אכילת הפרי חדש בליל ב - 894 [גליון]

אכילת פרי חדש בליל ב' דר"ה [גליון]

הת' ישראל גאלדבערג

תות"ל - 770

בגליון תתצ"ב (ע' 133) הקשה הרב ח. א. א. שי' שאכילת הפרי חדש בליל ב' דר"ה בין קידוש לסעודה מהווה הפסק, והביא ראי' לקושייתו משוע"ר הלכות פסח סימן תפ"ב ס"א מאכילת מצה בליל הסדר שכתב אדמוה"ז "...ובתחילת הסעודה יברך המוציא . . ויאכל ממנו כזית מיד, כדי שיהיה קידוש במקום סעודה, כמו שנתבאר בסימן רע"ג". והבין מכך שאדמוה"ז חשש להפסק בין קידוש לסעודה.

הנה אף שאין מהלכה זו קושיא לסוגיית אכילת הפרי חדש, כמו שנתבאר בגליון הקודם (תתצ"ג)[1], אך הלכה זו עצמה צריכה ביאור, והרי לפני אכילת המצה עשה כבר הפסק ע"י אכילת ה'כרפס' (ואמירת ההגדה) "כדי להתמיה התינוקות". ואת"ל ששתה לפני"כ רביעית יין של הקידוש, ובעת הצורך מספיק רביעית אחת[2], אז ממה נפשך לא מובן מדוע צריך לאכול מצה לצורך קידוש במקום סעודה, והרי שתה כבר רביעית יין של הקידוש[3]?

וא"כ על כרחך אדמוה"ז לא דיבר מצד דיני הפסק בין קידוש לסעודה, אלא ע"כ שצריך לעשות קידוש במקום סעודה, וכלשונו "כדי שיהיה קידוש במקום סעודה". ובהקדים דעת המשנה ברורה, ומביא אותו הגר"ח נאה[4] בספרו קצות השולחן בבדי השולחן סימן רע"ג סק"י וז"ל: "וכתב המשנה ברורה סקי"ד דאם היה ההפסק מחמת הדברים שהם צורך הסעודה, לא חשוב הפסק". וממשיך הגר"ח נאה "ויש לעשות סימוכין לדבריו, דהא בליל פסח מפסיקין בין קידוש לסעודה באמירת ההגדה, שאין לזה זמן מוגבל, ולפעמים שוהה איזה שעות, ועל כרחך כיון דצורך הסעודה הוא לא חשיב הפסק". היינו אכילת כרפס ואמירת ההגדה כיון שזה לצורך הסעודה, אי"ז נחשב להפסק.

וכ"כ בשוע"ר סימן רע"ג ס"ח "אבל אם אכל פירות אפי' הרבה, וכן אם שתה שאר משקין . . אינו יוצא ידי קידוש במקום סעודה לפי..." אדמוה"ז לא כתב שאסור לאכול דבר בין קידוש לסעודה (אף שבפשטות אין לעשות כן לכתחילה, אם לא לצורך), אלא רק שע"י אכילה כזו (של פירות וכד') עדיין לא נעשה הקידוש במקום סעודה, ובשביל שיחשב לקידוש במקום סעודה, זהו דווקא באכילת מין דגן (או שתיית עוד רביעית יין). ואם לא יאכל מין דגן, אז למפרע יתברר שגם מה שאכל פירות וכד' היה אסור לו לאכול, כיוון שמותר לאכול רק כאשר הקידוש נעשה במקום סעודה. כמ"ש בסימן רע"ג ס"ה "צריך לאכול במקום קידוש (מין דגן) לאלתר אחר הקידוש, אבל אם לא אכל עד לאחר זמן, לא יצא י"ח, וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל...", ובהמשך בסעיף ו' "...וכשעדיין לא קידש לעצמו (ומקדש לאחרים) צריך ליזהר שלא יטעום כלום מכוס של קידוש זה, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו...".

וזוהי כוונת אדמוה"ז בסימן תפ"ב שמפנה לסימן רע"ג, שאכילת פירות (כרפס) אפי' שהם לצורך הסעודה, אינה מספקת לעשות קידוש במקום סעודה, וצריך דווקא מין דגן (או יין). ומה שאכל לצורך הסעודה אי"ז הפסק. ולכן גם כתב "ותחילת הסעודה" (ולא "מיד אחרי הקידוש" כפי שניסה הר' ח.א.א. ללמוד), כיון שאכילת הסעודה אינה נחשבת לצורך הסעודה, שהרי זה הסעודה בפועל, ולכן כל מה שעשה לצורך סעודתו, מותר. אך כשמתחיל לאכול סעודתו, אינו יכול להתחיל בלי לאכול תחילה את מה שעושה קביעות לסעודה ולכן צריך לאכול כזית דגן-מצה. ע"מ שיהיה "קידוש במקום סעודה".

וממילא לא ניתן להקשות מהלכה זו לגבי הפסק בין קידוש לסעודה ע"י אכילת הפרי חדש. וי"ל יותר מכך (שבגליון הקודם נתבאר שאפי' שאכילת הפרי חדש מהווה הפסק, בכ"ז אין בכך בעי' היות והאכילה היא לצורך הקידוש, ועפ"י מה שנתבאר לעיל י"ל) שאי"ז נחשב הפסק כלל. כמו שאכילת פירות לצורך הסעודה לפני הנט"י אי"ז הפסק, כך לאכול פרי לצורך הקידוש, (או השהחיינו שנאמר בקידוש) אי"ז הפסק. וזה מה שכתב הרבי באג"ק ח"ג איגרת תקמ"ד "אכילת הפרי חדש קודם נט"י - כדי לסומכה לברכת שהחיינו דקאי עליו" שהאכילה היא צורך הקידוש, ואי"ז הפסק. (משא"כ התפוח בדבש שכל מטרתו היא לאמירת היה"ר, ולא צורך אחר).

ועצ"ע, והרי שתה עוד כוס יין בסיום מגיד, וא"כ הרי כבר עשה קביעות לסעודה "קידוש במקום סעודה", שהרי אפשר לעשות זאת על שתיית עוד רביעית יין, ולפי"ז מדוע מצריך אדמוה"ז דווקא אכילת כזית מצה כדי שיהיה קידוש במקום סעודה, והרי עשה זאת ע"י שתיית כוס היין הנוספת?

ודוחק לומר שאדמוה"ז מדבר כשלא עושה את כל סימני הסדר, אלא קידש ומיד סעודה. ואפיקומן צריך גם כשלא עושה את כל הסדר, היות וצריך שישאר בפיו טעם מצה שמורה[5].