סעיף ז - יא - 834 [גליון]

פת הבאה בכיסנין [גליון]

הרב שמואל זאיאנץ

ר"מ בישיבת תות"ל מאריסטאון

הנה ראיתי שדנו לאחרונה בברכת שמברכים על "שניצל", ובגליון האחרון - תתלג (עמ' 60) דן הרב מא"צ שי' ווייס בזה, והביא מהספר 'ברכה כהלכה' (עמ' ש' הע' 39) דמדייק דלשיטת אדה"ז יש ב' חלוקות ב"עיקר וטפל"; דכיש ב' מאכלים מעורבים וא' ענינו הוא להטעים ולהכשיר השני, נחשב המכשיר לטפל גם אם הוא מרובה. ורק כששניהם הם עיקריים, אז המרובה הוא העיקר והמועט טפל. ובהמשך לזה, מביא כלל הפרמ"ג דהא דחמשת מיני דגן הם עיקר והשאר טפל, הוא משום ד"ניתן להם חשיבות הרוב כאילו הם הרוב, אבל לא יותר,וממילא כל התנאים השייכים לרוב שייכים לה' מיני דגן".

וממילא אם אדה"ז ס"ל לכלל זה דהפמ"ג, הרי "שניצל" שהה' מיני דגן שבו עיקרם להכשיר ולתקן המאכל, והעיקר הוא הדגים או הבשר, יהיה ברכתו שהכל, והדגן לטפל יחשב, כיון שבכללי "עיקר וטפל", היכי שא' מכשיר ומתקן לשני, הוי השני עיקר, גם אם המכשיר הוי "מיני דגן".

ומה שאדה"ז כותב בסי' ריב סעי' א', דכל שיש בו ה' מיני דגן, הם עיקר גם אם הם מיעוט, פשוט דמיירי בתבשיל, שיש תערובות כמה מינים, אבל בתבשיל שלא בא הדגן אלא לתקן ולהכשיר המין השני, אין הדגן נחשב לעיקר. ובמילא ה"שניצל" ברכתו שהכל. עכת"ד.

אבל לכאו', א) בשו"ע שם לא חילק כלל בין אם ה"מין דגן" הוי "תבשיל" או שבא "להטעימו", ומשמע שבכל ענין הוי "מין דגן העיקר" אם יש בו "ממשות".

ב) הנה מפורש בסעי' ד' (שם), דאם נותן פירורי לחם להטעים השכר, לא הוי ברכתו ברכת הפת, רק משום ש"אין בלחם ממשות ודבר חשוב". אבל אם היה בו "ממשות", היה ברכתו ברכת הדגן דהוי "העיקר", אף דהוי רק להטעימו.

ג)* ובסבה"נ פ"ג ס"ב "מין דגן הואיל ונקרא מזון, הוא חשוב עיקר לעולם, שאפי' . . עיקרו מחמת הדבש . . והדגן אינו אלא להטעימו ולהכשיר, הוא נעשה עיקר ומברך עליו במ"מ...". הרי בפשטות דגם דגן דעניינו להכשיר ולהטעים (ולתקן) המין האחר עדיין הוי "עיקר".