עבירה שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו

סימן תרו סעיף א

בהל' יוה"כ סי' תרו ס"א כותב אדה"ז: עבירה שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו שנאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וגו', כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד יוה"כ מכפר, אבל מה שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שיפייסנו.

ומקורו מדברי המשנה יומא פה, ב: דרש רבי אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. אלא שאדה"ז מעתיקו בתוספת ביאור באופן הלימוד "כלומר חטאתיכם שהם לפני ה לבד יוה"כ מכפר", היינו שעיקר הדרש הוא מהתיבות "לפני ה'", ומקורו מלשון הלבוש ס"א "כלומר מה שחטאתם לפני ה' היום הזה מכפר".

אך אדה"ז הוסיף תיבה אחת משמעותית על לשון הלבוש, והוא תיבת "לבד" - "חטאתיכם שהם לפני ה' לבד יוה"כ מכפר", וצריך להבין מהו פשר הוספה זו?

ויש לומר, דהנה עבירות שבין אדם לחבירו הם גם עבירות שבין אדם למקום, שכן כל חטא שאדם חוטא כלפי חבירו הוא גם חוטא כלפי המקום,שהרי כל מצות שבין אדם לחבירו הם חלק ממצות ה', אלא שיש בהם גם חטא כלפי חבירו (וכדמוכח גם מלשון הגמרא יומא פז, א, ומובא בשוע"ר סי' תרו ס"ה "חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה שפשעתי כנגדו", היינו שפשע כלפי חבירו נקרא חטא גם לפני ה'), משא"כ עבירות שבין אדם למקום בלבד, שאין שום קשר לחבירו.

ומכיון שכך לא מספיק אופן הלימוד כפי שכותב הלבוש "כלומר מה שחטאתם לפני ה' היום הזה מכפר", שכן עבירות שבין אדם לחבירו יש בהם חטא "לפני ה'", שהרי זהו חלק ממצות ה', ואיך ממעטים עבירות אלו מהתיבות "לפני ה'", לכן הוסיף אדה"ז על לשון הלבוש תיבת "לבד", "כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד יוה"כ מכפר" משא"כ עבירות שבין אדם לחבירו שהם גם לפני ה' וגם לפני חבירו.

ולפי זה מובן גם המשך הדברים במשנה "אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו", או בלשון אדה"ז "עד שיפייסנו", שלכאורה אפשר ללמוד זאת בשני אופנים: א) שעבירות אלו אין יוה"כ מכפר אלא אין נשארות ללא כפרה עד שירצה את חבירו וחבירו יסלח לו, וממילא מיד מתכפר לו. וכן משמע מדברי הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ט. ב) עבירות אלו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו, אבל אחר שחבירו נתרצה, אזי יוה"כ מכפר לו גם על עבירות אלו. והכפרה היא לא על החטא שבין אדם לחבירו שהרי בזה כבר נתרצה חבירו וסלח לו, אלא על החטא שחטא לפני ה' במה שפשע בחבירו, וחטא זה שלפני ה' יוה"כ מכפר לאחר שריצה את חבירו. ובאופן זה לומד אדה"ז.

ועפ"ז יש להבין דיוק נוסף בדברי אדה"ז, דהנה לשון המשנה הוא "עבירות שבין לחבירו", לשון רבים (וכן העתיקו כל הפוסקים: רמב"ם שם טור שו"ע לבוש סי' תרו ס"א), ואילו אדה"ז משנה ומעתיק מהמשנה "עבירה שבין לחבירו", לשון יחיד. ולכאורה צריך טעם לשינוי זה, ובפרט שלשון הפסוק הוא "מכל חטאתיכם" לשון רבים, ולמה כותב אדה"ז בלשון יחיד?

והנה בפשטות נראה, שאדה"ז רוצה להדגיש שאפילו אם יש רק עבירה אחת בינו לחבירו גם זה אין יוה"כ מכפר. אבל בעומק יותר ניתן לומר שכוונת לשון אדה"ז "עבירה שבין אדם לחבירו", היינו "עבירה" שחטא כלפי ה' במה שפשע בחבירו, שעבירה זו שלפני ה' אין יוה"כ מכפר, עד שירצה את חבירו, ורק אז יוה"כ מכפר גם על "עבירה" - זו שלפני ה' – שבעבירות "שבין אדם לחבירו").

ומכאן אנו רואים עד כמה תוספת (אפילו של) תיבה אחת בלבד בלשונו הזהב של אדה"ז מוסיפה נופך ועומק בדרשת חז"ל על הפסוק.