בדיקת חמץ - חובת הבית או גברא - 856

בדיק"ח - חובת הבית או חובת גברא

הרב משה הבלין

ראש ישיבת תות"ל, ורב העיר - קרית גת

בסידור אדה"ז בבדיקת חמץ כתוב "ויעמיד מב"ב". וע"ז כתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו באג"ק חט"ו עמ' קנז: "ואת"ל שהדיוק בסידור נכון הוא (ולא שהועתק הלשון משו"ע. ולא נחית בסי' להעתיק פרטי דינים), י"ל הטעם דס"ל דמצוה לזכות את ב"ב ג"כ במצוה זו, שהרי בבדיקתם מצוה עושים . . אף שאין החיוב עליהם. ז.א. שלא רק א"ע, כי אם גם אחרים מצוה לזכות גם בקיום מצוה שאינה חובת גברא". עכלה"ק.

אם-כן משמע שמצות בדיקת חמץ הוי קיום מצוה שאינה חובת גברא. וזה דבר פשוט.

ולכאורה כך משמע בשו"ע אדה"ז סי' תלב ס"ח וז"ל: "חובת הבדיקה היא על בעה"ב, אבל בני ביתו האוכלים משלו אין חיוב הבדיקה חל עליהם כלל, כיון שאין החמץ שלהם".

ב. אבל משו"ע אדה"ז בסי' תלו ס"כ: "ישראל שהיה דר בבית של גוי, ורוצה לצאת ממנו לדור בבית אחר בעיר זו או באחרת, והגוי יכנס לביתו קודם הפסח, אפילו הוא יוצא בתוך ל' יום לפני הפסח, שכבר חל עליו חובת הביעור, אעפ"כ א"צ לבדוק את בית הגוי שהוא יוצא ממנה, ואפי' יש שם ודאי חמץ הרבה אין צריך לבערו, משום שהרי יוכל לקיים מצות ביעור באותו בית שידור שם בפסח. ואפי' אם ידור בית אחר עם אדם אחר, ואותו אדם הוא הבעה"ב, ויבדוק את ביתו ויבער החמץ בעצמו, מכל מקום כיון שאותו בעה"ב יבדוק ויבער גם את החמץ שנשתמש זה בביתו מיום בואו עד הפסח, הרי אותו בעה"ב הוא שלוחו של זה לבדוק ולבער חמצו, ושלוחו של אדם כמותו, והרי זה כאילו הוא בעצמו ביער חמצו. ועל חמצו שנשאר בבית הנכרי אינו עובר עליו כלום, אף אם יהיה מונח שם כל ימי הפסח, דכיון שיצא מבית הנכרי ועזב שם חמצו ולא נטל עמו, הרי נתייאש ממנו והפקירו, שהרי בודאי יטלנו הגוי לעצמו, ולא גזרו חכמים שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ, אלא כשהחמץ לאחר שהפקירו הוא מונח בפסח בגבול המיוחד לישראל זה בעל החמץ, או בגבול המיוחד לישראלים אחרים, או אפי' בגבול המיוחד לנכרי אלא שאין הנכרי יודע שהפקירו הישראלי ולא יטלנו לעצמו. אבל כשהדבר ידוע שהנכרי יטלנו לעצמו כשימצאנו בגבולו, הרי אין לך הפקר גדול מזה. ולא גזרו חכמים אלא שמה שהאדם מפקיר החמץ בפיו ובלבו זה אינו מועיל כלום, אבל כשהחמץ הוא הפקר מאליו, כגון שהניח ברשות הרבים או שהניחו ברשות המיוחדת לגוי, בענין שהוא מופקר מאליו לגוי זה בעל הרשות, בהפקר גדול כזה לא גזרו חכמים אם הפקירו קודם שעה שישית בערב פסח".

ובסעי' כא ממשיך: "אבל אם לאחר שיוצא מבית זה דעתו לפרש לים או לצאת בשיירא קודם הפסח, בענין שלא ידור בבית בפסח, ולא יוכל לקיים מצות תשביתו שאור מבתיכם, יש אומרים שהוא חייב לבדוק בית הנכרי שהוא יוצא ממנו ולבער החמץ מתוכו, אם הוא יוצא ממנו תוך שלשים יום, ואין ישראל אחר נכנס תחתיו לדור בבית זה שהוא יוצא ממנו, אלא הגוי בעל הבית בעצמו או נכרי אחר (אבל אם ישראל אחר נכנס תחתיו, האחרון חייב לבדוק ולבער חמצו של הראשון, כמו שיתבאר סי' תל"ז עיין שם), אע"פ שלאחר בדיקתו יכנס הנכרי לתוכו ויכניס בו חמץ כל ימי הפסח אין בכך כלום, שאין הישראל מוזהר שלא יהיה חמץ בבתי הגויים בפסח, ואין הישראל בודק ומבער החמץ מבית זה שהוא יוצא ממנו, אלא כדי לקיים מצות תשביתו שאור מבתיכם, שכבר נתחייב בה משהגיע ל' יום לפני הפסח, אם לא יוכל לקיימה כשיגיע הפסח, שכל ל' יום אלו חייב הוא להיזהר בצרכי הפסח, דהיינו שכל המצווה ממצות הפסח שלא יוכל לקיימם כשיגיע זמנה, ואפשר לו לקיימה בתוך ל' יום אלו, חייב הוא לקיימה מדברי סופרים.

"וי"א שאין צריך לבודקו כלל, ואפילו יש שם חמץ ודאי הרבה, אין זקוק לו, שאף שהגיע ל' יום, לא חל עליה מצות תשביתו וגו', כיון שיהי' פטור ממנה כשיגיע הפסח, ולא ידור בבית, שמצות תשביתו אינו חובת הגוף שיתחייב אדם להיותו בית לבער החמץ מתוכו, אלא אם יש לו בית ובתוכו חמץ יש עליו מצות תשביתו, ואם אין לו בית אין עליו מצוה כלל. ואף אם בתוך ל' יש לו בית ובתוכו חמץ, וידוע לו שכשיגיע הפסח לא יהיה לו, אינו מחוייב אפילו מד"ס לבער החמץ מביתו קודם זמן שתיקנו חכמים, כיון שכשיגיע הפסח לא יהי' עליו מצות תשביתו כלל, ואם יהיה לו אז חמץ בלא בית, יבערנו אז כמצותו". עכ"ל השו"ע אדה"ז.

ואם-כן, לפי הדיעה הראשונה בשו"ע לכאורה מצות תשביתו הוי חובת הגוף, וא"כ למה כתב כ"ק אדמו"ר בפשטות שמצות בדיקת חמץ הוי מצוה שאינה חובת גברא, הרי לפי הדיעה הראשונה בשו"ע, הוי מצות בדיקת חמץ תשביתו שאור מבתיכם מצוה שהיא חובת גברא - חובת הגוף.

ג. והביאור בזה, כמש"כ בסעי' כא, שלדיעה דהוי חובת הגוף, "אין הישראל בודק ומבער החמץ מבית זה שהוא יוצא ממנו, אלא כדי לקיים מצות תשביתו שאור מבתיכם שכבר נתחייב בה משהגיע ל' יום לפני הפסח אם לא יוכל לקיימה כשיגיע הפסח". ע"כ.

היינו, שחובת מצות בדיקת חמץ היא (כמש"כ בסי' תלב ס"ח) רק על בעה"ב מצד הבית, והחידוש בהלכה זו הוא, שאם כבר חל מצוות בדיקת חמץ מצד הבית, תו לא פקע מינה, אבל אינו חובת גברא על כל אחד.

וזה לא מבעיא לשיטה שמובאת בסכ"א שם בסוגריים - "אם ישראל אחר נכנס תחתיו, האחרון חייב לבדוק ולבער חמצו של ראשון, כמו שיתבאר בסי' תל"ז", אבל הראשון פטור. כלומר, דשם פשוט, דהיות ומצד חיוב הבדיקה בהבית יבדוק ישראל אחר, ממילא אין צריך הישראל היוצא לבדוק. וא"כ בודאי רואים שזה לא חובת גברא, דאם היה חובת גברא, היה צריך הישראל היוצא לבדוק במקום אחר. אלא כל החיוב הוא מצד שחלה חובת בדיקה על הבית, תו לא נפקע ממנו. אבל אם ישראל אחר נכנס לשם והוא יבדוק, ממילא כבר יבדקו מצד הבית, וכבר יעשו חובת הבית שנתחייבו עליו, אזי אין צריך הישראל הראשון לבדוק (וצריך עיון, מה הדין אם יודע בוודאי שהיהודי שייכנס תחתיו לא יבדוק, כי איננו שומר תומ"צ, האם גם אז לא יהיה לו חיוב לבדוק מצד שהחיוב אינו עליו, או שנאמר שאם יודע שהשני לא יבדוק, הוא צריך לבדוק).

אלא אפי' לשיטת הב"ח בשם הראבי"ה, שגם הישראל הראשון יצטרך לבדוק באם יוצא מביתו ואין לו בית אחר לבדוק, גם אין הביאור דהוי בדיקת חמץ חובת גברא לבד, אלא הביאור הוא משום דהיות וחל עליו חיוב מצד הבית שלושים יום קודם החג, אעפ"י שבפועל ישראל אחר יבדוק החמץ הזה, אבל היות ועליו - הישראל הראשון, כבר חלה חובת גברא מצד הבית, ממילא לא נפקע, אבל החיוב הוא גם רק על בעה"ב ולא על כל גברא מבני הבית.

ד. והנה גם לפי שיטה ב' שהבאנו מסעי' כא, שהיוצא בשיירא א"צ לבדוק כלל, משום דתשביתו אינו חובת הגוף, כתוב בשו"ת 'דברי נחמיה' (סי' לה) שבליל י"ד הוי כן חובת הגוף, ומדייק מלשון אדה"ז, שבביאור הדיעה שא"צ לבדוק משום שמצות בדיקת חמץ אינה חובת הגוף, כתב (אדה"ז): "ואם אין לו בית, אין עליו מצוה כלל, ואף אם בתוך ל' יום יש לו בית ובתוכו חמץ, וידוע לו שכשיגיע הפסח לא יהיה לו, אינו מחוייב אפילו מדברי סופרים לבער החמץ מביתו קודם זמן שתיקנו חכמים". עכ"ל. משמע, שבזמן שתיקנו חכמים בליל י"ד כשהוא בבית, אזי נשאר החיוב אפי' אם למחר ימכר אצל הגוי, כלומר שבליל י"ד הוי בדיקת חמץ כן חובת הגוף לכל הדיעות.

אבל גם שם הכוונה חובת גברא מצד הבית, ולא חובת גברא מצד הגברא כמו חיוב הנחת תפילין. והחיוב הוי רק על בעה"ב מצד הבית, כמ"ש בסי' תלב. והביאור, דהיות ובליל י"ד החיוב הוא על כל ישראל, ממילא לא פקע גם אם ימכר לגוי למחר.

והנה הצ"צ בתשובות או"ח סי' מז חולק על ה'דברי נחמיה', וסובר שבמוכר לגוי ביום י"ד אינו צריך לבדוק בליל י"ד, מכיון שלמחר החמץ יהיה אצל גוי. ואפשר לומר, שהכוונה שאין צריך לבדוק היא, רק כשיקיים מצות בדיקת חמץ בחדר אחד, או במקום אחר, אבל אם לא יקיים בכלל מצות בדיקת חמץ, כי מוכר הכל לגוי, בוודאי יצטרך להשאיר מקום שיוכל לקיים מצות בדיקת חמץ - אם מוכר בתוך שלושים, אליבא דדיעה הראשונה בשו"ע אדה"ז סכ"א; ואם מוכר בליל י"ד - גם אליבא דדיעה השנייה בסעי' כא, כמו שמדייק הדבר"נ מלשון אדה"ז שהבאנו לעיל.

ולפי"ז יובן גם לשיטת הצ"צ הדיוק של הדבר"נ בלשון אדה"ז קודם זמן שתיקנו חכמים, שאם לא יקיים מצוות בדיקת חמץ כלל בליל י"ד, אפי' לא במקום אחר, אז חייב לבדוק בליל י"ד גם אליבא דהצ"צ. אבל גם שם אין הביאור דהוי חובת גברא על כאו"א, אלא חובה מצד הבית, והיות ובליל י"ד יש עליו חובה מצד הבית, ממילא תו לא פקע מיניה, וצריך למצוא איזה חדר או מקום לבדוק.

ה. ויש להעיר ממ"ש ה'נטעי גבריאל' בהלכות פסח פכ"ז ס"ד: "היוצא לדרך תוך שלושים יום, מוטל עליו חיוב בדיקה בלילה שלפני יציאתו, אך אם מוכר הבית לעכו"ם וכו', לכו"ע אין עליו חיוב בדיקה". ובהערה ז' כתב שזה גם לשיטות כמו ה'מקור חיים' וה'דברי נחמיה', שסוברים שכשמוכרים לגוי ביום י"ד, גם צריך בדיקה בליל י"ד, שזה דוקא בליל י"ד, שאז יש חיוב בדיקה על כולם, במילא תו לא פקע גם אם מכר ביום י"ד לגוי, אבל תוך שלושים לכו"ע אין צריך בדיקה.

וצריך עיון, איך מדובר בדוגמא של הנט"ג, דאם מדובר שאין לו בית אחר ואין לו מקום אחר לבדוק - ודאי צריך לבדוק בית זה שמוכר, כמבואר בסי' תלו סעי' כא שהובא לעיל, דלפי דיעה הא' צריך לבדוק. ואם מדובר שיש לו בית אחר לבדוק, ויכול לקיים מצות בדיקת חמץ בבית השני, ככתוב שם בשו"ע סי' תלו שאין צריך לבדוק לכל הדיעות, וא"כ מה חידש כאן בהלכה זו הנטעי גבריאל.

ואולי הכוונה, ששיטת המקו"ח והדבנ"ח היא, דבליל י"ד גם אם יש לו בית אחר יצטרך לבדוק. אבל שלושים יום לפני החג, גם אם יש לו בית אחר אין צריך לבדוק אם מכר הבית לגוי.

עכ"פ רואים גם מכאן שיש חילוק בין חיוב דשלושים יום קודם החג, לבין ליל י"ד: שבליל י"ד אם יש לו בית אחר לקיים בדיקת חמץ, לשיטת המקו"ח והדבנ"ח גם יצטרך לבדוק, אע"פ שיימכר למחר לגוי. אבל בתוך שלושים לא יצטרך לבדוק באם יש לו מקום אחר לבודקו. אך מ"מ אינו נקרא דהוי חובת גברא על כל אחד ואחד, אלא החיוב הוא רק על בעל הבית מצד הבית, רק שהיות ובליל י"ד היה אצלו כבר החיוב מצד הבית, תו לא פקע. ולא הוי אפילו כנר שבת, שזה לא חיוב רק על בעה"ב, אלא הוי גם חיוב על כל אחד ואחד, וכמו שמשמע מלשון אדמוה"ז בסי' רסג סט"ו, גבי כמה נשים ביחד, שאין צריכה כל אישה להדליק, דהלשון הוא"ונפטרת בנרו של בעה"ב", כלומר שיש חיוב לכאו"א, ונפטרת בנרו של בעה"ב. משא"כ בבדיקת חמץ, לכתחילה החיוב רק על בעה"ב, דבסי' תלב שהבאנו לעיל כתוב מפורש שהחיוב הוא רק על בעה"ב, ולא שבני הבית נפטרים בנרו של בעה"ב, כלומר בבדיקת החמץ של בעה"ב.

ו. והנה לשיטת הצ"צ, שמבואר שכשמוכר החמץ לנכרי ביום י"ד - אין צריך לבדוק בליל י"ד, הנה, אם-כן, בזה שאנו מוכרים כל החמץ לגוי, כולל החמץ שנמצא בבית, והמקום מושכר לגוי, יוצא שנפטרים מכל מצוות בדיקת חמץ, שהכל שייך לגוי ביום י"ד, ומדוע מברכים על מצוה זו "על ביעור חמץ". (ואע"פ שאין מחיצה לחמץ, ויש חשש שמא יבוא לאוכלו, אבל מצד החשש דשמא יבוא לאוכלו לבד אין צריך לברך ברכה על ביעור חמץ, כמו שכתוב בסי' תלה, ועיין בהוצאה החדשה דשו"ע אדה"ז בסי' תלא בהערה מג).

ואולי אפשר לומר שלפי מה שכתבנו לעיל בסוף אות ד', שגם לשיטת הצ"צ, לפי דיוק הדבנ"ח בלשון אדה"ז, הביאור הוא שבליל י"ד צריך להשאיר מקום אחד שיתחייב לבדוק, שהיות ובליל י"ד חל עליו חיוב מצד הבית, תו לא פקע, כדיוק הדבנ"ח בשו"ע אדה"ז בסימן תלו בסכ"א לדיעה השניה. וא"כ חייב להשאיר מקום כדי לקיים מצות תשביתו ובדיקת חמץ. ואולי זה גופא שעושה מצות בדיקת חמץ, מכוון שהמקום שבדק לא יימכר, ובפרט עשרה פתיתים שהמנהג לשורפם בוודאי אין כוונה למוכרם, ועדיין צריך עיון בכ"ז.

ז. ולהעיר ממה שמובא בשו"ע אדה"ז סי' תלג ס"ז, שאם בדק כל חדריו בליל י"ג, צריך הוא לחזור ולבדוק פעם אחרת לפחות חדר אחד בליל י"ד, כיון שבלילה זה חל חיוב הבדיקה על כל ישראל שלא בדקו עדיין, לכן חל החיוב גם על זה שבדק כבר, כדי שלא לחלק בינו ובין כל ישראל, ומובא עוד דעה שם שיש חולקים, לכן בודקים בלא ברכה. ובהוצאה החדשה מדייק שם בהערה ל' בשם 'סגולת אברהם', שתולים א"ז באם בדיקת חמץ הוי חובת הגוף. וצ"ל שגם שם אין הכוונה חובת הגוף על כאו"א, אלא כפי שכתבנו לעיל בס"ד לדבנ"ח שמדייק בשו"ע אדה"ז סי' תלו, שבליל י"ד יש חיוב מיוחד על בעה"ב לבדוק, אבל הכוונה שהחיוב הוא מצד הבית.

וממילא מובן מש"כ אדמו"ר נשי"ד שמצות בדיקת חמץ אינה חובת גברא, כי זה לא חובת גברא על כאו"א מבני הבית, אלא רק על הבעה"ב מצד הבית.