אלים ותחשים מה קודם?

סימן שב סעיף טו

בגליון תתקסח של "הערות וביאורים" (אהלי תורה ניו-יורק) שאל הרב מ. מ. ר. מדוע בשוע"ר סי' שב סט"ו מקדים תחשים לאלים, והרי א: הסדר בתורה הוא שאלים קודמים לתחשים, ב) אדה"ז עצמו מקדים בסי' שטז סי"ג וס"כ אלים לתחשים.

והנה, אם היה מחפש היטב (וכיום בעידן המחשב הדבר קל ביותר) בכל המקומות שאדה"ז מזכיר אלים ותחשים, היה מוצא שברוב המקומות אדה"ז מקדים תחשים לאלים, כדלקמן. והוא ע"פ מה שכתב רש"י בשבת עג, א ד"ה הצד את הצבי: "וכל מלאכת עורו נוהגת בתחשים למשכן בעורותיהן".

טעם הדבר שרש"י מזכיר תחשים דוקא, יש לומר: א) צידה היתה שייכת בתחש ולא באלים, שכן אלים היה לכל אחד ולא היו צריכים לצודם, משא"כ תחש שהיה במדבר (לפי שעה) והיו צריכים לצודו, ב) גם בשאר מלאכת העור רוב השימוש היה בעורות תחשים יותר מאשר בעורות אלים, שכן מלבד השימוש השוה ביריעות המשכן באלים ובתחשים, הרי שהיה שימוש נוסף בתחשים שלא היה באלים, והוא כיסוי כל כלי המשכן שהיה בעורות תחשים ולא בעורות אלים, כמפורש בפרשת במדבר פרק ד.

ומטעם זה גם אדה"ז בכותבו את מלאכת העור שהיתה במשכן הקדים תחשים לאלים, והם: א) סי' שב סט"ו, גבי מלאכת ממחק. ב) סי' שכא ס"ב, גבי מלאכת מעבד. ג) סי' שמ ס"א, גבי מלאכת גוזז. [ובס"ב שם הזכיר רק תחשים, כי רק בהם היתה גזיזה שלא לצורך השערות]. ד) בסי' שטז ס"א, גבי מלאכת צידה לא הזכיר כלל אלים אלא תחשים וחילזון, וכמבואר לעיל. ולהעיר שבסי' שיז ס"א גבי מלאכת קושר הזכיר רק חילזון (כלשון הגמרא שבת עד, ב), שכן עיקר הקשרים ברשת נעשו לצורך צידת החילזון.

אלא שבשני מקומות הקדים אדה"ז אלים לתחשים, והם: א) בסי' שיד סט"ז גבי מלאכת מחתך, וכלשונו "שכן במשכן היו מחתכים עורות אילים ותחשים במדה לעשותן מכסה לאהל". והטעם בזה ברור, שכיון שמקדים ואומר שהחיתוך במדה היה לצורך "מכסה לאהל", הרי מובן שבזה נקט כלשון הכתוב שמקדים עורות אלים לעורות תחשים. ב) בסי' שטז סי"ג, גבי מלאכת שוחט, בטעם הדבר יש לומר: א)  כיון ששחיטה בכלל מצויה יותר באלים, אף שבמשכן שחטו יותר תחשים. ב) כיון שיש דעה בגמרא שבת כח, א-ב שתחש הוא מין חיה טמאה, ואם כן לא נזקקה לשחיטה דוקא, ולכן הקדים אלים לתחשים. ג) יתכן שהתחשים היו בהמות או חיות גדולות בהרבה מהאלים, ואם כן נמצא שאף שהשימוש בתחשים היה נצרך יותר, הרי שכמות התחשים שהיו צריכים לשחוט היתה פחותה מכמות האלים שהיו צריכים לשחוט, ונמצא שרוב מלאכת השחיטה ונטילת נשמה במשכן היתה באלים.  ואם טעם זה האחרון נכון, הרי שעפ"ז יובן גם מדוע בסי' שטז ס"כ מקדים אלים לתחשים, אף שמזכיר נטילת נשמה ולא שחיטה [ומוסיף גם חילזון שבהם לא היתה שחיטה אלא נטילת נשמה], וע"פ הטעם האחרון מובן, שכן רוב נטילת נשמה שהיתה במשכן היתה באלים.

ועל פי כל הנ"ל רואים עוד יותר גודל דיוק לשון אדה"ז בשלחן ערוך שלו, אף בדברים שאינם נוגעים להלכה.