סעיף ו - 857

הידור מצוה בדבר הסמוי מן העין [גליון]

הרב יהודה ליב גרונר

מזכיר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

בגליון האחרון - תתנו (ע' 56), כתב הרמא"צ ווייס ע"ד הידור מצוה בדבר הסמוי מן העין, ואיך שזה נוגע להנהגה בפועל, וכפי שמאריך שם.

א) לפלא גדול שבכל השקו"ט שלו, לא הביא דעת רבנו הזקן בשולחנו הט' בנושא זה, והוא בהלכות תפילין (סי' לב סעי' ו): "וכן מצוה ליפותן מבחוץ למראה, ומכל שכן מבפנים, שהרי בית המקדש הי' מצופה זהב מבפנים". במ"מ (האריגינאלי) מצוין: מרדכי.

ובסעי' ח: "אבל אם אינו יודע ליישר השיטה בלא שרטוט, טוב הוא שישרטט כל השורות, כדי שיהי' הכתב מיושר ושוה משום זה א-לי ואנוהו" [דלא כמבואר בחידושי הגהות בטור שם סק"א].

ובהל' ציצית (סי' כד סעי' ג) כותב אדה"ז: "מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה, והוא הדין כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, שנאמר זה א-לי ואנוהו - התנאה לפניו במצות".

ואינו מחלק אם המצוה היא בדבר הגלוי או המכוסה. הרי יש לנו פסק ברור מרבנו הזקן שהידור מצוה שייך גם בדבר המכוסה, ובאתרא דרב כרב, ובפרט שרב [אדה"ז] תנא הוא וכו'. ובלקו"ש חי"א (ע' 241) כותב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שהמשמעות היא, שלדעת אדה"ז זוהי מצוה מן התורה.

ב) מסביר חילוקי הדיעות בין המחבר והרמ"א, שלדעת המחבר בדבר המכוסה אין הידור מצוה, משא"כ להרמ"א. מהראיות לחילוק זה, מביא הוא מה שהמחבר השמיט דברי המרדכי שמצוה ליפותן הן מבחוץ והן מבפנים. משא"כ הרמ"א כן הביא דין זה.

אבל, בסי' לב (סעי' ו) כותב המחבר: "ואם אינו יודע ליישר השיטה בלא שרטוט, ישרטט כל השורות", [והוא כדעת הטור, ובטור שם פירוש המחבר בעצמו בב"י: דכן הוא במרדכי, מטעם זה א-לי ואנוהו. ועד"ז כותב הלבוש בסימן זה]. הרי שגם המחבר פוסק במפורש שצריך הידור בדבר המכוסה.

וכנ"ל - כן כותב אדה"ז שהטעם לזה הוא כדי לקיים זה א-לי ואנוהו, וכן כותב ה'משנה ברורה' שם ס"ק כא על דברי המחבר, שהוא מטעם זה א-לי ואנוהו. [ואולי, מכיון שבסעי' ו' כותב המחבר כנ"ל, אין צורך שבסעי' ד' יכתוב המובא ברמ"א שם, כי בסעי' ו', ששם מפורט יותר, פוסק שגם בדבר המכוסה יש הידור מצוה].

ודיוק נוסף: הלשון בטור הוא: 'טוב' הוא שישרטט, והב"ח שם מדייק שמזה שהטור לא כתב 'צריך' לשרטט, משמע שבדיעבד לדעת הטור באם לא שרטט התפילין כשרות. והמחבר השמיט התיבה 'טוב' וכתב 'ישרטט' - שמשמע לשון חיוב.

ג) גם מביא ראי' שדעת המחבר היא שבדבר המכוסה אין הידור מצוה - מהל' לולב סי' תרמח, שצריכים לבדוק רק מחוטמו ואילך, ומביא דברי המג"א שם: דוקא כשנראה להדיא לרוב בנ"א. ומוסיף שהמקור הוא המבי"ט, וברור מדברי המבי"ט דפסול דחזזית הוא דוקא במה שנראה לכל אדם אחר שאינו הדר.

עפי"ז הוה לי' להרמ"א - שדעתו שגם בדבר המכוסה שייך הידור מצוה - להגי' שכל האתרוג צריך בדיקה, והרמ"א עבר על הלכה זו בשתיקה, וגם רבנו הזקן מביא הלכה זו כמו שהיא במחבר, בלי שום הוספה.

אלא, פשוט שהלכה זו דסי' תרמח אינה שייכת כלל להשקו"ט אם הידור הוא דוקא בדבר גלוי או גם במכוסה. וזהו לשון המבי"ט: "והוא שיהי' נראין לעין כשאוחזו בידו, אבל אם אינו נראה לעין מחמת דקותו [אינו כותב מחמת שהוא מכוסה - המעתיק], וצריך להסתכל [ובפמ"ג שם: שצריך עיון והסתכלות] בו, לא הוי כל שהוא".

אדה"ז שם בסעי' כב כותב: "והוא שיהיו נראין לעין כשאוחזו בידו, ולא שיהא צריך להשים עין עיונו עליהם עד שיראם". ז.א. המבי"ט, אדה"ז ושאר הפוסקים, מגדירים כאן גדר הבחנת פסול באתרוג, שהוא דוקא כשהפסול נראה בראי' רגילה של כל בנ"א, ואין זה שייך כלל לדבר המכוסה.

ועפי"ז מובן למה הרמ"א לא הגי' כאן שום הגהה, וגם למה אדה"ז הביא הלכה זו כפי שהיא במחבר.

[דא"ג: דברי מבי"ט ואדה"ז הנ"ל - הם המקור והיסוד לפסק הרה"ג וכו' ר' זלמן שמעון ע"ה דווארקין, שאין כדאי לבדוק האתרוג ע"י זכוכית המגדלת, כי אין זה ראי' רגילה של בנ"א, אלא עיון והסתכלות, ואז אפילו ימצא מה שהוא ע"י עיון זה, "לא הוי כל שהוא", ואינו פוגם בהידור של האתרוג].

ד) לכללות השקו"ט בנושא זה - להעיר מ'תורה שלימה' במילואים לפ' בשלח סי' ט.