סעיף ו - 784

שיטת אדה"ז בדין מאכלים שעדיף לעשותם מעיו"ט

הת' מנחם מענדל גערליצקי

תות"ל - מאריסטאון, ניו דזערזי

כתב אדה"ז בשולחנו - הלכות יו"ט סי' תצה סעי' ו "אבל אסור לבשל ביו"ט דברים שאין בהם הפסד ולא חסרון טעם אם הי' מבשלן מעיו"ט כגון פירות היבשים שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול וכן אסור ללוש ביו"ט דבר שאין בו שום קלקול טעם אם הי' נילוש מעיו"ט כגון מה שקורים בל"א וורימזלי"ן ובארצינו לאקשי"ן שהישנים יותר טובים וכן כל כיוצא בזה", עכ"ל.

ולכאורה תמוה מה שבב' המקרים מביא דוגמא ומשל דווקא ממאכלים שהםטובים יותר באם יעשום מעיו"ט, ולא מסתם מאכלים שאין בהם שום קלקול או הפסד אם יעשום מעיו"ט. דלכאורה עיקר החידוש שאפי' במקרה שאין זה יותר טוב שיעשום מעיו"ט, אלא שסתם אין בזה שינוי מתי יעשום, שגם בזה אסור לעשותם ביו"ט וכמ"ש בהדיא "דברים שאין בהם הפסד". וא"כ מדוע מדייק להביא ראי' דווקא ממאכלים כאלו שעדיף לעשותם בעיו"ט.

כן יש לדייק:

א. בעצם הלכה זו, מדוע שונה וכותב אותה פעם נוספת ובסעיף נפרד, דהנה בהסעיף דלפנ"ז - ה - כתב ".. אבל מד"ס כל מלאכה שהי' אפשר לו לעשותה מעיו"ט ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון טעם אם הייתה נעשית מבע"י אפי' שכח ולא עשאה או שהי' טרוד ולא הי' לו פנאי לעשותה מ"מ כיון שלא היה אנוס בדבר אסור לעשותה ביו"ט". ולכאורה היא היא ההלכה שבסעיף ו. וא"כ מדוע שונה שוב "אבל וכו'"?

ב. עוד יש לדייק מה שבסעיף ה' ממשיך ומוסיף (גבי מאכלים שאין בהם הפסד באם יעשום מבע"י, שאסור לעשותם ביו"ט) "אא"כ משנה קצת בעשייתה מדרך החול". ולכאורה, כיון שבסעיף שלאח"ז מביא הלכה זו שוב ובפירוט יותר, בסעיף בפ"ע, הו"ל לשוב ולכתוב גם פרט זה - שע"י שינוי מותר לעשותם גם ביו"ט גופא. ומדוע השמיט פרט זה בסעי' ו?

והנה, מה שהביא דוגמאות דווקא ממאכלים שעדיף לעשותם מעיו"ט, לכאורה הי' אפשר לומר שאינו מתכון בדוקא אלא סתם תפס דוגמא שכך היא באמת, דכן הביא גם במ"א דוגמא זו דוורימזיל"ש (לאקשי"ן) דהישנים טובים יותר (ומקורו מהמהרי"ל) וכן הדוגמא דפירות היבשים שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול (ומקורו מהשל"ה). ובמחה"ש על אתר כתב "וצ"ל דהמ"א באמת נקט דבפירות יבשים הם טובים יותר כשנתבשלו מעיו"ט והוא לאו דווקא". אולם עדיין צ"ב במה שמדייק להביא דווקא שתי דוגמאות הנ"ל ממאכלים שהם טובים יותר כשנעשים מעיו"ט, וכן צ"ב ב' הדיוקים הנ"ל.

והנה, בהמשך דברי המחה"ש כתב וז"ל "אולם נסתפקתי בדבר שטוב יותר אם נעשה מעיו"ט אם מותר ביו"ט ע"י שינוי" ומאריך שם דכיון שכל מה שמותר ע"י שינוי הוא רק באיסור דרבנן (כפי שמוכיח מהרמ"א ומהרי"ק) ובאיסורים דאורייתא לא מועיל שינוי, א"כ י"ל דבאם מאכלים שעדיף לעשותם מעי"ט איסור עשייתם ביו"ט הוא מדאורייתא (ולא מדרבנן כסתם מאכלים שאין בהם הפסד וקלקול טעם), וכפי שכתב הפר"ח דכן משמע מל' התוס' במגילה דף ז, ב "וי"ל דודאי אוכל נפש המתקלקל אם עושהו מאתמול מותר לעשות ביו"ט אבל אוכל נפש דעדיף טפי כשהוא עשוי מאתמול . . אסור לעשותו", ובפר"ח כותב (לתי' א') דהתוס' דיברו באיסור דאורייתא וכו'. א"כ לפי"ז במאכלים שעדיף לעשותם מעיו"ט לא מהני שינוי וגם ע"י שינוי אסור לעשותם, עיי"ש. אמנם מסיק "וי"ל לדידן אפי' עדיף טפי כשנעשה מאתמול מ"מ מהני שינוי". ע"כ.

ולפי"ז, אולי אפשר לומר (בדרך אפשר עכ"פ - וכדלקמן), דאדה"ז באמת ס"ל שאיסור עשיית מאכלים שעדיף לעשותם בעיו"ט - ביו"ט הוא איסור דאורייתא (וכמ"ש הפר"ח בצד א) ולכן באמת ס"ל שגם שינוי אסור לעשותם ביו"ט, כיון ששינוי אינו מועיל באיסור דאורייתא (וכמ"ש המחה"ש הנ"ל).

ובזה יתיישבו כל הדיוקים הנ"ל: א. מה שמדייק להביא דווקא דוגמאות של מאכלים שעדיף לעשותם בעיו"ט ולא סתם מאכלים שאין בהם קלקול באם יעשום בעיו"ט, כיון שבסעיף זה מדבר באמת דווקא בכאלו מאכלים שעדיף לעשותם מבעיו"ט. ולכן (ב) מביא סעיף זה בנפרד מאשר ההלכה שבסעיף הקודם, כיון ששם דיבר אודות סתם מאכלים שאין בהם קלקול באם יעשום מבעיו"ט שאיסורם הוא מדרבנן, אבל בסעי' ו' יוצא לדון בגדר חדש - מאכלים שעדיף לעשותם בעיו"ט, שאיסורם הוא איסור דאורייתא. - ובזה יומתק ביותר (ג) מה שבסעיף ו משמיט פרט זה שמותר לעשותם ביו"ט ע"י שינוי, כיון שבאמת אסור לעשותם גם ע"י שינוי כיון שאיסורם הוא מדאורייתא ובזה לא מועיל שינוי, משא"כ המאכלים אודותם מדבר בסעי' ה שאיסורם מדרבנן ובהם מועיל שינוי. וא"ש.

ואף שהוא דוחק, דלשונו בסעי' ו הוא "אבל אסור לבשל ביו"ט דברים שאין בהם הפסד ולא חסרון טעם אם הי' מבשלן מעיו"ט". שמזה משמע שמדבר ג"כ בסתם מאכלים שאין בהם קלקול טעם באם יעשום בעיו"ט, וכפי שכותב גם במקרה השני "וכן אסור ללוש ביו"ט דבר שאין בו שום קלקול טעם אם הי' נילוש מבעיו"ט", שגם פה משמע שמדבר גם בסתם מאכל שאין בו קלקול טעם. מ"מ אפשר להעמיס ולומר שבמה שממשיך מיד "כגון פירות היבשים שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול" וכן בדוגמא השניה "כגון . . לאקשי"ן שהישנים יותר טובים" בא לפרש כוונתו, שמה שכתב בסעי' זה "דברים שאין בהם הפסד" היינו דווקא כאלו מאכלים שגם עדיף לעשותם מעיו"ט. ודו"ק.

וכמו"כ דוחק ממה שממשיך מיד בסעי' ז וכותב "ולמה אסרו דבר זה . . גזירה וכו'" שמזה משמע שכל האיסורים שבסעי' שלפנ"ז הנם איסורים דרבנן ולא דאורייתא. מ"מ גם בזה אפשר להעמיס שכוונתו בסעיף ז הוא על מה שכתב בסעי' ה, וסעי' ו הוא כעין מאמר המוסגר בין סעיף ה לסעי' ז. וקצת ראי' לדבר מהא שמתחיל סעי' ו בלשון "אבל אסור וכו'" לאחר שסיפא דסעי' ה היא בלשון "אבל מותר ללוש" שאין זה סגנון המתאים להמשך אחד - "אבל וכו' אבל", וא"כ י"ל שבאמת סעי' ו הוא כעין מאמר המוסגר בין שני הסעיפים.

אמנם אין פשוט לומר זאת, דאם כנים דברינו הרי"ז נפק"מ גדולה להלכה דלדעת אדה"ז דין מאכלים שעדיף לעשותם בעיו"ט אינו כדין מאכלים שאפשרלעשותם בעיו"ט, שהא' הוא איסור דאורייתא והב' הוא איסור דרבנן, ונפק"מ האם מותר לעשותם ע"י שינוי ביו"ט.

וכפשוט שכל זה אינו אלא הצעה בדרך אפשר - ליישב את הדיוקים הנ"ל. ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.