בענין הקדיש בין גאולה לתפלה בערבית - 1069

הרב שרגא פייוויל רימלער

רב בברייטון ביטש, ברוקלין, נ.י.

אדמה"ז כותב בסידורו: "מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם וכו' ובשבת ושמרו וכו' (וביו"ט ור"ה ויוהכ"פ פסוקים אחרים מעין קדושת היום) ויש להם על מה שיסמוכו, אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם וכו' מפני חשש הפסק, גם בשבת ( ויו"ט ור"ה ויוהכ"פ) אין להפסיק בפסוקים, ואין להפסיק להכריז יעלה ויבא בליל ר"ח," עכ"ל.

ומובן שהחשש הפסק הוא שלא להפסיק בין גאולה לתפילה.

ולכאורה צ"ל, דא"כ למה מפסיקין בקדיש בין גאולה לתפילת מעריב, וכמו שבשחרית מפני סמיכת גאולה לתפילה אין מפסיקין בקדיש, הי' ראוי שלא להפסיק בקדיש גם בתפלת מעריב כיון דפסקינן כר"י דגם בתפילת מעריב צריכין לסמוך גאולה לתפלה.

בשער הכולל כותב: והטעם שמפסיקין בקדיש בין גאולה לתפלת ערבית עי' בסדר היום ומטה משה בשם ראשונים.

ובסידור רבינו הזקן עם ציונים והערות (לרלוי"צ שי' ראסקין) עמוד רסד בהערה 65: בטור או"ח סי' רל"ו משמע שקדיש נאמר בגלל פסוקי יראו עינינו וכו' שלפניו (ע"ש ובפרישה) ולפי זה במקום שלא נהגו לומר הפסוקים הי' להם לעשות כבתפילת שחרית, שלא להפסיק בין גאולה לתפילה [בקדיש], אכן במטה משה (סי' שפ"ח) כתב תפילת ערבית אין הש"ץ חוזר לפי שהיא רשות (מיימוני) ומזה הטעם אומרים קדיש כדי להפסיק בין גאולה לתפילה להורות דערבית אין צריך סמיכה. ועל מה שכתב שתפלת ערבית רשות, ראה שער הכולל פי"ז סכ"ג שאין הפירוש בזה כפשוטו אלא שהוא כנגד אברים ופדרים ואילו שאר התפלות כנגד קרבנות של חובה. עכ"ד.

ולכאורה הדבר דורש ביאור, דכיון שאדמה"ז כותב שלא לומר ברוך ה' לעולם בחול וכן ושמרו בשבת, מפני חשש הפסק, היינו שמשוה חיוב סמיכת גאולה לתפלה בערבית לסמיכת גאולה לתפילה בשחרית, א"כ כמו שבשחרית אין מפסיקין בקדיש למה מפסיקין בערבית?

ולכאורה דעת אדמה"ז היא בסתירה למה שכותב המטה משה דערבית אין צריך סמיכה? ואיך מביא בעל שער הכולל הטעם לאמירת קדיש מספר מטה משה כשהוא היפך דעת אדמה"ז?

ונראה לבאר הדברים ע"פ מ"ש רש"י בספ"ק דברכות (י"ב ע"א) ד"ה שנא' להגדי בבוקר חסדך: "וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים".דהנה גם קדיש מדבר על העתיד ועל גאולה העתידה ,כמו שכותב הב"י בטור סי' רל"ו "וקדיש הכל מענין הגאולה ותקנת חכמים כגאולה אריכתא דמו", ובערוך השלחן סי' רל"ו "וכן הקדיש עיקר הוא על הגאולה העתידה וכו'".

ולפי זה, שברכת אמת ואמונה היא על גאולה העתידה, ותקנו לומר קדיש אחריו הויא כגאולה אריכתא ע"ד דברי הגמ' בברכות ד' ע"ב לגבי השכיבנו כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא, וכן לגבי הקדיש, א"כ אין כאן הפסק בין גאולה לתפלה. אבל בתפילת שחרית, כיון דברכת אמת ויציב היא על העבר וקדיש הוא על העתיד, א"א לומר שזה כגאולה אריכתא כיון שהם שני ענינים שונים ואין קשר והמשך ביניהם.