סעיף ט - 777

השכים קודם אור היום לענין ברכת הנותן לשכוי בינה

הת' איתמר חייקין

תות"ל - 770

בהחוברת דוגמא של ההוצאה החדשה דשולחן ערוך אדה"ז סימן מז סעיף ט הובא: "המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד עיין סי' א' שימתין מלאמרה עד שיאור היום ואם שמע קול תרנגול יכול לברך הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות לילה".

ובציונים שם על המילים "חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה" (ציון פד) ציינו: "שאין זה תלוי בשינה כ"א בשמיעת קול תרנגול, ובסדור לא הביא חילוק זה". (המלה "ובסדור" נשמטה בטעות בההוצאה הנדפסת והושלמה ע"פ דברי הרב שלום דובער לוין שיחי').

היינו שהעורכים למדו דאדה"ז בסידורו אינו מחלק בין שמע קול תרנגול ללא שמע, ולעולם לאחר חצות יוכל ל ברך.

והנה בסידור מובא: "ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר".

ובחוברת דוגמא דשו"ע הביאו את פסקי הסידור ושם על הקטע המצוטט לעיל על המילים: "ואם ניעור כל הלילה" כתבו המציינים (ציון ג'): "משא"כ כשישן והשכים קודם אור היום. ובשע"ר פסק דגם בהשכים לא יברך עד שישמע קול תרנגול".

ולכאורה אינו מובן מה הכריחם לפרש בפשיטות דאדה"ז בסידורו מחלק בין ניעור כל הלילה דאז יכול לברך הנותן לשכוי בינה מחצות בתנאי ששמע קול תרנגול לבין המשכים קודם אור היום דיכול לברך גם אם לא שמע קול תרנגול, ועי"ז לקבוע בפשיטות מחלוקת בין הסידור לשו"ע?

ובפרט שהגרא"ח נאה בספרו קצות השולחן סימן ה' סעיף ו' הערה יד כותבבפשיטות דאין חילוק בין ניעור בלילה לבין המשכים קודם אור היום. וז"ל: "ונראה פשוט דהה"נ אם ישן בלילה לא יברך הנותן לשכוי אם לא שמע קול תרנגול עד שיעלה ע"ה אחרי שלא נתחייב בה, וכ"פ אדמו"ר בשו"ע סי' מז מפורש. וניעור כל הלילה לרבותא נקט דאפילו ניעור אם שמע קול תרנגול אחר חצות יכול לברך דזמן חובת הברכה מתחלת מחצות ואילך".

שאלה הנ"ל שאלתי את הרשד"ב שיחי' לוין, העורך הראשי של הקונטרס, ואמר לי: א) שברור לו דאדה"ז בסידור מתכון לומר שדוקא אם ניעור כל הלילה ישנו החילוק בין שמע קול תרנגול קודם חצות לבין לא שמע, משא"כ כשישן והשכים קודם אור הבוקר שיכול לברך גם אם לא שמע. דאל"כ מהו לשונו בסידור "ואם ניעור כל הלילה ושמע כו'", ולא נקט בדרך קצרה ופשוטה "ואם שמע קול כו'"? ומכאן שדין זה הוא דוקא בניער כל הלילה דוקא. ב) פוק חזי דלא מצינו שישמיטו ברכת הנותן לשכוי בינה כשקמים לפנות בוקר אף דלכאורה אינה ראיה חזקה.

והנה לבד את שאעפ"כ כ"ז הוא דיוק שלו ואין זה מפורש בדברי אדה"ז, והיה לו לכה"פ לציין את דעת ר' חיים נאה הנ"ל, הנה לכאורה דיוקו אינו מוכרח כלל. כיון ש: א) בפשיטות אפשר לומר דהא דנקט "ואם ניעור כל הלילה" דוקא אי"ז ע"מ לדייק שאין הדבר כך כשישן והשכים קודם אור הבוקר שיוכל לברך הנותן לשכוי בינה אלא זהו כיון שמצד המציאות כל זה ששייך החילוק דקודם חצות ולאחר חצות שמשמיע אדה"ז הוא כשהיה ניעור כל הלילה, משא"כ כשהשכים קודם אור היום שלא שייך אצלו דין דלפני חצות. ולכן לא הביא דין זה, ולא ע"מ שנדייק מכאן.

ב) בעומק יותר אפשר לומר והוא בהקדים דברי אדה"ז בסדור המובאים לפני הקטע המצוטט לעיל וז"ל (חילקתי את הקטע ע"מ שיבואר יותר להלן): א) כל הברכות הללו מברך עליהם אפילו לא נתחייב בהן כגון שניעור כל הלילה ולא פשט את בגדיו ולא לבש אחרים אלא שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר. ב) אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן ובלבד שיהיה מחצות הלילה. (בהקדמה להנ"ל מגיע הקטע המדובר) - ג) ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה וכו'.

ולכאורה יש להבין את הסדר בקטעים הנ"ל דהיה לו להביא את הקטע הג' המדבר בניעור כל הלילה לענין הנותן לשכוי בינה בסמוך לקטע הראשון המדבר ג"כ בדין ניער כל הלילה?

אלא דאולי י"ל דכאן בא אדה"ז לומר דבר נפלא, והוא שישנם ג' דברים שונים המחייבים ברכות השחר ואדה"ז מביא אותם באופן שמביא קודם את הפשוט ואח"כ מוסיף את המחודש. היינו שהקטע הראשון אומר שבאופן כללי מה שמחייב ברכות השחר הוא אחר שיעלה עמוד השחר ולכן כותב שהגם שבד"כ ע"מ לברך ברכות השחר צריך להתחייב בהן, מ"מ כאן דעלה עמוד השחר הגם דלא נתחייב בהן בכ"ז הזמן חייב אותו ממילא בברכות השחר.

ובקטע השני מוסיף שלא רק אם עלה עמוד השחר התחייב בהן, אלא גם מחצות הלילה ואילך יתחייב, והוא שישן. ואע"פ שהזמן לא חייב אותו כיון שזמנו מעלות, מ"מ אם ישן בלילה וקם וזהו לאחר חצות, השינה עצמה חייבה אותו ונתחייב בברכות השחר מצד גופו שקם ולא מצד הזמן.

ובקטע השלישי רוצה לחדש שגם אם מצד הזמן לא הגיע חיובו, וג"כ לא ישן וא"כ אין יכול להתחייב בברכות השחר, מ"מ אם שמע קול תרנגול ה"ז יכול לברך עליו ברכת הנותן לשכוי בינה, כיון שהגוף שבו תלוי הברכה נותן לו אפשרות לברך את הברכה.

והנה עפ"ז יוצא לכאורה מפורש שהא דהביא אדה"ז דוקא דין "ואם ניער כל הלילה" לענין החילוק בין שמע קול תרנגול דאז דוקא יכול לברך הנותן לשכוי אינו בשביל לדייק שאם השכים קודם אור היום א"צ לשמוע ע"מ לברך הנותן לשכוי אלא שמצד סדר הדברים שרוצה לחדש שגם אם לא התחייב מצד הזמן - עלות השחר, וגם לא מצד גופו - דלא ישן, מ"מ שמיעת קול תרנגול בלבד מחייבת ברכה.

ודין זה גם לאידך שגם אם השכים קודם אור היום אחר חצות ולא שמע קול תרנגול ג"כ לא יוכל לברך ברכת הנותן לשכוי בינה אף דיוכל לברך שאר ברכות, מ"מ כיון שבשאר ברכות גופו נתחייב מצד השינה, מ"מ ברכת הנותן לשכוי שתלוי בגוף אחר או בזמן דעלות אינו יכול לברך.

וא"כ לאור הנ"ל סר הדיוק דהרשד"ב שיחי' לוין במ"ש "ואם ניעור" דוקא, וא"כ נראה שהלכה כמו שכתוב בשע"ר וכפי הבנת הגרא"ח נאה דאין חילוק בין הסידור לשע"ר וממילא אינו יכול לברך כלל הנותן לשכוי בינה אם לא שמע קול תרנגול.