השקיעה האמיתית - 835 [גליון]

השקיעה האמיתית לשיטת אדמו"ר הזקן [גליון]

הרב אברהם אלטיין

שליח כ"ק אדמו"ר - וויניפעג, קנדה

[בגליון העבר - תתלד (עמ' 68 ואילך), ביארתי מדוע לשיטתו של הרב סנגאוי אין כל יסוד מפורש ב'סדר הכנסת שבת' לאדה"ז. עכשיו ניגש להבהיר את היסוד לשיטת אדה"ז כפי שעולה מסוגיית הש"ס והפוסקים (לפענ"ד). לא נחזור על רוב הפרטים שכבר נדפסו בגליונות הקודמים, אלא שהרב סנגאוי הרבה להקשות עליו, כי כפיה"נ לא הבין לאשורו את מה שכתבתי. ע"כ אשתדל להבהיר הדברים יותר, ובמילא יתיישבו קושיותיו, באם רק יעיין היטב].

ראשית החלי: בגליון העבר )בעמ' 70) ניתוספו בטעות איזה תיבות לתוך הערה 2 (שם) וצ"ל כך: 2) אא"ל דאדה"ז מדד וקבע זמן צאת ג"כ בינונים, ואח"כעשה חשבון מזה לדעת משך הזמן אחר השקיעה, שהרי אדה"ז מעיד בעצמו אודות העדר האפשרות לבדוק מה הם הכוכבים הבינונים, וכמ"ש "ולפי שאין אנו בקיאים בהם לכך צריך להחמיר בקיץ . . עד שעה שלימה אחר השקיעה...". דרואים דעת אדה"ז מפורשות שאין לנו הבקיאות בזה. ורק בימים השוים שיש לנו הוכחות מסוגיית הש"ס (מבלי שנצטרך למדוד בעצמינו רק אז) יש לנו הידיעה המדויקת באורך הזמן.

וכעת ניגש לבאר את הסוגיא לפענ"ד: אדה"ז מבסס את שיטתו על הפוסקים דלהלן (אלא שיש והוא בוחר רק את כללות פירושו של פוסק, ומשמיט הוא את אותם הפרטים שלא מתאימים לכללות שיטתו):

1) כדעת הגאונים ולא כר"ת.

2) דעת אדה"ז דחייבים מה"ת בתוספת מחול על הקודש גם בתחילת השבת - שלא כדעת ר"ת בס' 'הישר' דחייבים רק בסוף השבת, ושלא כדעת הרמב"ם דבכלל אין חיוב להוסיף אלא רק בעינוי יוהכ"פ, כ"א כדעת הרי"ף, הרא"ש, הרמב"ן, הר"ן והשו"ע בסי' רסא.

3) דעת אדה"ז היא כהרמב"ן בספרו 'תורת אדם', (הובא בהר"ן ובב"י לסי' רסא), שהוא זה שחידש שהחיוב של תוספת שבת מתחיל משקיעה הראשונה. דהקשה שמאחר שחייבים בתוספת שבת, איך שנינו במשנה דשבת "...ובכולן בית הלל מתירין עם השמש". הרי עוד לפני שקיעת השמש צריכים לפרוש ממלאכה לתוספת מחעה"ק. ומחדש הרמב"ן דזה ש"מתירין עם השמש" היא לגבי השקיעה הראשונה - הנראית, אבל ביה"ש מתחיל רק לאחמ"כ בשקיעה השני' דהיא שקיעה האמיתית. אלא שהרמב"ן מבאר חידושו זה, לפי דעת ר"ת דשקיעה השני' היא ג' מילין ורביע אחר שקיעה הראשונה. ואילו אדה"ז שפוסק כהגאונים, מחדש דגם לפי הגאונים יש שתי שקיעות.

4) דעת אדה"ז היא כהרא"ש (ביומא פ' יוה"כ אות ח כפי שמוכיח מהגמ' בשבת), דיש שיעור מסויים שמחוייבים להוסיף לתוספת שבת, ומבארו עפ"י וע"ד שיטת הרמב"ן שהתוספת מתחילה מהשקיעה הראשונה.

5) יש פלוגתא בין הראשונים לגבי המימרא "כוכב אחד יום, שנים ביה"ש, שלשה לילה". דלדעת התוספות (פסחים ב, א. שבת לד-לה. מגילה כ, ב). הרשב"א והרא"ש (בתוס' לשבת שם). נאמרה אליבא דכל התנאים (דכולם מסכימים דגדר לילה תלוי בראיית הכוכבים), אלא דפליגי מה הם הכוכבים הבינוניים. והשיעור האמור בברייתא של "הכסיף העליון והשוה לתחתון", אי"ז עצם ההגדרה של סוף ביה"ש, כ"א סימן בעלמא לדעת מתי הוא צאה"כ. אמנם דעת הרמב"ן (בס' 'תורת האדם') ודעת הר"ן (בחידושיו לשבת שם) מימרא זו נאמרה רק אליבא דר' יוסי, דלדידי' תלוי הלילה בראיית כוכבים. אבל רבי יהודה חולק עליו בזה וס"ל דגדר לילה אינו תלוי בצאה"כ כ"א בהכספת הרקיע שמוקדם יותר. שיטת אדה"ז בזה היא כהרמב"ן והר"ן, כמפורש בדברי אדה"ז "כי בשליש שעה . . הוא ודאי לילה גם לר' יוסי . . שאז הוא זמן צאת ג"כ בינונים". ובהמשך לשונו כ' "ופסקו בגמרא הלכה כר' יוסי לחומרא . . שאינו ודאי לילה עד צאת הכוכבים הבינונים...". שמזה מוכח דלפנ"ז לא יצאו הכוכבים הבינונים.

נמצא, דלא זו בלבד שהתנאים חולקים במשך הזמן שנמשך ביה"ש (-לר' יוסי כהרף עין, לר"נ חצי מיל, ולרבי יהודה ג' רבעי מיל), כ"א שחלוקים הם גם בגדר לילה, שבזה תלוי תחילתו וסופו של ביה"ש. אלא שעפ"ז תמוה, בשלמא לר' יוסי, ביה"ש שלו תלוי בראיית כוכבים. ולר' יהודה, ביה"ש שלו תלוי בהכספת הרקיע. אבל במה חלוק עליו ר"נ. וביותר תמוה, כי (כמובא ב'יפה עינים') בירושלמי דברכות נשנה הברייתא דהכספת הרקיע, לא כדעה שלישית של רבי יהודה החולק על ר"נ ור' יוסי, כ"א כברייתא בפנ"ע, ומוכח בירושלמי שאתיא אליבא דר"נ - דגם לדידי' תלוי ביה"ש בהכספת הרקיע, א"כ במה חלוק הוא על ר' יהודה. שאלה זו מתישבת עפ"י ביאורו של ה'אור זרוע' בדברי ר' חנינא.

ג. בשו"ת מהר"ח סי' קפו כותב ה'אור זרוע' "משתשקע החמה הוי ביה"ש. ופירש ר"ת זצ"ל מסוף השקיעה. ונ"ל . . מדאמר פ' ב"מ ר"נ אומר כדי שיהלך משתשקע החמה חצי מיל . . אמר רבי חנינא, הרוצה לידע שיעורו של ר"נ, יניח חמה בראש הכרמל . . ופירשו התוספות לא שירד הטובל מראש הכרמל, אלא דהוא עומד על שפת הים ורואה חמה בראש הכרמל, ומשירד ויטבול ויעלה הוי לילה. אלמא דכשאין החמה נראית בראש הכרמל הוי סוף שקיעה".

לכאורה, מדוע אין ה'אור זרוע' מפרש דהאדם עומד בראש ההר, כמו שאכן פירשו כן שאר הראשונים (עי' בתוס' הרא"ש וחי' הרשב"א). וגם בירושלמי מפורש כן "אדם עומד בראש הר הכרמל". אלא שהמעיין בחי' הרשב"א יראה, דאם כאשר השמש עומד לשקוע בראש ההר, מתחיל האדם לירד מן ההר לטבול, א"א שיספיק לטבול לפני השקיעה, ואם טבילתו פסולה, למה נקיט ר"ח "ויטבול". ור"ת פירש משו"ז לפי שיטתו דבאמת השקיעה ההלכתית מתאחרת הרבה זמן עד כדי שיספיק לטבול לפני השקיעה גם ברדתו מן ההר, (כי לר"ת הוי שקיעה השני' כשתעבור השמש מחלונה ג' רבעי מיל אחר תחילת שקיעתה). אמנם, כותב הרשב"א דזה לא יתכן לשיטת הגאונים. וזהו שכותב ה'אור זרוע' ד"סוף שקיעה" אינו מאוחר כ"כ, כ"א שקיעה מראשי ההרים. ולכן מפרש דהאדם הטובל נמצא כבר אצל שפת הים, ולכן כאשר רואה שהשמש עומדת לשקוע מראש הר הכרמל, יספיק לירד משפת הים לתוכו ולטבול ולעלות, עוד לפני "סוף השקיעה". ומזה שמעינן דאע"פ שה'אור זרוע' כ' "דכשאין החמה נראית בראש הכרמל הוי סוף שקיעה" ע"כ אין כוונתו דהשקיעה תלויה רק בהר הכרמל, כ"א לכללות הענין דאין השקיעה נחשבת בארץ השפילה כ"א מראשי ההרים, וכאשר אינה נראית בראש הכרמל, כבר נכנסה השמש לשלב האחרון של שקיעתה, אבל מוכרח לומר דביה"ש לא מתחיל עד איזה דקות אח"כ, שבנתיים יספיק לטבול, דאל"כ מה מרויח ה'אור זרוע' בפירושו דאדם עומד כבר על שפת הים. וגם הרי כתב "דכשאין החמה נראית יותר בראשי ההרים הוי סוף שקיעה", דשמעינן מזה דכל כמה שיש עדיין הרים שבהם השמש עוד נראית, עדיין לא נגמר סוף השקיעה. והרי הר הכרמל מההרים הנמוכים הוא, ע"כ דסוף השקיעה ממש מתאחר איזה דקות אח"כ. ואדה"ז מדייק עוד יותר ומשנה לשון ה'אור זרוע' כדי שלא נטעה, וכותב בפירוש "סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י".

אלא שעדיין לא נתבאר כמה זמן הוא איחור זה. אמנם גם את זה מבאר בעל ה'אור זרוע' בספרו הל' שבת סי' יד, דכ': "ורבי יהודה ורבי נחמיה ורבי יוסי דאפליגו בביה"ש ס"פ ב"מ, מודו כולהו דבג"כ בינונים הוי לילה, אלא שר"נ סובר חצי מיל קודם הראות הכוכבים . . ולרבי יוסי אין ספק כ"א כהרף עין . . אבל צריך לפרוש ממלאכה משתשקע החמה, דארבב"ח אר"י הלכה כרבי יהודה לענין שבת". ז.א. דה'אור זרוע' מפרש דזה שביה"ש דר' יהודה (ג' רבעי מיל) ארוך יותר מחצי מיל של ר"נ, הוא משום שביה"ש דר' יהודה מתקדם בתחילתו לפני ביה"ש דר"נ ברבע מיל (וכמובא כן שיטת ה'אור זרוע' ב'אנצילופדי' תלמודית' ערך ביה"ש). וא"כ מאחר שה'אור זרוע' פירש הא דרבי חנינא "הרוצה לידע שיעורו של ר"נ" שהוא בא לבאר שביה"ש דר"נ מתחיל בשקיעה"ח מראשי ההרים, נשמע דלפירושו כאן מתקדם ביה"ש של ר' יהודה שש דקות (לאדה"ז, דמיל הוא כ"ד דקות). ושקיעה"ח דר' יהודה היא השקיעה שבשפלת שפת הים.

עפ"ז יוצא דזה שר' חנינא אומר הרוצה לידע שיעורו של ר"נ, מתפרש כפשוטו, דהרוצה לידע מדוע הוי שיעורו של ר"נ רק חצי מיל, והרי יש יותר מזה משקיעה"ח עד להכספת הרקיע - ג' רבעי מיל כמבואר בגמ'. מבאר ר"ח שכאשר אחר סילוק אור השמש מראש הר הכרמל ירד לים ויעלה, ידע שבנקודת זמן זה הוי תחילת ביה"ש דר"נ דהוא שקיעה"ח מראשי הרים הכי גבוהים שבא"י, ואז ישאר רק חצי מיל עד הכספת הרקיע.

אמנם, אדה"ז א"א לו לפרש כה'אור זרוע' דביה"ש דר' יהודה מתחיל לפני ביה"ש דר"נ, שהרי נתבאר לעיל דדעת אדה"ז היא, דגם לשיטת הגאונים יש שתי שקיעות, כמו שמוכיח הרמב"ן מהא ד"בכולן בית הלל מתירין עם השמש", אע"פ שגם לפני ביה"ש יש חיוב של תוספת מחול על הקדש, כי ביה"ש אינו מתחיל עד שקיעה השני'. והרמב"ן מפרש חידושו זה לפי שיטת ר"ת, אבל אדה"ז מפרשו לפי הגאונים דשקיעה השני' שממנו מתחיל ביה"ש הוא סילוק האור מראשי ההרים, א"כ גם לרבי יהודה מוכרח דביה"ש מתחיל רק משקיעה זו השני', שהרי הלכה כר' יהודה בתחילת ביה"ש, וההלכה היא שחייבין בתוספת שבת.

א"כ ע"כ לומר לאדה"ז, דגם לר' יהודה מתחיל ביה"ש בשווה עם תחילת ביה"ש דר"נ, וכמו שס"ל להתוס', להרא"ש ולהרשב"א (וגם בעל 'אור זרוע' בשו"ת המובא לעיל משמע קצת דשם היה ס"ל לא כמ"ש בהל' שבת כ"א דגם לר' יהודה מתאחרת תחילת ביה"ש עד סילוק האור מראשי ההרים), ולדידהו ההפרש שבין ר"נ ור' יהודה הוא לא בתחילה, כ"א בסוף ביה"ש, דביה"ש דר' יהודה מסתיים רבע מיל אחר סוף ביה"ש דר"נ.

אעפ"כ, מפירושו של בעל ה'אור זרוע', ניתן ללמוד סברת פלוגתתם של ר"נ ור' יהודה. שהרי גם זה שכותב ה'אור זרוע': "ורבי יהודה ורבי נחמיה ורבי יוסי דאפליגו בביה"ש ס"פ ב"מ, מודו כולהו דבג"כ בינונים הוי לילה", אינו מתאים לשיטת אדה"ז הפוסק כהרמב"ן והר"ן דהשיעור של צאה"כ נאמר רק לר' יוסי, אבל ר' יהודה ור"נ דפליגי עליו, חלוקים הם לא רק במשך הזמן שנמשך ביה"ש, כ"א שעיקר מחלוקתם היא בגדר ביה"ש - מה קובע את השם לילה, וכתוצאהמזה חלוקים הם גם במשך הזמן. אבל כבר הקשנו, דלפי"ז תמוה הדבר לשיטת אדה"ז, במה נחלקו ר' יהודה ור"נ, שהרי שניהם מגדירים את תחילת ביה"ש בשקיעת החמה, ושניהם מגדירים את סוף ביה"ש בהכספת הרקיע (ר' יהודה בגמ' דילן, ור"נ בירושלמי).

אכן מפירושו הנ"ל של ה'אור זרוע' יוצא פתרון לשאלה זו, כי מפירושו יוצא דר' יהודה מגדיר שקיעה"ח לפי שפילת הארץ, ור"נ מגדירו לפי גובה ההרים. וההפרש הוא רבע מיל - שש דקות. א"כ כמו"כ מובן לשיטת אדה"ז דגם ר' יהודה מסכים דביה"ש מתחיל בשקיעה"ח מראשי ההרים, מ"מ חלוקים ר' יהודה ור"נ בגדר סוף ביה"ש, האם תלוי בהכספת הרקיע בשפלת הארץ - דעת ר"נ, או לדעת ר' יהודה - כרבע מיל (שש דקות) לאח"ז, בהכספת הרקיע על ראשי ההרים. דבאותה המידה שהשקיעה מתאחרת בראשי ההרים בתחילת ביה"ש, באותה המידה ממש מתאחרת הכספת הרקיע (התלויה בסילוק אור השמש) בסוף ביה"ש. וכמפורש בפירוש רב נסים גאון לשבת קיח, ב, (ויש ליישב לאדה"ז הא דאמר שם ר' יוסי שם "תיתי לי' ", דמשמע שהוא רק מדת חסידות, אבל אכ"מ).

לסיכום: אדה"ז ס"ל כהרמב"ן והר"ן דכל תנא יש לו הגדרה משלו לזמן הלילה, שבזה תלוי משך זמן ביה"ש שלו. הוא מסביר את ההפרש שבין ביה"ש דר"נ לביה"ש דר' יהודה, ע"ד היוצא מפירוש בעל 'אור זרוע', דחלוקים התנאים איפה מודדים את סילוק האור,- מארץ השפילה או מגובה ההר. ה'אור זרוע' מפרש הפרש זה בתחילת ביה"ש, אמנם לאדה"ז שפוסק כהרמב"ן דאחר שקיעה הראשונה מתחיל דין תוספת שבת ולא ביה"ש, מפרש דגם לר' יהודה מתאחר תחילת ביה"ש עד סילוק האור מראשי ההרים, אלא שהתנאים חלוקים בגדר סילוק אור השמש בסוף ביה"ש, דלר' יהודה גם אז מתאחר עד סילוק האור והכספת הרקיע בראשי ההרים. איחור זה, בין בתחילת ביה"ש בין בסופו, הוא ההפרש שבין ביה"ש דר"נ ודר' יהודה שהוא רבע מיל - שש דקות לחשבון אדה"ז. כ"ז מתאים בדיוק עם שקיעה"ח בראשי ההרים הכי גבוהים שבא"י.

בגליון תתלא ביארנו, דלאדה"ז מוכרח מהסוגיא, דעצם זמנה של שקיעה הנראית לענין דין תוספת שבת, היא בהתאם לשיעורו של רב יוסף, שהוא פלגא דדנקא - שתי דקות - אחר שקיעה"ח משפת הים, ושקיעה הנראית הזו, היא בדיוק ד' דקות לפני שקיעה האמיתית מראשי ההרים הכי גבוהים בא"י. אמנם זה רק להבקיאים כמו רבא ואביי, (שלכן "דאוי למערב" לראות האם כבר הכסיף תחתונו של הרקיע והגיע ביה"ש דרב יוסף לתוס' שבת). אבל האינם בקיאים כמו שמשו של רבא וסתם בנ"א, חייבים להתחיל תוספת שבת בסילוק אור השמש מגג הכי גבוה בעירם, דגם גג הכי גבוה לא יגיע בגבהו עד להכספת תחתונו של רקיע. ומכיון דסילוק האור מגובה הגג מתאחר קצת מסילוק האור משפלת שפת הים, נמצא דההפרש שבין שקיעה הנראית להבקיאים לבין שקיעה הנראית להאינם בקיאים, הוא פחות משתי דקות. ושם הוכחנו דמהגמ' יוצא דאסור להקל בדיוק זמן של פחות משתי דקות, ע"כ מחמיר אדה"ז לענין החיוב למחות ביד המקילין, לחשוב הד' דקות עד לשקיעה האמיתית, מיד אחר השקיעה הנראית של האינם בקיאים.

דומני שהמעיין היטב במ"ש כאן, ביחד עם מ"ש בגליון תתלא (עמ' 86 ואילך) יווכח דכל הקושיות שהקשה הרב סנגאוי כבר מתורצות המה כאן או שם, ובאו רק מהעדר העיון וההבנה. חושבני שהדרך שלקח הרב סנגאוי לעצמו, שדברי אדה"ז בנויים הם לא על סוגיית הש"ס והפוסקים כ"א על מדידת כוכבים וההרים, היא דרך עקלתון, וכבר נתבאר שאינו דרך נכונה, והבוחר יבחר.