מבצע נש"ק - 823

בעניין היתר הבת לברך על נרות שבת קודש

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

שליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

בשוע"ר סי' רסג סט"ו: אם היא סמוכה על שלחן בעל הבית אינה יכולה לברך שם אלא אם כן החדר מיוחד לו או לבעלה (שאם לא כן אינה חייבת כלל להדליק שם שאין חיוב נר שבת חל עליה כלל לפי שהיא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטרת בנרו). ובקו"א שם ס"ק ה' "זה פשוט דבני ביתו אינם צריכים נר לכל אחד ואחד דאפילו בנר חנוכה אמרו איש וביתו והמהדרין שם היינו משום פרסומי ניסא ובנר שבת לא אשכחן הידור זה בגמרא אם כן אין לברך עליו כיון שאינו חיוב בדבר מחמת עצמו" ע"כ.

והנה ידוע שכשהתחיל הרבי מבצע נש"ק שכל אשה ובת תדליק נרות שבת - כולל בנות הסמוכות על שלחן אביהן התקשו כמה רבנים שלכאורה הוא היפך שו"ע רבינו כיון שהבנות מדליקות באותו חדר שמדליקות האמהות

והנה יש שכתבו שמנהגינו (ולפי דברי רבינו זה היה מנהג הנפוץ באירופא קודם מלחמת העולם הראשונה, ועיין בערוך השלחן סי' רס"ג שכותב שזה היה המנהג במקומו, ועד היום זהו מנהג בריסק) מיוסד על הפוסקים הסוברים (שלא כדעת רבינו בשו"ע שלו) שדין נרות שבת דומה לדין נר חנוכה שהחיוב הוא גם על כל בני ביתו ובעה"ב מוציא אותם בהדלקה ובברכה וכיון שהבת מכוונת בפירוש שלא לצאת בהדלקת הנרות של האם, ממילא חל עליה חיוב הדלקת הנרות ויכולה לברך. אמנם הדוחק בזה מובן מאליו מכיון שדבר זה הוא בסתירה לגמרי לדעת רבינו בשו"ע, שכותב בפירוש שאין שום חיוב על כל אחד ואחד.

וראיתי שיש שרוצים לומר שהיסוד למנהגינו הוא במה שכותב רבינו שם בקו"א שאדם יכול לברך כשהוא עושה מצוה מצד ערבות וכיון שמבואר בשו"ער שם בסעיף י' שב' או ג' בעלי בתים שאוכלים על שלחן אחד ומברכים כל אחד על המנורה שלו יש מפקפקין לומר שיש כאן ברכה לבטלה לפי שכבר יש שם אורה מרובה מנרות שהדליק הראשון ומיישבים המנהג שכל מה שניתוספה אורה בבית יש בו שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית וא"כ י"ל שזה המקור למנהגינו שכל אחת מהבנות מדליקה נרות באותו שלחן כיון שהן מוסיפות בזה אורה בבית בשליחות בעה"ב יכולות הן לברך על מצוה זו. אמנם לכאורה גם זה דוחק גדול מכיון שהבעה"ב כבר יצא ידי חובתו של הדלקת נרות שבת במה שהדליק באותו חדר אז קשה לומר שיש ענין של ערבות לגבי חיובו, מכיון שאין בעל הבית מחויב להרבות נרו.

והנה נראה לומר בדרך אפשר שכיון שיש ענין של מרבה נרות מרבה שמחה ושלום וגם יש ענין בהדלקת נרות שבת (שהאשה מדלקת) מפני שהיא כבתה נרו של עולם לכן נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה (שוע"ר שם ס"ה, הובא בטו"ר) א"כ יש מקום לומר שאף שחז"ל לא הטילו חיוב הדלקת נרות שבת קודש על כל בני הבית מ"מ מי שרוצה להדליק ועי"ז יש יתרון אור ושמחה וגם תיקון לפגמה, לא הפקיעו חז"ל המצוה ממנה. ז.א. שאינה מצוה חיובית והוא בדומה למצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה אבל יש להן רשות לברך עליהם עי' שוע"ר סי' י"ז סעיף ג' "ומ"מ אפילו נקבות יוצאים וכן עבדים אם ירצו להתעטף בציצית ולברך הרשות בידן כו' ואע"פ שהן אינן מצות מפני שהאנשים מצווים על כך וגם הן כשמקיימין מצות שהם פטורים מהם אע"פ שאין להם שכר גדול כמצווה ועושה מ"מ קצת שכר יש להם עיי"ש, וכמו כן כאן כיון שיש מצוה אם יש בחדר ב' או ג' בעלי בתים שאוכלים על שולחן אחד א"כ גם בת הסומכת על שולחן אביה יכולה לברך בתורת רשות*.