"שו"ע הרב" או "שו"ע אדה"ז" - 1083

הרב יוסף שמחה גינזבורג

רב אזורי – עומר, אה"ק

סח לי הרב אשר לעמיל שי' כהן, רב קהילת חב"ד בביתר:

פעם ניגשתי להרבי באחת ההתוועדויות עם חידושי תורה על שו"ע אדמו"ר הזקן מהכולל שבראשותי, שנכתב עליהם "חידושים בשו"ע הרב". הרבי העיר לי, שרצוי לכתוב "בשו"ע אדמו"ר הזקן" כי זה כינוי גדול [חשוב] יותר מאשר "שו"ע הרב"[1].

ואבקש בזה להביא כמה מקורות בנדון.

ב'שלשלת היחס' הנדפסת בראש לוח 'היום יום', ברשימת תולדות אדמו"ר הזקן, נדפס: "בחג הבר מצוה – תארוהו גאוני הדור בשם: 'רב תנא הוא ופליג'". אמנם בספר 'בית רבי' פרק א, העתיק זאת אות באות מפנקס החברה קדישא בליאזנא: "ה"ה החכם  המופ' תנא ופליג החתן מוהרש"ז..." ההדגשה שלי, והלשון "רב" אינו מופיע שם. ואולי נעתק רק הביטוי שבגמרא, ואין הכוונה שכינוהו בביטוי זה בשלימותו.

ב'סיפורי חסידים'[2] מובא: "המגיד הגדול ממיזריטש אמר פעם להרב הקדוש ר' זוסיא מאניפולי: 'תכתוב להגאון שלנו, ר' זלמניו ליטווק, שיבוא הנה'. ומאז קראו אותו החבריא הקדושה בשם 'הרב'"[3].

מן העניין, להביא את הסיפור דלהלן[4]: "הרבנית דבורה לאה, בתו של אדמו"ר האמצעי, נסעה פעם לחותנה, הרה"ק ר' מרדכי מטשערנאביל (אבי בעלה הרה"ק ר' יוסף יצחק מטשערקאס), וקודם הנסיעה הזהירה רבינו שלא תראה לחותנה את בנם.

"אך כשהרר"מ ביקש לראות את הילד לא יכלה להעיז פניה, והראתה. מיד נחלה הילד ונחלש, ומאחר ולא יכלה להודיע לאביה אדמו"ר האמצעי, סיפרה לחותנה כי הוזהרה לפני הנסיעה שלא להראותו את הילד. ר"מ הצטער מאד שלא אמרה לו אזהרה זו, אך נבצר ממנו להושיע, והילד שבק חיים לכל  חי.

"כעבור זמן, התאוננה לפני אבי' אדמו"ר האמצעי על שאינה נפקדת בבן זכר, והשיב לה אבי': מה אעשה ואתם שומעים (במדינת הרה"ק ר"מ) שקוראים לאבא (אדמו"ר הזקן) בשם "רב", ואתם שותקים".