טלטול כלים לצורך עצמם

סימן שח סעיף יב

בסי' שח סי"ב כותב אדה"ז כלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו .. בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משם או שלא יפול וישבר  .. אסור". והנה מקור הדברים הוא ברמב"ם הל' שבת פכ"ה ה"ה ובטור ושו"ע סי' שח ס"ג ובכולם סדר הדברים הוא "שלא ישבר" ואח"כ "שלא יגנב", וכ"ה הסדר בלבוש שם ס"ג, וא"כ צ"ל מדוע אדה"ז שינה הסדר והקדים החשש של "שלא יגנב" לחשש של "שלא ישבר".

ויתרה מזו בסט"ז גבי כלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלטלו לצורך עצמו הופך אדה"ז הסדר וכותב "שלא ישבר או שלא יגנב", והלא דבר הוא?

ויש לומר ששינוי הסדר בזה מובן ע"פ מה שנתבאר לעיל שאדה"ז מתאים את הדברים להגיון המציאותי והמעשי, והנה בסי"ב מדובר על קרדום ועל קורנס, ועליהם החשש היותר פשוט הוא שמא יגנבו ופחות שמא ישברו, ולכן אדה"ז מקדים תחילה "שלא יגנב" ורק אח"כ "שלא יפול וישבר" (אגב, גם בזה אנו מוצאים דיוק נפלא שאדה"ז הוסיף על לשון הפוסקים וכתב "שלא יפול וישבר", ולא כתב סתם "שלא ישבר", כי אדה"ז מסביר בהגיון מציאותי ובשפה ברורה איזה חשש של שבירה יכול להיות בקרדום או בקורנס, ולכן כותב "שלא יפול וישבר").

אבל בסט"ז אדה"ז מדבר על כלים כמו כוס וקערה ששם החשש היותר סביר הוא שישברו ורק אח"כ שיגנבו, ולכן שם מקדים תחילה "שלא ישבר" ורק אח"כ "שלא יגנב".