ברכה על אורז - 887 [גליון]

כיצד מברכים על האורז - שיטת אדה"ז [גיליון]

הת' מנחם מענדל ברונפמן

קבוצה תות"ל - 770

נושא זה, מהי הברכה של האורז, שכיח הוא ביותר (ובייחוד בהתופעה שפשטה באחרונה להתחמק מסעודה שמצריכה ברכת המזון, ותמורת זאת להסתפק במיני מזונות וכיו"ב). והנה, בגליון העבר (ע' 133) כתב הרב מ"מ רייצס על דברי הרב לוי"צ רסקין אודות שיטת אדה"ז בסוגיא זו.

בשורות הבאות אציע הנלע"ד בענין זה, בתגובה למ"ש הרב רייצס.

ובהקדמה תחילה:

א. כתב אדה"ז (סדר ברה"נ פ"א הי"א): "מנהג העולם שמפרשים אורז - ריי"ז, דוחן - היר"ז, אבל יש מפרשים: אורז - היר"ז, דוחן - ריי"ז. לפיכך ירא שמים לא יאכל בין אורז בין דוחן (מבושל), בין שלם בין נתמעך - כי אם בתוך הסעודה, וכשאוכל שלא בתוך הסעודה, יברך 'שהכל' על כולם".

דברי רבינו הזקן מעלים את המסקנה הברורה: אורז יש לאכול בתוך הסעודה (היינו כשיש ברכת "נטילת ידים" לפניה, ובהמ"ז לאחריה). כך צריך לנהוג "ירא השמים". מי שבכל זאת אוכל אורז שלא בתוך הסעודה, צריך לברך "שהכל" על האורז. כך פוסק אדה"ז.

מסקנה זו מעוררת את התמיהה הבאה: הרי כל התועלת שבאכילת האורז בתוך הסעודה, נעוץ בכך, שהסעודה פוטרת (בברכת המוציא) כל שארי ברכות של המאכלים הטפלים לסעודה. או אז האדם אינו נזקק לשאלת זהותה של הברכה ה"פרטית" של האורז, כיון שכבר נפטר בברכה ה"כללית" של הסעודה. אלא, שעל בסיס אותו ההגיון ניתן להציע פיתרון נוסף, טכניקה נוחה יותר (ואפשר שאפי' מבחינה הלכתית יש לו מעלה - ראה בדברי הרב רייצס הנ"ל):

אשר האדם המעוניין לאכול ארוז, הנה (בכדי להיפטר מהצורך לאוכלו בתוך הסעודה דווקא) בטרם יאכל האורז, יקדים לאכול מיני מזונות (ויברך במ"מ), לשתות (ויברך שהכל), ויאכל מפרי האדמה (ויברך בפה"א) - ויפטר מברכה נוספת על האורז, שכן מכוון באמירת הברכות להוציא את האורז, ושוב הרי לנו מצב בו אוכלים האורז, מבלי להיתקל בשאלת זהות הברכה ה"פרטית" של האורז!

ב. ואין להשיב שאין אדה"ז בא למנות כל העצות לפתרון בעיית האוכל, שהרי דרכו היא - בכ"מ בכהאי גוונא בסדר ברה"נ - כן למנות העצות והפתרונות של הבעיות. (ואגב, דברים אלו נתונים גם לדידו של הרב רייצס. שהרי בעצמו כותב: שכוונת אדה"ז "בפשטות שיאכל האורז באופן כזה שלא יצטרך לברך עליו . . ובזה נכלל גם מצב שבו אוכל מזונות ושהכל..." דהיינו: כל דחייתו של הנ"ל אינה ממוקדת בכך שאין דרכו של אדה"ז להביא כל הפתרונות, כי באמת כן הוא, שמביא כל הפתרונות. אלא שלשיטתו, בלשון אדה"ז בזה כבר מונחים ב' העצות גם יחד!).

נשאלת, אפוא, השאלה: מהי שיטת אדה"ז, האם עצה זו תועיל בנדו"ד (שיברך מזונות וכו' לפנ"כ ויפטור במילא את האורז), או שמא לא?

הרלוי"צ רסקין כתב בפתרון שאלה זו: "דמאחר שבמקום אחר כבר נחתו רבותינו ז"ל לתת עצה קלה הנ"ל בכדי לצאת מן הספק. אם כן, למה לא הזכירו עצה כזו אף כאן בדין האורז?! ויתירה מזו: מאחר שדייק רבינו לכתוב כאן שירא שמים יאכלנו תוך הסעודה, הרי כל מי שיקר לו דברי רבינו, לא יתחכם להפר יראה לבקש תחבולה, ולא יזוז מדברי רבינו כפשוטם". היינו: עצה כה פשוטה, שבודאי אדה"ז היה מודע לה - ואף כתב אותה לענין אחר - ובכל זאת השמיטה מדין האורז, הרי מהווה הדבר סימן שלשיטתו עצה זו לא תועיל בנדו"ד.

ג. על דברים אלו קורא הרב רייצס תגר, לדידו, יסוד המסקנה - מכך שלא הביא אדה"ז העצה כאן - דמשמע שלא ס"ל כך, אינה נכונה. לדבריו, אדה"ז בכותבו "ירא שמים לא יאכל בין אורז בין דוחן . . כי אם בתוך הסעודה" - רצה לומר: "שיאכל האורז באופן כזה שלא יצטרך לברך עליו, וכגון 'בתוך הסעודה'; ובזה נכלל גם מצב שבו אוכל מזונות ושהכל וכו' - שגם זה נחשב ממש כמו 'בתוך הסעודה' - כיון שכבר אין צורך לברך על האורז בפ"ע...".

ברם, ברצוני להראות את הפלא הגדול שהדברים הללו יוצרים:

הקורא והמעיין בלשון זו: "יר"ש לא יאכל . . כי אם בתוך הסעודה" מה הוא מבין? שעל הירא שמים לאכול "בתוך הסעודה". ספק גדול הוא, שעל ידי הפלפול וכו' יגיע הוא לההבנה והסברא שבתוך אלו הדברים כלולה גם האפשרות לאכול שלא בתוך הסעודה, אך זה כמו בתוך הסעודה. (והראיה: שגדולים וטובים לא הבינו כך בדברי אדה"ז...).

לעומת זאת, המעיין בלשון מעין זו: "יר"ש יברך לפני אכילת האורז במ"מ וכו' ויפטור בכך האורז", יבין בפשטות שה"ה לאכילה "בתוך הסעודה", שפוטר בעיה זו דהאורז. (ומ"ש שם לבאר, שדוקא אכילת כל המינים עדיפא טפי, המעין בעצמו בודאי שם לב שהדברים אינם כה פשוטים וגם לדידיה, אדרבה: כיון שעדיפא טפי - מדוע לא הזכירו אדה"ז?! וכדלקמן).

למרות כל האמור, אדה"ז בחר לנקוט בלשון של "בתוך הסעודה". דוקא.

בסגנון אחר: אם אכן כוללים בין האפשרויות לברכה על האורז - גם את העצה הזו של ברכת במ"מ וכו' לפני אכילת האורז, הרי שצריך בדוקא לנקוט בדוגמא זו, אשר בכלל מאתים מנה, זה ברור, שמבחינה הלכתית - הסעודה פוטרת ביתר קלות את כל הנאכל בה.

אם כן, זוהי פליאה גדולה לומר שאדה"ז בכל זאת נוקט אשר "ירא שמים לא יאכל . . אלא בתוך הסעודה", מבלי לציין לאפשריות נוספת. וכאן הבן שואל: מדוע בחר בלשון זו דוקא? האם זה פשוט לומר ש"בתוך הסעודה" כולל גם העצה של ברכת במ"מ וכו'?

אלא בודאי בדוקא נחית רבינו לכתוב ענין זה, ש"ירא שמים לא יאכל . . אלאבתוך הסעודה". בלבד, וכל המוסיף, גורע.

ד. יתר על כן:

מהמשך דברי רבינו עולה מפורשות וברורות כן:

הנה שוב דברי אדה"ז: "ירא שמים לא יאכל בין אורז בין דוחן (מבושל), בין שלם בין נתמעך - כי אם בתוך הסעודה! וכשאוכל שלא בתוך הסעודה, יברך 'שהכל' על כולם".

אם נצא מתוך נקודת הנחה שב"בתוך הסעודה" כלולה גם העצה לברך לפנ"ז מזונות ושהכל, בלא הפירוט (אלא סמך על המבין) - תמוה: מדוע המשיך לפרט ש"כשאוכל שלא בתוך הסועדה"?! וכפליים: א) אם אפשר לו לתקוני - ובאופן שלא בתוך הסעודה ממש - למה ליתן התר לעוותי, וכי כה קשה לאכול בטרם יאכל האורז, איזה מיני מזונות ושהכל?! ב) אם אינו בא לחסוך בכמה מילים, אלא מפרט אפילו מקרה רחוק - מדוע לא הוסיף גם האפשרות הא'?!

אלא בודאי המסקנה הנובעת מכך היא, ששיטת רבינו הזקן הינה: שירא שמים לא יאכל אורז אלא בתוך הסעודה (כפשוטה), ואם לאו יברך שהכל. ז.א. שבכדי ליישם את הדרוש ליר"ש - צריך בדוקא לאכול בתוך הסעודה.

ה. דברים אלו אף מקבלים חיזוק מהרעיון הכללי של ההלכה, כמ"ש כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. (הוי אומר: לא רק צורת הסגנון ובהירותו מכריח הנ"ל, אלא גם מצמד ה"ענין" מוכרח כך).

בקשר למחז"ל שאפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב" (ב"ב, קנג, א) - עד שעיקם הכתוב ח' אותיות בשביל זה, מבאר הרבי אשר, במה דברים אמורים? כאשר מדובר בסיפורי התורה, "משא"כ ווען תורה זאגט א הלכה ודין - דארט נוצט תורה א לשון ברור . . ווייל א הלכה דארף געזאגט ווערן - קלאר, א הוראה ברורה, כדי צו פארמייצן א מקום לטעות ביים אויספירן די הלכה אין מעשה בפועל".

אם כך, מאיזו סיבה אדה"ז החליט להצניע את הפתרון ההלכתי (הטוב ביותר לדידו של הרב רייצס!) בתוך תיבות אשר משמעותם הפשוטה והברורה היא -שלילת פתרון הלכתי זה עצמו?! ובסגנון לשון ההלכה עצמה: מדוע כתב "ירא שמים לא יאכל אלא בתוך הסעודה", בה בשעה שלית מאן דפליג שתיבות אלו - בבהירותם הפשוטה - מורים לאדם לאכול אורז "בתוך סעודה" בלבד?

אלא בודאי, כיון שע"פ תורה ההלכה צ"ל נקוטה בלשון הכי בהירה ("א הלכה געזאגט ווערן קלאר, או הוראה ברורה"), ברור הדבר שפסק רבינו להלכה - הוא: לאכול האורז "בתוך הסעודה", ואם לאו - יברך שהכל", ואכן, אין צורך להתחכם.

(ובהנוגע להטעם בשיטת אדה"ז, כ' בזה הרב רסקין בסידור אדה"ז עם הערות וציונים החדש שם, ואין מקומו לכאן: שכן, הדיון הוא רק "בנוגע ליסוד מסקנתו . ." ולא לכל הענין כולו, כדברי הרב רייצס. ועוד חזון למועד לדון בכ"ז בארוכה אי"ה).