סימן תרמא

תרמא שֶׁאֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲשִׂיַּת הַסֻּכָּה וּבוֹ ב' סְעִיפִים:

א הָעוֹשֶׂה סֻכָּה[א], בֵּין לְעַצְמוֹ שֶׁיֵּשֵׁב בָּהּ הוּא עַצְמוֹ בַּחַג וּבֵין לַאֲחֵרִים[ב] שֶׁיֵּשְׁבוּ בָּהּ בַּחַג – אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל עֲשִׂיָּתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה"[ג] כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִים עַל עֲשִׂיַּת שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁעֲשִׂיָּתָהּ אֵינָהּ גְּמַר הַמִּצְוָה[ד], שֶׁעִקַּר הַמִּצְוָה הוּא לֵישֵׁב בָּהּ בַּחַג.

אֲבָל "שֶׁהֶחֱיָנוּ" הָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה אִם עוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ[ה], שֶׁהֲרֵי הִיא מִצְוָה הַבָּאָה מִזְּמַן לִזְמַן[ו]. וְאִם עוֹשֶׂה אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים – הָיָה רָאוּי שֶׁבַּעַל הַסֻּכָּה[ז] שֶׁיֵּשֵׁב בָּהּ בַּחַג יְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ, שֶׁעִקַּר הַבְּרָכָה נִתַּקְּנָה עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מִן הַמִּצְוָה[ח] שֶׁאֵינָהּ תְּדִירָה וּבָאָה מִזְּמַן לִזְמַן, וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא לְבַעַל הַסֻּכָּה וְלֹא לְהָעו‍ֹשֶׂה הַסֻּכָּה[ט].

אֲבָל אֵין אָנוּ מְבָרְכִין כְּלָל "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה אֲפִלּוּ אִם עוֹשֶׂה סֻכָּה לְעַצְמוֹ, לְפִי שֶׁאָנוּ סוֹמְכִין עַל בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" שֶׁאוֹמְרִים בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם[י] שֶׁבְּלֵיל יוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל מִצְוַת קִדּוּשׁ הַיּוֹם שֶׁהִיא גַּם כֵּן מִצְוָה הַבָּאָה מִזְּמַן לִזְמַן[יא], וּבְרָכָה אַחַת עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן[יב]:

ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ הַיּוֹם בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה, אֲבָל אִם בְּלֵיל יוֹם טוֹב קִדֵּשׁ בְּתוֹךְ הַבַּיִת – אֵינוֹ יוֹצֵא בְּבִרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עַל מִצְוַת יְשִׁיבַת הַסֻּכָּה[יג] בִּבְרָכָה זוֹ שֶׁאוֹמֵר בַּבַּיִת, וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַסֻּכָּה לֶאֱכֹל סְעוּדָה אַחֶרֶת מִשְּׁאָר סְעוּדוֹת הַחַג – צָרִיךְ לְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ"[יד] אַחַר בִּרְכַּת "לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה"[טו], אֲפִלּוּ אֵין הַסֻּכָּה שֶׁלּוֹ[טז]:

 

 

[ג]  שכך היה מקום לברך כשעושה לעצמו (ראה תוס' שם בשם הירושלמי ברכות פ"ט ה"ג. רמב"ם שם). וראה לעיל סי' תלב ס"ד.

[ד]  מסקנת הגמרא מנחות שם ע"ב. רמב"ם שם. טעם הא' בלבוש. וראה גם לעיל סי' יט ס"א (בציצית). סי' רסג קו"א ס"ק ג (שבמסקנא נשאר רק טעם זה). לקו"ש חי"ז ע' 188 הערה 56. שלחן המלך ח"ב ע' רנח.

[ו]  רמב"ם שם ה"ט. וכדלעיל סי' תלב ס"ג וש"נ. וראה גם לעיל סי' תקפה ס"ה.

 [יב] רא"ש פסחים פ"א סי' י. טור. והיינו שעולה גם על מצות ישיבת סוכה (כדלקמן ס"ב). וראה אג"ק חט"ו ע' מ. לקו"ש כב ע' 128 בשוה"ג. שלחן המלך ח"ב ע' לו־ז.

[יג]  ראה לעיל סוף ס"א, לקמן סוף הסעיף.

[יד]  ר"ן (כב, ב) ד"ה ואם, בשם הראב"ד. רמ"א.

[טו]  כדלקמן סי' תרמג ס"א.

[טז]  שמקיים מצות ישיבת הסוכה גם בסוכה שאינו שלו, כדלעיל סי' תרלז ס"ג.