ברכת שהחיינו במנהג חב"ד - 841 [גליון]

ברכת שהחיינו על פרי חדש לדעת אדה"ז [גליון]

הרב אהרן שלום קאמען

'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

ראיתי מש"כ הרב ממ"צ ווייס שי' (בגיליון תתמ) בדיני ברכת שהחיינו בביאור הגדרים והשיטות בזה. ובנוגע לברכת שהחיינו על פרי חדש יצא לו לחדש שדעת אדה"ז היא ש"יש לו לברך שהחיינו בכל אופן, ו"אינה תלוי' כ"כ בתנאי שיהי' לאדם שמחת לבב, עד שנאמר שאם אין לו שמחה אין לו לברך". ולדעתו יסוד ברכת שהחיינו בפרי חדש הוא מצד עצם החידוש ולא מצד שמחת הלב. ומדייק כן מדברי אדה"ז, ומביא שכן משמע בלקו"ש (חל"ז ע' 15).

והנה בכל המקורות שמצאתי גדר ויסוד מהות לברכת שהחיינו על פרי חדש מבואר שלא כסברא הנ"ל: בשו"ת רדב"ז (ח"א סי' רצז, הובא בא"ת ח"ד טור תמג) כתב: "וטעמא, כיון שנתחדש דבר שעתיד ליהנות בו, לבו של אדם שמח בראייתו. תדע שהדבר תלוי בשמחה". וכ"כ בסמ"ק (סי' קמא) שכתב וז"ל: "הרואה פרי חדש ונהנה בראייתו מברך שהחיינו, ואם אינו נהנה רק על אכילתואינו מברך רק על אכילתן. וכן מפורש בלבוש (סי' רכה ס"ג), ובמ"ב (שם ס"ק יו"ד) כתב: "עיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש", וכ"ה בדברי אדה"ז בלוח ברכת הנהנין (בפרק יג הל' א-ב, וכפי שהעיר הרב ה"ט בשוה"ג). ומה שמדייק מדברי אדה"ז בסדר ברה"נ יסודות לשיטתו, הנה לענ"ד שאין הוכחותיו מוכרחים, וכדלהלן. ומה שמציין מקור לכך מהמבואר בלקו"ש (שם), הנה המעיין שם יראה בעליל שמפורש שם שלא כדבריו. דזלה"ק: "ברכת שהחיינו . . על פרי חדש המתחדש מזמן לזמן וכיו"ב, שהיא מצד החידוששבדבר". ובהערה 11 שם: "שהחידוש הוא שגורם לשמחת הנפש". עכ"ל. ומכ"ז מובן שלעולם מברכים שהחיינו (כאן) מפני שמחת הלב, רק שהגורם לשמחה זו הוא החידוש שבדבר*^*.

ונבוא להדיוקים בדברי אדה"ז:

א) מה שדייק ש"בסדר ברה"נ מחלק שני דינים לשני פרקים נפרדים: דיני פירות חדשים בפי"א, ודיני בית חדש, בגדים חדשים בפי"ב. ועוד חילוק עיקרי, דבנוגע לפרי חדש אינו נותן תנאי של שמחת לבב משא"כ בבגד חדש וכדו' נותן תנאי זה".

הנה צ"ע אם אפשר לדייק מכך שבפרי חדש לא זקוקים לשמחת הלב, די"ל 1) שאדרבה, הסיבה שאדה"ז משמיטו הוא מרוב פשיטותו, שפשוט לי' ששמחים בפרי חדש ואין צורך להזכירו (עיין לקמן מה שכתבתי קצת סברא לזה).

2) דבנוגע לדינא אכן אין הבדל בין שני הדברים, וסמך עצמו על מה שמבואר בפי"ב ביסוד ברכת שהחיינו. והטעם שמפריד שני הדינים אינו מצד חילוקיםבהלכה אלא מצד חילוקם במציאות. שפרי - שהוא מאכל - בא בהמשך לכל הפרקים הקודמים בסדר ברה"נ שמדברים במאכלים. ושאר "טובת עוה"ז" שאינם מאכלים באים בנפרד. ומכיון שאפשר מצד א' לחלק שני הדינים מצד חילוקם במציאות, ומצד שני לכותבם כהמשך אחד (מסוף פי"א להתחלת פי"ב - משא"כ בברכת הטוב והמטיב -) לכך מחלקם כך.

ב) בנוגע למה שדייק בדברי אדה"ז שכתב, וזלה"ק: "הרואה פרי חדש ונהנה בראייתו מברך שהחיינו ואם אינו נהנה בראייתו אינו מברך עד שעת אכילה" עכ"ל. והבין מזה "דבשעת אכילה מיהא מברך תמיד", גם אם אין לו הנאה ושמחה - הנה עיין בסמ"ק (שם, הובא בב"י סי' רכ"ה ד"ה הרואה) שכתב בזה"ל: "והרואה פרי חדש ונהנה מראייתו מברך שהחיינו, ואם אינו נהנה רק על אכילתו, אינו מברך רק על אכילתן, עכ"ל. (וכ"ה במ"א שם ס"ק ז'). והיינו שזה שמברך שהחיינו כשאוכלו אינו מפני שאין תנאי בזה שצ"ל שמחת הלב, אלא אדרבה מפני שפשוט שיש בזה שמחת הלב (והדיון הוא רק על הראי'). ונראה פשוט שלזה כיון אדה"ז אלא שקיצר בלשונו. ומ"ש "אם אינו נהנה בראייתו אינו מברך עד שעת אכילה", פי' מפני שאז אכן נהנה, ושפיר מברך. וראי' לזה: בלוח ברכת הנהנין ששם משמע להדיא ששהחיינו על פרי חדש הוא מצד שמחת הלב (כנ"ל) כותב פרט זה (בפי"א ה"ב) באותו לשון ממש, כפי שכתבו בסדר ברה"נ, וע"כ שאין דיוק הנ"ל נכון.

ומה שנראה לומר בשיטת אדה"ז בד"א:

י"ל שיש הבדל עיקרי בין מהות ה"חידוש" בפרי חדש לבין מהות ה"חידוש" דשאר דברים חדשים.

דהנה "חידוש" פירושו דבר שלא הי' עד עכשיו. וכעת נתחדש ונמצא וזהו מה שגורם השמחה, וא"כ ככל שתגדל "העדר" ו"מניעת" הדבר עד עכשיו, כך תגדל חידושו כשמתחדש, וכך תגדל השמחה הבאה כתוצאה מכך.

ובנדו"ד הנה בנוגע לשאר דברים חדשים כגון בגד, הרי אין מניעה מצד הדבר - מצד החפצא שלא יהי' לו הבגד. והמניעה הוא רק מצד הגברא, שהוא עדיין לא קנה אותו. ובסגנון הש"ס (ב"מ סב,ב) "אף על פי שאין לזה יש לזה", ואפילו כשאורג בגד מחדש, מ"מ גם לפני האריגה כל חלקי הבגד נמצאים, רק שצריך לחברם ולארגם יחד. וכלשון החסידות: יש מיש, ולכן אין בזה חידוש בעצם, רק חידוש מצד הגברא וא"כ תלוי בהגברא. ולכן יש בזה חילוקי דינים כמבואר בסדר ברה"נ משא"כ בפרי הנה החידוש אינו (רק) מצד הגברא אלא בעצם הפרי - מצד החפצא. שבימות החורף (לדוגמא) אין פרי זה נמצא כלל, וא"א להשיגו או לגדלו. וכשמגיע ימות הקיץ הקב"ה מחדש פרי זה בעצם מציאותו. ומכיון שכאן החידוש נובע מחמת עצם הדבר לכן אי"ז תלוי בחילוקם בהגברא. ופשוט שכל א' רואה את החידוש, ובמילא יש לו השמחה הבאה כתוצאה ממנו. ולכן אדה"ז אינו מחלק בזה וכותב סתם שמברך, כי כאן פשוט הוא ששמח ונהנה מהחידוש.

ואם כנים הדברים, הנה כיום שיש פירות שאפשר לקנותם כל השנה (גם בימות החורף), מפני שמביאים אותם ממקומות אחרים, וא"כ לא נרגש העדרם ובמילא חידושם, לכאורה אין לברך שהחיינו עליהם.

וכן שמעתי מרב מורה הוראה ידוע (אינני נוקב בשמו כי אמר הבא לקמן בע"פ): שאם אפשר לקנות הפירות כל השנה בחנויות הרגילות ובמחירים רגילים, אכן אין לברך שהחיינו עליהם, גם כשהם מתחדשים במקום זה. ורק אם הפרי לא נמצא בחנויות הרגילות ובמחירים רגילים בחדשי החורף אז מברכים שהחיינו שכמתחדשים בקיץ, (אף שאפשר לקנותם גם בימות החורף בחנויות ספורות ובמחיר גבוה).