חיוב אכילת סעודות יו"ט

בהל' יו"ט סי' תקכט ס"ג כתב אדה"ז: "איזה עונג, זה שאמרו חכמים: שחייב אדם לאכול בכל יום טוב ב' סעודות, אחת בלילה ואחת ביום בשחרית".

מקור הדברים הוא במג"א סק"ב. והנה המג"א כותב שם בהמשך: "ונראה לי דאם לא אכל בליל יו"ט יאכל ביום שני פעמים, כמ"ש סי' רצא סוס"א". כלומר, המג"א מדמה דין אכילת סעודת יו"ט לסעודת שבת, וכשם שבשבת ניתן להשלים אכילת סעודת הלילה ביום שבת, למי שנאנס ולא אכל סעודת ליל שבת בלילה, כך ניתן להשלים אכילת סעודת ליל יו"ט ביום טוב ביום.

אך רבנו לא העתיק את דברי המג"א אלו בשולחנו, ומזה מובן שלא מקבלם להלכה. ונראה שהטעם הוא, משום שסובר שדין אכילת סעודות יו"ט שונה מדין אכילת סעודות שבת, חיוב סעודות שבת נלמד מזה שכתוב שלוש פעמים "היום" בתורה גבי אכילת המן (כמבואר בשוע"ר סי' רעד ס"א), ולכן חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת. כלומר, החיוב אינו נובע מצד ליל שבת או יומו, אלא מצד יום השבת עצמו, שכל יום השבת הוא מציאות אחת של "היום", ולכן ניתן להשלים סעודת ליל שבת ביום.

אבל חיוב סעודת יו"ט כפי שרבנו מגדירו כאן הוא מצד "עונג יו"ט", ומשום כך הוא חייב לאכול ב' סעודות: "אחת בלילה ואחת ביום", דהיינו שהחיוב מלכתחילה נקבע "אחת בלילה ואחת ביום". ואם לא אכל סעודת יו"ט בלילה, הרי ביטל עונג יו"ט של הלילה, ואינו יכול להשלימו בסעודת יו"ט של היום.

ומזה ניתן ללמוד לכאורה חידוש דין נוסף: בסי' רסז ס"ג מביא רבנו מחלוקת האם ניתן לקיים מצות סעודת ליל שבת מבעוד יום בזמן של תוספת שבת, לדעה אחת מותר, כיון שעשה קידוש – הרי "קבל עליו תוספת שבת", וממילא "נעשה אצלו כשבת עצמו לכל דבר". אך הדעה הב' סוברת שצריך להחמיר לאכול לפחות כזית פת בלילה בצאת הכוכבים דוקא, ובטעם הדבר כותב שם: "דכיון שג' סעודות אלו למדום חכמים ממה שנאמר ג' פעמים היום אצל אכילת המן בשבת, לפיכך צריך לאכלן בעיצומו של יום ולא בתוספתו", ומסיים אדה"ז: "וטוב לחוש לדבריהם".

והנה כל זה בשבת, שאת חיוב האכילה לומדים ממה שכתוב "היום" אצל המן, אבל ביו"ט שחיוב האכילה היא מצד עונג יו"ט, הרי ניתן לקיים עונג יו"ט גם בתוספת יו"ט מבעוד יום, שכבר אז הוא נקרא יו"ט, ואינו חייב לאכול כזית פת בליל יו"ט בצאת הכוכבים דוקא.

ויש להעיר שדבר זה נכון בשאר לילי יו"ט, אך לא בליל יו"ט של פסח (שחייבים לאכול בלילה דוקא, כמבואר בסי' תעב ס"ב), ולא בליל יו"ט של סוכות (שהוקשה לאכילת מצה, כמבואר בסי' תרלט סעי' יז-יט). ולא בליל יו"ט של שבועות (מצד "תמימות", כמבואר בסי' תצד ס"ב).