סעיף ג - 808

חצי שיעור במצוה

הת' מנחם מענדל אשכנזי

תות"ל - 770

כ' בשו"ע אדה"ז סי' תקצג ס"ג וז"ל "וכן התקיעות מעכבות זו את זו שאם יודע לתקוע ואינו יודע להריע לא יתקע כלום לפי שאין כאן מצוה כלל אלא אם כן תוקע ומריע ותוקע ג' פעמים".

ומשנה בזה אדה"ז [ומוסיף] על הל' כפי שהוא בשו"ע המחבר בתיבות "..שאין כאן מצוה כלל אא"כ תוקע ומריע ותוקע ג' פעמים". דמהשו"ע משמע שאם יודע רק תקיעה או רק תרועה שלא יתקע בכלל, אבל תר"ת שלם בפשטות יש ענין לתקוע. אבל אדה"ז לומד שבתר"ת אחד אין מצוה כלל.

ויש להסתפק איך יש לפרש בזה; האם אדה"ז לומד שחצי מצוה היא לא מצוה כלל [ולדוג' דאם יש לאדם רק חצי כזית מצה - אין בזה מצוה כלל]. - כי מהדין בשו"ע המחבר שאם יודע רק תקיעה או רק תרועה שלא יתקע כלל א"א להוכיח שחצי מצוה היא לא מצוה כלל, כי אין זה דומה לחצי כזית מצה שה'איכות' של מצה יש כאן רק שחסר ב'כמות' המצה. משא"כ תקיעה או תרועה לבד - שחסר גם ב'איכות' של תקיעת שופר. כי המצוה של תקיעת שופר היא שיעשה תרועה ולפניה ולאחריה תקיעה, ובמילא תקיעה או תרועה לבד זה חיסרון גם באיכות אבל לפי אדה"ז שאפי' תר"ת שלם הוא לא מצוה כלל, אפשר לכאורה להוכיח שחצי מצוה היא לא מצוה כלל.

או שאפ"ל שאדה"ז ג"כ לומד שחצי מצוה היא ג"כ ענין מסוים, ואוכל חצי כזית מצה יש בזה גם איזה מצוה, וזה שכאן כתב שבתר"ת אחד אין מצוה כלל - אפ"ל עפ"י המבואר בס' 'כלי חמדה' על פר' פקודי שמחלק בין מצוות שהשיעור שלה לא נכתב במפורש בתורה אלא הוא הלל"מ ששם גם בחצי מצוה יש ענין, ובין מצוות שהשיעור שלהם נכתב במפורש בתורה שחצי מהשיעור הוא לא מצוה כלל, ובתק"ש הרי נאמר בתורה ג' פעמים תרועה ולכן חצי מהשיעור הוא לא מצוה כלל (ואולי ההסבר בזה מרומז בריטב"א עמ"ס ר"ה בדף לב, ב, דמקשה בגמ' מ"ט מעכבות זו את זו. וכ' הריטב"א "פי' לא אתקיעות שיילינן דהא איכא טעמא רבה דתקיעות ר"ה מדאורייתא בחשבון, ואין פוחתין מהם אלא אברכות כי בהני והני דרבנן אמאי מעכבות").

(ואולי אפ"ל הסבר ודוג' להא דהתורה כתבה שיעור לעכב, ג' פעמים תר"ת ותר"ת אחד אינו כלום [כי כשיש תר"ת אחד זה לא רק חיסרון בכמות כמו ח"ש מצה אלא זה חיסרון באיכות]. מג' שנים חזקה, דאם יעשה ב' שנים חזקה אינו כלום, ועד"ז אפ"ל אולי בתק"ש שהתורה רוצה דוקא ג"פ כי ג"פ מרמז על תוכן מסוים, וב' פעמים כלל אינו מראה ע"ז ולכן אין בזה מצוה כלל).

ואולי אפ"ל באופן אחר, ובהקדים דהנה ישנו עוד שינוי בל' אדה"ז שם מל' השו"ע, דבשו"ע הלשון הוא ש"אם אינו ידוע אלא מקצת הסימן שלא יעשה אותו מקצת שיודע", ואדה"ז כותב שאם יודע לתקוע ואינו יודע להריע לא יתקע כלום, דאדה"ז נוקט דוקא דוג' שיודע תקיעה ולא תרועה. אולי זה בדוקא בגלל שמשמע מסי' תקצ שעיקר המצוה היא התרועה והתקיעה היא בשביל התרועה כהקדמה לפני התרועה ולאחריה.

ובמילא דוקא אם יודע רק תקיעה לא יתקע כלום. אבל אם יודע תרועה יתקע לפחות את התרועה. והל' בדברי אדה"ז "לא יתקע כלום" נמשך רק לדין של יודע תקיעה ולא תרועה, אבל מלשון אדה"ז לא משמע כך.