הלכה יא - 786

השמח ונהנה בראייתו*

הרב שמואל זאיאנץ

ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאן

בטור או"ח סי' רכ"ה כ' דהרואה חבירו לאחר ל' יום אומר שהחיינו, ומוסיף לבסוף "והוא שחביב עליו הרבה, ושמח מאד בראייתו". המחבר כ' בס"א שם "והוא שחביב עליו הרבה ושמח ראייתו".

והנה אדמה"ז כ' בסבה"נ פי"ב הי"א "הרואה את חבירו, החביב עליו הרבה ושמח ונהנה בראייתו...". והיינו שמוסיף שצריך להיות נהנה בראיית חבירו. והוא מל' הרא"ש ברכות פ"ט (ובסדר הזה: דשמח, ואח"כ כ' דנהנה). ובהמשך שם כ' שגם אם היתה לו ממנו ידיעה בינתיים בכתב או בע"פ מברך בראייתו "כיעיקר הברכה הוא על הנאה ושמחת הלב בראיית פניו" והיינו דגדר הברכה הוא על הנאה ושמחת (הלב).

מזה נראה שגם שמיעת קולו ע"י טלפון בתוך ל' ימים אין מפקיע החיוב כיון דהברכה הוא על הנאה ושמחה דראיית פניו. ויש לעיין מהו הדין אם ראהו ע"י איזה מכשיר ראיה וכיוצא אם זה מפקיע חיוב הברכה (דגם זה מביא הנאה ושמחה) או דנאמר דאינו דומה ראיה על ידי מכשיר (שאין בזה שמחה והנאה כזו ד)לראיה פנים בפנים. ויש להסתפק לאידך: אם נאמר דגם ראייה דעל ידי מכשיר נחשב "לשמח ונהנה" בראייתו א"כ חייב לברך בזה[1] [2].

עוד יש להעיר: בטושו"ע נכתב ההלכה דברכת שהחיינו בראיית חבירו - בתחילת הסי' דברכת שהחיינו, קודם פסק ההלכה דברכת שהחיינו בראיית פרי חדש המתחדש משנה לשנה, ואדמה"ז סידר באופן הפכי: בפי"א הי"ב פסק אודות ראיית פרי חדש ולאח"ז בפי"ב ביאר אודות ראיית חבירו. גם יש להעיר: דבשו"ע המחבר כ' סימן בפ"ע על "שהחיינו" בקניית דברים חדשים (סי' רכ"ג), ובאדמה"ז זה בא בתחילת פי"ב.

ונראה לומר: שבטושו"ע סידר ההלכה דברכת שהחיינו לפי העניינים שעליהם מברכים שהחיינו: ולזה כ' סימן על קניית דברים חדשים ולידה (דברים דעשייה, או דנעשה דבר חדש), ולאח"ז בא סימן בפ"ע בברכות של ראיית דברים (סי' רכד), וברכת שהחיינו שע"י ראיה, ובזה עצמו קידם ראיית דברים חשובים (ראיית חבירו) ולאח"ז ראיית פירות (רכה). אבל אדמה"ז סידר לפי הגדר המחייב הברכה: לכן קידם בסי' בפ"ע אודות ראיית פירות, דחיובם הוא מפאת הנאת ראייתו ("ונהנה בראייתו" ל' בפי"א הי"ב), ולאח"ז בפי"ב פסק אודות הדברים דגדר המחייב של הברכה הוא (לא רק הנאה גרידא, אלא עוד) "שמחת לבב הבאה לאדם מטובת עוה"ז..."[3] [4] [5].