחרונים דחדא מתורצת בחברתה, דאי יעה"ת פי' הדבר דעדיין עבד הוא אלא שאינו יכול לכופו לעבוד ולכן משלם ההפסד תמורת המלאכה שחייב בה, משא"כ אי יעה"ע פי' הדבר שנפקע כל העבדות שלו, וא"כ בל' רב דאמר דיכול לחזור כוונתו לחזור מהעבדות וזה רק אי ידו עה"ע, ולכן רק מזה מוכח דאין ידו כבעה"ב, דאי יעה"ת עדיין עבד הוא.
אמנם ממ"ש אדה"ז בשו"ע בהל' שאלה וכו' סכ"א משמע דלא כנ"ל, דהביא הא דפועל יכול לחזור הן לגבי שכירות והן לגבי קבלנות וכ' דהוא מצד כי לי בנ"י עבדים כו' עיי"ש. והרי בקבלנות קיי"ל דידו על התחתונה, ומ"מ הביא ע"ז הא דכי לי בנ"י כו', ומוכח דס"ל דהא דיכול פועל לחזור בו ואפי' אי ידו על התחתונה הוי חזרה מהעבדות אלא דמ"מ יעה"ת על שלא עמד בהתחייבותו, ולא משום דעדיין בגדר פועל הוא.
ולכאורה י"ל דכן ס"ל לרש"י דלא העיר כלום, דמפשטות ל' הגמ' משמע דמוכיח דאין פועל כבעה"ב מעצם הדבר דיכול לחזור בו ל"ש אי ידו עה"ע או עה"ת כן משמע מרש"י ד"ה כי, וזהו דפסק אדה"ז הכי.
וי"ל דההכרח של אדה"ז לפרש הכי הוא דאל"כ צ"ע מדוע קבלן יכול לחזור בו, ועי' באבנ"ז (חו"מ סנ"ב מחודש ב אות א) דקבלן יכול לחזור רק אם לא עשה קנין, ומביא כן מהגה"מ, עיי"ש. אבל הרי בשאר ראשונים לא מבואר הכי, לכן ס"ל אדה"ז דצ"ל דג"ז נלמד מ"לי בנ"י עבדים".
ומבואר מזה ג"כ דאין לומר (כסברת האחרונים הנ"ל) דהא דקבלן יכול לחזור בו פשיטא מסברא כיון שאינו יכול לכופו לעבוד (והלימוד הוא רק לענין יעה"ע), כיון דסו"ס זהו רק לגבי הבעה"ב שאין בידו לכופו, אבל מנ"ל שניתנה הרשות לקבל לחזור בו, ולכן צ"ל דהוא מצד כי לי בנ"י עבדים וכו'.
אבל א"כ צ"ע לאידך גיסא, מהו טעם החילוק בין פועל לקבלן, דבפועל יעה"ע ובקבלן יעה"ת והרי בשניהם ילפינן מ"כי לי בנ"י עבדים" דיכול לחזור בו? ועי' ברש"י ב"מ עז, א בסופו דכ' דיעה"ת משום דלא דרשינן כי לי בנ"י לגבי קבלן.
ועוד צ"ע בפסק אדה"ז יתירה מזו, וכמ"ש הצ"צ בשו"ת או"ח סכ"ט דברש"י שם מבואר דטעמא דמלתא דבקבלנות יעה"ת הוא משום שאינו עבד אלא עובד לעצמו, וא"כ ל"ש לגבי' האי קרא דלי בנ"י עבדים אפי' לגבי הא דיכול לחזור בו.
והנה בלקו"ש חכ"ה ע' 145 בשוה"ג להערה 44 מדייק בל' אדה"ז שם דאחר שמביא הדרשא דכי לי בנ"י עבדים ולא עבדים עבדים מוסיף (על לשון הרמב"ם בפ"ו מהל' שכירות ה"ד), "שיעבדו שלא ברצונם מחמת שכבר נשכרו", ומדייק מזה דמדגיש ומגדיר אדה"ז דרק בזה מתבטא לא עבדים לעבדים, אבל עדיין גופו קנוי למלאכתם, עיי"ש. ולכ' חי' גדול הוא לומר דגם קבלן (שמזכירו אדה"ז בסי' זה) גופו קנוי, והרי כנ"ל כ' רש"י "דאי"ז עבד אלא לעצמו", וא"כ לכ' כ"ש שאי"ל דגופו קנוי.
(ולכ' ע"פ הנ"ל הי' אפ"ל באו"א בל' אדה"ז, דהרמב"ם איירי רק לגבי פועל ולכן ילפינן דיעה"ע אבל כיון שאדה"ז כולל בזה גם קבלנות (שיעה"ת) צ"ל דילפינן מהכא זה שיכול לחזור ואין כופין אותו לעבוד, ולכן הרמב"ם שכ' זה רק לגבי פועל ולא קבלן לא הוסיף כל' אדה"ז.
אבל נראה פשוט דמ"מ מדייק הל' שנקט אדה"ז בהגדרת הדרשא דלא כ' שאין זה עבד או שאין גופו קנוי מוכח כמ"ש בשוה"ג הנ"ל דפועל וקבלן הוי עבד (וגופו קנוי), והילפותא הוא רק שאינם עבדים שיעבדו שלא ברצונם).
ברם, הרי כ' בשוה"ג להשיחה "עדיין גופו קנוי למלאכתם", ומשמע שר"ל שאין גופו קנוי כעבד ממש אלא למלאכתם. ועי' באחרונים שכבר דנו בזה האם פועל גופו קנוי כעבד (וכמבואר בריטב"א בסוגיין) או דקנוי גופם רק ע"ד קניין דקל לפירותיו, וע"ד עבד אבל לא ממש.
וי"ל עפ"ז דזהו החילוק בין פועל לקבלן, דגם קבלן גופו קנוי, אבל אינו קנוי לבעה"ב לגמרי שיעשה בו כרצונו אלא קנוי גופו לגבי מלאכתם, משא"כ פועל קנוי לגמרי לבעה"ב. ולכן מוסיף בהשוה"ג "למלאכתם", כיון דאיירי בדברי אדה"ז שכולל בדבריו גם קבלן.